ה-2 בפברואר 1984. אלופת אירופה, ג'ולי קאנטו, מתארחת ביד אליהו מול מיקי ברקוביץ' ומכבי תל אביב. הכוכב האיטלקי אנטונלו ריבה צלף 29 נקודות, אך ראה את מספר 9 בצהוב עושה את אותו הדבר, ומכבי ניצחה את האיטלקים 77:79.
עוד ב-ynet ספורט:
היה זה המשחק האחרון של קאנטו בתל אביב ב-28 השנים הבאות, עד הערב (ה', 21:05, ערוץ 10), כשג'יאנלוקה באזילה וחבורתו יגיעו להיכל, כשכמה ימים לפני שהם המריאו לתל אביב ארזו האיטלקים שמונה נקודות יתרון במזוודות, בזכות ה-74:82 על הצהובים בצפון איטליה.
המטרה של מכבי לא יכולה להיות ברורה יותר: ניצחון בתשע נקודות ומעלה, מה שישאיר את גורל המאבק על המקום השני בידיים צהובות. לא ניצחון בהפרש נמוך יותר יסבך את הסיפור, וייאלץ את המכבים לשבת צמוד צמוד למקלטים ולעקוב אחרי משחקיה של קאנטו בשבועיים הקרובים.

אפשרות ראשונה: מכבי מנצחת בלמעלה משמונה הפרש. במצב כזה הצהובים זקוקים רק לשמור על סטטוס קוו מול האיטלקים. שני ניצחונות יבטיחו כמובן את המקום השני, ניצחון בודד יעשה זאת במידה שקאנטו תפסיד פעם אחת, ושני הפסדים ייאלצו את מכבי לקוות לשני הפסדים של קאנטו.
אפשרות שניה: ניצחון בשמונה הפרש. במצב כזה הפרש הסלים הוא שיכריע, כשמכבי מתחילה בפיגור מסוים, בעקבות ההפסד לברצלונה ב-12 הפרש. במכבי יקוו לנצח את שני המשחקים ולקוות להפסד אחד לפחות של קאנטו, או לשני הפסדים של האיטלקים, אז יפסיק ניצחון בודד. או, כאמור, לניצחון בהפרש גבוה במקביל לתבוסות של קאנטו.
אפשרות שלישית: ניצחון בפחות משמונה הפרש. כאן הסיפור מסתבך ומכבי לחלוטין לא תלויה בעצמה. הצהובים ינסו לנצח את שני המשחקים שנותרו ולהתעדכן על הפסד של קאנטו, או להתפלל לשני הפסדים של האיטלקים ולנצח פעם אחת.
אפשרות רביעית: הפסד. פה הכל פשוט וברור - מכבי עפה וסיימה את דרכה באירופה.
אז עכשיו, כשברור שמכבי חייבת לנצח בתשע ומעלה, ולו למען השקט הנפשי,
נשאלת השאלה איך עושים זאת? בואו נלך על דרך השלילה. הצהובים נוצחו ביד אליהו ארבע פעמים בשלוש השנים האחרונות. שלוש פעמים זה קרה מול קבוצות מספרד, פעמיים מול ברצלונה.
בשלושה מארבעת המקרים לא עברה מכבי את טווח 77 הנקודות ב-40 דקות. הממוצע הביתי של מכבי בשלוש השנים הללו, אגב, עומד על 83.5 נק' לערב. בשלושה מארבעת ההפסדים לא עברו הצהובים את ה-43 אחוזי קליעה מטווח ה-2, ובכל ארבעת ההפסדים המכבים קיצצו מהאחוז העונתי לפחות חמישה אחוזים.
מי שקצת שינתה את חוקי המשחק היתה ברצלונה של השנה, שהוכיחה שאפשר לנצח את מכבי בהיכל בלי יד נפץ משלוש. בשלושת ההפסדים שקדמו לזה תמיד היה שחקן יריב אחד שקלע לפחות חמש שלשות, אם זה דושן קצמן, מירזה טלטוביץ' או חואן קרלוס נבארו. אם להתייחס להפסד לברצלונה כיוצא הדופן, מכבי חייבת לנעול לבאזילה את אופציית השלוש הנוחה.
באזילה, אגב, ידע פסגות ועמקים ביד אליהו. לצד 23 הנק' שהמטיר על הצהובים במרץ 2009, משחק השיא שלו באותה העונה, נעצר האיטלקי פעם אחת על שבע נק' ופעם אחת על שלוש. אגב, המשחק היחיד שהוא ניצח בהיכל מאז שיטת היורוליג החדשה יצאה לדרך (2001/02) היה ב-2009, עם אותן 23 נק'.
"לא ניסינו להציב על סופו שמירה כפולה, אלא משולשת!", כך סיפר ולדימיר מיצ'וב לאתר היורוליג. קאנטו היא קבוצת התקפה די מוגבלת, ואת כוחה היא שואבת מההגנה. כמו מיצוב כך גם שאר שחקני קאנטו יודעים מצוין שמכבי נטולת סופו דומיננטי היא לא אותה מכבי, ותפקידם של שרמדיני ודניס מרקונטו יהיה לנסות ולהוציא את הסנטר היווני משלוותו כמה שיותר מהר.
הפיתרון מבחינת בלאט יכול להגיע מניסיון לפתוח עם סופו וריצ'ארד הנדריקס ביחד. אמנם במיוחד בעקבות פציעתו של שון ג'יימס זה לא יותיר ולו סנטר אחד לרפואה על הספסל, אך זה יכול לתת לסופו את הכלים לפתוח את המשחק טוב, ומכאן השמיים הם הגבול.
בהנחה שסופו יקבל את היחס הרגיל לאחרונה, מכבי חייבת מענה מחוץ לקשת. שלושה "לקוחות פוטנציאליים" ינסו לעשות זאת - דמונד מאלט, קית' לנגפורד ודייויד בלו, כשגיא פניני עשוי סוף סוף לייצר את התפוקה לה הורגלנו בעונה שעברה.
מאלט, אגב, מחלק בינתיים את דרכו במכבי לשתיים: במשחק בקובנה, ביחד עם חמש הדקות הראשונות מול ברצלונה, הוא קלע 22 נק' בסך כולל של 31 דקות - 0.7 נק' לדקה. בשאר המשחק מול הקטאלונים ובהתמודדות באיטליה ייצר מאלט 13 נק' ב-41 דקות - 0.3 נק' לדקה. יחי ההבדל הענק. הערב, מול קאנטו, זהו זמן נפלא לצאת לדרך חדשה.
מאזן דומה יש לפנאתינייקוס מול יריבתה הערב - פנרבחצ'ה אולקר, שעל כל גלגוליה נוצחה בכל חמשת המשחקים שערכה באתונה. והאם גלטאסראיי תהיה הראשונה שמנחילה לצסק"א מוסקבה הפסד העונה? הרוסים מגיעים לטורקיה עם מאזן אימים של 0:13, כשגם הפסד היום לא ממש יסבך להם את התכניות. גלטאסראיי, אגב, מעולם לא ניצחה בבית את צסק"א.
דורון פרקינס פספס הזדמנות להיות האקס ה-17 שפוגש את מכבי מאז תחילת היורוליג. הראשון היה וונדל אלכסיס. האחרון? צ'אק אידסון כמובן. הבא יהיה שרונאס יאסיקביצ'יוס?