יוסף סידר עם הפנים לאוסקר

הבימאי יוסף סידר הגיע ללוס אנג'לס לקראת טקס פרסי האוסקר, עם טוקסידו חדש, כוכבי הסרט, המשפחה ועם תקווה לשוב בחזרה עם הפסלון הנכסף

 

יוסף סידר מדבר ללא הפסקה מאז שעות הבוקר, עד שאני מקבלת אותו, הוא כבר רצוץ מלחזור ולספר את אותם סיפורים שוב ושוב, אבל הוא לא מתלונן. זהו מחיר קטן לשלם עבור מועמדות לאוסקר.

 

זוהי הפעם השניה של סידר בלוס אנג'לס כמועמד לפרס האוסקר בקטגוריית הסרטים הזרים. הוא היה כאן בפעם הראשונה לפני ארבע שנים עם הסרט בופור ועכשיו הוא שוב כאן, עם סרטו עטור השבחים "הערת שוליים" ועם טוקסידו חידש איתו יצעד על השטיח האדום בערב החשוב ביותר בהוליווד- טקס פרסי האוסקר בתיאטרון הקודאק.

 

 

על פניו, סרטו של סידר נשמע כפיהוק אחד גדול, הוא לא כולל טיפוסים סקסיים, לא סיפור אהבה, לא אקשן, לא מרדפי מכוניות. בסך הכל סיפור על אב ובנו העוסקים בתחום המשמים של מחקר תלמוד. אליעזר שקולניק (בגילומו של שלמה בראבא) ובנו אוריאל שקולניק (בגילומו של ליאור אשכנזי) מתחרים זה בזה על הוקרת האקדמיה. בעוד הבן זוכה לפופולאריות רבה ונבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, האב אינו זוכה להוקרה, והוא מתאכזב מדי שנה כאשר אינו מקבל את פרס ישראל. שקולניק האב מרגיש תסכול רב על המחקר החשוב בחייו שירד לטימיון בשל תגלית של פרופסור יהודה גרוסמן (בגילומו של מיכה לבינסון) ובשל השתנות האופנות המחקריות, שהפכו את המחקר העכשווי לשטחי בעיניו והותירו את סגנון מחקרו ועבודותיו שלו, מיושנות ובלתי מבוקשות. הוא חש ריחוק כמעט מכל סובביו ובכלל זה, אשתו ובעיקר בנו אוריאל המייצג נאמנה את שיטות המחקר החדשות.

 

למרות הנושא הכבד משהו, הסרט זכה להצלחה גדולה בארץ, הקהל הצביע ברגליים והמבקרים הצביעו בביקורות מחמיאות ומהללות. הסרט נשלח כמועמד הישראלי לתחרות פרסי האוסקר והפלא ופלא, נבחר לייצג את ישראל.

 

השבוע הגיע סידר ללוס אנג'לס לסבב ראיונות וקידום הסרט בארה"ב, וכמובן לקראת ערב האוסקר הנוצץ ושם, בין ראיון לתקשורת הזרה והתקשורת המקומית, תפסתי איתו שיחה בארבע עיניים על מה זה אומר להיות מועמד לאוסקר...פעמיים!

 

האם ציפית שהסרט יתברג לחמישיית הסרטים הסופיים המועמדים לאוסקר?

"תלוי באיזה שלב. בהתחלה לא חשבתי על זה, אבל כשהגישו את המועמדות של הסרט לאוסקר וכשהוא נבחר בתחילה בין תשעה סרטים שהתחרו על המועמדות, ידעתי שיש סיכוי".

 

אתה חושב שיש לו סיכוי לקחת את הפרס?

"קשה לי לענות על זה, זה כל כך תלוי בטעם של האנשים שמצביעים".

 

ראית את שאר הסרטים מולם סרטך מתמודד?

"ראיתי את כולם חוץ מהסרט הקנדי".

 

יצא לך להיפגש עם הבימאי של הסרט האיראני, פרידה?

"כן, יצא לנו להיפגש עם הבימאי והשחקנים בכל מיני פסטיבלים, אבל לא ממש הארכתי בשיחה עם הבימאי האיראני ולא בגלל שיש תחושה שאנו מייצגים מדינות עויינות, זה פשוט לא קרה".

 

איך עלה הרעיון לכתיבת התסריט של הערת שוליים?

"התעסקתי יותר משנה בפייט הארלן, בימאי הסרט היהודי זיס, שהתגלה כנושא מצויין לדבר עליו, אבל לא לעשות ממנו סרט. הסתובבתי במחשבה שזהו, אין עוד אף סיפור שיהיה מספיק חשוב עבורי להמשיך לעשות קולנוע. הרגשתי רע שפשוט נגמרו לי כל הרעיונות ולעולם לא יהיו לי עוד הזדמנויות ואז אני חוצה בדיכאון את כיכר רבין והטלפון מצלצל ומעברו השני מישהי שואלת אותי: מר סידר? זו הייתה נספחת התרבות של שגרירות איטליה בתל אביב, שהודיעה לי בחגיגיות שאני זוכה בפרס מטעם ממשלת איטליה לכבוד 60 שנה לישראל ומוסיפה פרטים על הטקס. בזמן שאני אומר לה תודה וחושב על הרגע הזה שבו אני חוגג את העבר אבל עכשיו אין לי כלום, שאלתי אותה: מי עוד זוכה בפרס? והיא ענתה: פרופסור אהרון ברק, פרופסור צבי ינאי, פרופסור אהרון צ'חנובר וממשיכה לציין עוד אנשים כאלה. כל הגוף שלי נעשה רפה ואני עונה לה:  יש לי תחושה שהתכוונת להתקשר לאבא שלי, פרופסור חיים סידר והמזכירה אינה עונה לי בשלילה, אלא מבקשת: תמתין רגע על הקו ובשניות האלו כשהמתנתי על הקו, נולד הסרט".

 

 

המזכירה כמובן שבה לקו והבהירה לסידר שלא מדובר בטעות ושהוא אכן הזוכה בפרס, אבל סידר כבר חשב על התסריט שהוא הולך לכתוב: יריבות בין אב ובנו המתעסקים באותו תחום איזוטרי. ככה זה כשאתה תסריטאי ובימאי, הראש כל הזמן עובד שעות נוספות ומנסה למצוא את הסיפור המרגש הבא.

 

סך הכל, סידר לא עשה יותר מדי סרטים בארץ, אבל כל אחד מהסרטים שעשה הוסיפו למוניטין שלו כבימאי מוערך בארץ. ההסדר היה הסרט הראשון שהזניק אותו לתודעה ואחריו הגיעו מדורת השבט, בופור שכאמור לקח אותו לאוסקר ועכשיו הערת שוליים.

 

 

האם ציפית שהקהל יקבל את הסרט בכזו אהבה, כי הנושא, בינינו, לא נשמע הכי מרתק.

"אתה אף פעם לא יודע איך הקהל יקבל את הסרט כשאתה עושה אותו. אתה פשוט עושה סרט שאתה מאמין בו ומקווה שהקהל יאהב".

 

מה יותר חשוב מבחינתך, אהבת הקהל, ביקורות המבקרים או הפרסים שהסרט מקבל בפסטיבלים?

"תלוי מי המבקר, אני לא הולך לחפש לקרוא ביקורות, אבל אם יוצא לי לראות אותן, אני קורא. תראי כל הצדדים חשובים. הסרט צריך להוכיח את עצמו בשתי הזירות, בקרב הקהל שיבוא לראות את הסרט, אבל בשביל סרט ישראלי, הפסטיבלים מאוד חשובים כי הם נותנים למדינה פרופיל בינלאומי וחשיפה".

 

האם הפעם הזאת בה אתה מועמד לאוסקר פחות מרגשת מהפעם הראשונה, כי כבר היית כאן ואתה יודע למה לצפות?

"ההתרגשות היא לא פחותה, אבל אנחנו מרגישים טיפה פחות זרים כאן. בפעם הראשונה מה שריחף באוויר היתה התחושה שאולי זו הפעם האחרונה ושזו הזדמנות חד פעמית שניתנה לנו".

 

האם היה לך ברור את מי אתה רוצה לתפקידים הראשיים או שעשית אודישנים?

"על בראבא חשבתי תוך כדי הכתיבה ואחרי שנפגשתי איתו, הייתי צריך לשכנע את שנינו שזה רעיון טוב שהוא יקח את התפקיד. עם ליאור עשינו אודישנים, אבל האמת שלא היו לו הרבה מתחרים על התפקיד. ביקשתי ממנו לקרוא כמה סצינות וזהו, הרגשתי שהתפקיד מתאים לו".

 

כמה עלה הסרט?

"קשה לענות על כך באופן מדוייק, אבל פחות או יותר מיליון דולר וחצי".

 

זה כלום במונחים אמריקאים.

"זהו סכום ממוצע במונחים ישראלים, זה לא נחשב לסרט זול".

 

אתה בימאי די מצליח בארץ, אבל ממה שידוע לי, קשה מאוד להתפרנס רק מקולנוע בישראל, האם אתה עושה דברים נוספים והאם זה לא מתסכל אותך שאין שכר הולם למקצוע?

"לפעמים זה מתסכל, אבל אני לא מצטער על כך שאני עוסק בו. יש עוד דברים שאני עושה, אבל קולנוע זה העיקר. מי שעוסק בקולנוע בארץ לא עוסק בו בגלל הכסף, אלא בגלל האהבה האמיתית למקצוע וזהו אחד הצדדים היפים של התעשייה בישראל".

 

יצא לך לטייל קצת בלוס אנג'לס, או שאתה עסוק רק בלהתראיין ולקדם את הסרט?

"המשפחה שלי מגיעה מחר אז אולי נטייל קצת. הילדים (שלושה, בני 10, 6 ושנתיים וחצי-א.א.) רוצים לנסוע לדיסנילנד, אז כנראה שניסע. מקווה שישאר לנו זמן לעשות עוד דברים, אבל אין לי יותר מדי זמן פנוי".