איך אומרים סינדרלה בטייוואן?

עד לפני שבועיים אף אחד לא ידע מי זה ג'רמי לין. היום מדובר באחד הספורטאים המרתקים בארצות הברית, והאוצר הפרטי של אוהדי הניו יורק ניקס. סיפורים כאלה לא קורים הרבה, אפילו לא באמריקה

 

באמצע השבוע שעבר קיבלתי מייל מחבר, שכתב: "כדורסל הוא התחום היחיד בו הצלחה של בחור צעיר ממוצא אסייאתי בוגר אוניברסיטת הרווארד, נחשבת להפתעה". בכנות, בשניות הראשונות לא הבנתי על מה הוא מדבר. בסופו של דבר, גם עונה מקוצרת של ה-NBA היא עדיין עונה ארוכה למדי עם הרבה מאוד משחקים. קל לאבד את הספירה ולא קל לשמור על עניין לכל האורך. וכך, בחודש האחרון, גם בגלל היסטריית הסופרבול, התרחקתי קצת מהליגה האהובה עלי. אבל השבוע, אחרי המייל המסתורי וגם בגלל השפעת שסירבה לעזוב, מצאתי את עצמי מזפזפת בין כמה משחקים, עד שנפלתי על משחק של הניו יורק ניקס נגד הלייקרס ואז הבנתי על מה כולם מדברים.

 

קןראים לו ג'רמי לין. הוא הדבר הכי חם ב-NBA בימים אלה, והסיפור שלו פשוט מדהים. העובדה שהוא מבלה את רוב לילותיו על ספה בדירת חדר בניו יורק, היא רק ההתחלה. לין הוא לא רק אסייאתי-אמריקאי בליגה שאין בה רבים מהמוצא הזה, הוא גם בוגר אוניברסיטת הרווארד עם תואר בכלכלה, וכאלה יש ב-NBA אפילו פחות. אף קבוצה לא בחרה אותו בדראפט ושתי קבוצות חתכו אותו בדצמבר, לפני שהגיע לניקס והצטרף לאימונים בלי שום הבטחה.

 

 

ביום שישי לפני שבועיים שקלו ראשי הניקס להודיע לו כי הוא משוחרר. הוא לא שיחק בכלל והיה ברור לכולם כי חבל על הזמן של כל הצדדים. בגלל זה גם בילה לין את ששת השבועות האחרונים בסלון של אחיו ג'וש, סטודנט לרפואת שיניים באוניברסיטת ניו יורק, וחיכה לשמוע מה יעלה בגורל הקריירה שלו. רק מכת פציעות שנחתה על הניקס עיכבה את הודעת השחרור בכמה ימים. וזה כל מה שלין היה צריך. ארבעה ימים ושלושה משחקים אחרי שכמעט נשלח הביתה, קיבל לין בן ה-23 חוזה עד סוף העונה. עכשיו הערך הכספי של המותג שלו הוא המהיר ביותר מבין כל ספורטאי העולם, ותוך שבוע הוא נהייה שווה 14 מיליון דולר, לפי החישובים של המגאזין פורבס.

 

זה התחיל בשבת לפני שבועיים, כשלין קם מהקצה של קצה הספסל והוביל את הניקס לניצחון על ניו ג'רזי במדיסון סקוור גארדן, עם 25 נקודות ושבעה אסיסטים. יומיים לאחר מכן כבר פתח בחמישיה והשיג 28 נקודות ושמונה אסיסטים בניצחון על יוטה. ביום רביעי רשם 23 נקודות ו-10 אסיסטים בניצחון על וושינגטון. ואז הגיע המשחק נגד הלייקרס, ועליו בדיוק נפלתי. קצת בסקפטיות, אני חייבת להודות. אנחנו חיים במציאות בה מהירות הכתרת המלכים קטנה יותר רק ממהירות הפלתם לאדמה. כן, לין נתן שלושה משחקים גדולים, אבל הם היו נגד ניו ג'רזי, יוטה ו-וושינגטון. עם כל הכבוד, בחייכם. הלייקרס זה כבר סיפור אחר ועליהם הוא הוריד 38 נקודות ושבעה אסיסטים בניצחון 85-92. לין אפילו קלע יותר מקובי בראיינט, שלפני המשחק נשבע כי הוא מעולם לא שמע על לין ולא יודע עליו חצי דבר. מיד אחרי המשחק צייץ ספייק לי בטוויטר: "אז מה קובי, עכשיו אתה יודע מי זה ג'רמי לין?" יודע גם יודע.

 

ניו יורק היא כמובן המקום שבו נולדות אגדות. אוהדי הניקס למודי כל כך הרבה אכזבות, שלקח להם בדיוק משחק וחצי לאמץ את הילד החמוד. הם כבר קוראים לו "MVP!" לגמרי ברצינות (לא, כנראה שלא, אבל זו ניו יורק, אתם יודעים, האנשים שם יוצרים מציאות משלהם), והמדיסון סקוור גארדן הוא כמובן סולד אאוט בכל משחק בשבועיים האחרונים. בטוויטר כבר הוצמד לו המונח: "Linsanity" (שגעון הלין).

 

38 הנקודות שלין קלע נגד הלייקראס הן שיא אן.בי.איי חדש עבור בוגר הרווארד, וזה אולי ההישג הכי קל שלו. הוא גם השחקן הראשון ביותר מ-30 שנה שמשיג לפחות 28 נקודות ושמונה אסיסטים בהופעתו הראשונה בחמישייה. האחרון שעשה זאת היה אייזיאה תומאס. לין, ילד סן פרנסיסקו, נחתך בדצמבר האחרון מהסגל של קבוצת הבית שלו, גולדן סטייט, אחרי שבפינה בה ישב על הספסל כבר נוצר בור. לאחר מכן עשה ניסיון קצר ביוסטון, אבל גם שם לא הצליחו לעלות על האוצר. כשהניקס לקחו אותו בסוף דצמבר, הוא היה הרכז הרביעי. תראו איפה הוא היום.

 

הנער ג'רמי לין לא קיבל הצעות למלגה מאף מכללה, למרות שהוביל את תיכון פאלו אלטו למאזן 1-32 ולאליפות קליפורניה. בדראפט 2010 שוב אף אחד לא הסתכל לכיוונו. היו ספקות לגבי הקליעה שלו, ההגנה שלו, האתלטיות שלו. אבל היה שם עוד משהו מתחת. הרי יש ספקות כאלה לגבי הרבה שחקנים שבסופו של דבר כן מגיעים לליגה. ההבדל? הם בדרך כלל לא באו ממוצא אסייאתי. לין פשוט לא התאים לפרופיל של שחקן בליגה הזו.

 

לין הוא השחקן הראשון ב-NBA ממוצא טייוואני או סיני שנולד בארצות הברית. הוריו, שירלי וג'יה-מינג, מהנדסים, היגרו מטייוואן בשנות ה-70'. אמא שלו יודעת למה אנשים כל כך מופתעים מההצלחה של הבן שלה. לניו יורק טיימס היא אמרה: "הוא חלוץ. אין הרבה שחקנים מהרווארד. אין הרבה אסייתים-אמריקאים. הוא סוג של אנדרדוג. אבל הוא עובד קשה". באופן טבעי, אימצה הקהילה האסייתית-אמריקאית את לין קרוב ללב. אבל התופעה הזו חוצה גבולות גזע או לאומיות. לנוצרים אדוקים הוא מזכיר את טים טיבו, שהיה ספורטאי המחמד הדתי שלהם לאורך עונת הפוטבול, ועכשיו הם מחליפים אותו בג'רמי לין. הוא כמובן גאווה גדולה לכל מי שבא מליגת הקיסוס, המורכבת משמונה המכללות הכי נחשבות וחשובות בארה"ב, ויחס המדענים-ספורטאים שיוצא מהן עומד בערך על מיליון לאחד. ברגע כתיבת שורות אלה יש לו 230 אלף עוקבים בטוויטר. שבוע קודם היו לו כמה מאות. גם שירי ראפ כבר נכתבים בהשראתו.

 

אוהדי הניקס, כבר אמרנו, חיים בעולם של פנטזיה משלהם ופתאום הם מסתכלים על הילד השקט שבא משומקום, בתקווה שיציל להם את העונה. בשבועיים האחרונים הניקס משחקים בלי הכוכבים, כרמלו אנתוני ואמארה סטודמאייר – לא שהם עשו הרבה איתם - הניקס הפסידו 15 מ-27 המשחקים הראשונים של העונה וניצחו חמישה רצופים עם לין. מבחינת האוהדים, אפשר לסגור את העונה וללכת הביתה. אבל ברור שלין לא יכול לעמוד בציפיות האלה. ספק אם יכול לעמוד בחצי מהן. עכשיו כשכולם מכירים אותו, הוא יקבל תשומת לב אחרת. מאמנים ישלחו אליו את שחקני ההגנה הכי טובים שלהם, הוא יתחיל לקבל מכות בכל פעם שייכנס לסל והחולשות שלו ייחשפו. מצד שני, ברגע שאנתוני וסטודמאייר יחזרו, יהיה לניקס טריו שיוכל לעשות הרבה צרות.

 

אבל כל זה סתם קשקושים מקצועיים. היופי בסיפור של ג'רמי לין לא קשור לכמה נקודות הוא יקלע מעכשיו. היופי הוא בלקח שצריך ללמוד ממנו. הכל יכול לקרות בחיים האלה. החוכמה היא לא רק להיות בזמן ובמקום הנכונים, אלא לדעת לשים את היד על ההזדמנות בחצי השניה שהיא מגיעה, כי בעוד חצי שניה היא כבר לא פה.

 

ציפי שמילוביץ