זוכרים את דנטה לופס? החלוץ הפרגוואי ששיחק לפני שמונה שנים במכבי חיפה (2003-2004), לא זכה להצלחה יתרה בליגת העל ושוחרר. מאז הוא הספיק להצדיק את הציפיות ממנו במולדתו והגיע להישגים מרשימים הרבה יותר.
עוד ב-ynet ספורט:
לופס, כיום בן 28, הספיק לשחק במהלך הקריירה בגנואה האיטלקית, לזכות באליפות ארצו עם ליברטאד (2008) ובשני תארי אליפות מכסיקו (קלאוסורה 2009 ו-2011) עם פומאס.
החלוץ שהיה אחד הכובשים המצטיינים בליגה המכסיקנית בשנים האחרונות והופיע במדי נבחרת פרגוואי במונדיאל בגרמניה 2006, חזר לשחק במולדתו ב-2011 וכיום לובש את המדים של גוארני. בראיון לאתר הפרגוואי "כרוניקה" הוא הבהיר חד משמעית באיזו מדינה סבל יותר מכל - ישראל.
"החיים בישראל היו מחורבנים", נזכר לופס בתקופת האינתיפאדה השניה: "כל הזמן היתה אבטחה ובכל זאת היו קורים כל מיני דברים. בכל זאת, אני חושב שזאת אחת המדינות הטובות ביותר. יש בה אירגון, נוף וסגנון חיים".
לופס הבהיר שהוא זוכר לרעה בעיקר את הפיגוע הקטלני במסעדת "מקסים": "זה היה מקום בו נהגו השחקנים להתאסף. נכנסה אליו בחורה מתאבדת בת 30
והפעילה את הפצצה. חורחה בריטס (הפרגוואי השני ששיחק אז בחיפה - ת.ג) ואני לא שהינו באותו מקום, כי אף פעם לא נהגנו ללכת לשם. בדרך כלל היינו בבית או באימון, אבל סיפרו לנו על כך".
החלוץ נשאל כיצד התמודדו בשעתו שחקני מכבי חיפה עם הארוע הקשה, והסביר: "זה השפיע על כמה אנשים מהצוות המקצועי (המאמן דאז רוני לוי, המנכ"ל איתמר צ'יזיק והמנהל אריה בורשטיין שהו במקום), למרבה המזל הם ישבו מאחורי קיר וזה בלם את ההשפעה של הפיצוץ.
"להפתעתנו, ביום למחרת התקיים אימון כרגיל, כאילו כלום לא קרה. זה אמנם השפיע על האנשים, אבל הם כבר היו מורגלים בכך. זה חלק מפילוסופיית החיים שלהם. הם בעצמם הפחיתו מחשיבות הארוע וטענו שזו היתה תאונה. כל האוכלוסיה שם ערוכה לדברים מהסוג הזה".
לפרגוואי היה גם מה לומר על התקופה בישראל מהבחינה המקצועית: "לא כל כך הלך לי שם, הייתי עדיין צעיר והיה לי קשה להתאקלם. מזל שבריטס היה שם, תארו לעצמכם מה היה קורה אילו הייתי לבד".