ביקורת: The Darkness 2

החשיכה חוזרת ברוטאלית מתמיד: ג'קי, מגיע למסעדה עם שתי מעריצות כשלפתע, גדוד של מתנקשים מתנפל עליו, וג'קי נאלץ שוב לאמץ את כוחות החושך על מנת לגלות מי עומד מאחורי ניסיון ההתנקשות

The Darkness הראשון הגיע אלינו די במפתיע, הגיח מהחשיכה ושאב אותנו לתוכו עם סיפור מרגש ואנטי-גיבור שאפשר בקלות להתחבר אליו. עם זאת, הכותר לא היה נקי מבעיות, בעיקר טכניות, שמנעו ממנו להפוך לחוויה מלאה מתחילתו ועד סופו, כמו למשל Bastion, כותר הפתעה אחר מהזמן האחרון.

עוד ב-games.co.il:

• Operation Raccoon City מגיע למחשב במאי
• מקס פיין 3 מציג: המיני-30
• גיבורי Medal of Honor חוזרים להמשך

הפיתוח של כותר ההמשך עבר לידי חברת Digital Extreme האחראית, בין היתר, על Dark Sector המצוין. חברת Starbreeze, המפתחת של The Darkness המקורי, לא השתתפה כלל בתהליך הפיתוח - היא הייתה עסוקה בעבודה על Syndicate, משחק יריות אחר שהגיע לשוק שבוע אחרי The Darkness 2. כתוצאה מכך, המשחק השתנה בכמה מובנים בסיסיים מאוד.

ארוחות בהפרעה ויקומים מקבילים

נראה כי החיים של ג'קי חוזרים לאיטם לשגרת חייו הרגילה של בוס במאפיה, אבל אז המשחק לא היה נקרא The Darkness 2. לכן, זמן קצר לאחר שג'קי מגיע למסעדה מפוארת לארוחת ערב עם שתי מעריצות מצחקקות, לפני שהספיק אפילו לעיין בתפריט – מה שנראה כמו גדוד שלם של מתנקשים מתנפל עליו, וג'קי נאלץ שוב לאמץ את כוחות החושך שבתוכו, על כל צורותיהם המפלצתיות, על מנת לשרוד ולגלות מי ומה עומד מאחורי ניסיון ההתנקשות.

הפעם הסיפור מקבל במה קטנה יותר והוא לא הצליח לסחוף או לעניין באותה הצורה. אם בכותר הקודם האנטי-גיבור נאבק בקונפליקטים פנימיים, בחשיכה שדרשה להשתלט על מחשבותיו ובאובדן אהבת חייו, כאן ג'קי הוא ראש משפחת פשע, עשיר, חזק ושואף נקם. הרבה יותר קשה להתחבר לרגשות נקמה של ראש ארגון פשע מאשר לסבל של האדם הנרדף שהוא היה במשחק המקורי.

לאפילה יש צבע

כדי להעמיק עוד יותר את התהום בין "האפילה 2" לקודמו, גם הסגנון הויזואלי של המשחק הראשון הוחלף כאן בגרפיקה שמזכירה קומיקס (הסדרה אכן מבוססת על קומיקס) בטכניקת Cel Shading המוכרת. המראה החדש מזכיר כותרים כמו Borderlands או XIII האגדי (לכו לשחק אם עוד לא יצא לכם) והוא עשוי היטב. הוא גם מרכך, למי שמוטרד מהעובדה שקורעים כאן אויבים לשניים וקוצרים מתוכם איברים פנימיים, את האלימות בכותר - הרבה יותר קל לעכל בובות מצויירות נקרעות לגזרים מאשר מודלים ריאליסטיים.

יש לי חושך ואני לא מפחד להשתמש בו

עד כאן על השינויים באווירה ובתסריט - אבל יש לנו עוד סיבה טובה להיות כאן: לקרוע אנשים כגזירי נייר ולאכול להם את הלב, מילולית. כאמור, ג'קי שוב מאמץ את החשיכה, נותן לה למלא בכל כוחה ההרסני את נשמתו ומצמיח מחדש זוג נחשים שחורים מהגב; תופעת הלוואי היא רגישות לאור, כמו סוג של ערפד על סטרואידים.