שירה: "טפיחה חרישית במרחק"

"ים עתיק פועם מעבר לגבעות/ דגים וכוכבי ים מדלגים כנס של בשר בתוך עולמות אפלה// מקצה המישור ועד קצהו אין אלא אושה אחת/ טפיחה אחת של לב". שירים מאת ליאור שטרנברג

הָסוּסים

הָסּוּסִים בָּאִים בְּלַיְלָה.

יָרֵחַ נוֹשֵׁף בִּשְׂעָרָם, גַּבָּם מַבְהִיק מִזֵּעָה וְאוֹר.

דְּמָמָה נוֹפֶלֶת, חַמָּה וּכְבֵדָה.

מִי יָרִים אֶת יָדוֹ וְיַצְבִּיעַ אֶל כּוֹכָב? מִי יִפְעַר אֶת פִּיו וְיָשִׁיר?

סוּסִים מְדַבְּרִים אֵלֵינוּ הַלַּיְלָה. פַּרְסוֹתֵיהֶם בּוֹטְשׁוֹת בָּעֶשֶׂב הַמַּבְרִיק

כְּמוֹ בְּבוֹא הַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן.

 

האייל

הָאַיָּל מַרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ.

הַס עוֹלֶה כְּאד מִן הָאֲדָמָה, עֲצֵי הָאֹרֶן רוֹחֲשִׁים בָּרוּחַ.

 

טְפִיחָה חֲרִישִׁית בַּמֶּרְחָק, יָם עַתִּיק פּוֹעֵם מֵעֵבֶר לָגְבָעוֹת.

דָּגִים וְכוֹכְבֵי יָם מְדַלְּגִים כְּנֵס שֶׁל בָּשָׂר בְּתוֹךְ עוֹלָמוֹת אֲפֵלָה.

 

מִקְּצֶה הַמִּישׁוֹר וְעַד קָצֵהוּ אֵין אֶלָּא אִוְשָׁה אַחַת,

טְפִיחָה אַחַת שֶׁל לֵב.

 

וְהָאַיָּל מַרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ, מֵעִיר אוֹתָנוּ מִתּוֹךְ חַיֵּינוּ

לִזְכֹּר אֶת יָפְיוֹ שֶׁאֵין לוֹ פִּתְרוֹן.

 

רֵיחוֹת הָעוֹלָם מִתְנַפְּלִים אֶל חוּשָׁיו.

אֶת הַמַּיִם בְּפֶּלֶג יִשְׁתֶה בִּלְגִימוֹת כְּבֵדוֹת, מְדּוֹדוֹת.

 

רִשְׁתוֹת הָעֵצִים חוֹרְצוֹת אֶת גַּבּוֹ.

דָמוֹ אַחֵר.

 

חַד כְּמַחֲטֵי הָאֳרָנִים עוֹקֵב לִבּוֹ אַחַר הַס הַמִּישׁוֹר הַגָּדוֹל.

דְּלֵקוֹת כְּחֻלּוֹת רוֹמְצוֹת תַּחַת עוֹרוֹ. בְּשָׂרוֹ נוֹאֵק. הוּא שָׁר.

 

וְשָׁר אִתּוֹ הַיַּעַר הַגָּדוֹל. שָׁר הַיָּם הָעַתִּיק, שָׁרִים דָּגִים וְכוֹכְבֵי יָם.

שָׁרִים שָׁרְשֵׁי עֵצִים, פְּלָגִים קָרִים בַּסְּבַךְ, שָׁרוֹת אֲבָנִים יְרֻקּוֹת.

 

יָמִים פּוֹקְעִים. עִדָּנִים קוֹפְאִים בָּאֲוִיר הֶחָרִיף.

קְדֻשָּׁה נִבְעֵית בְּיַעַר כִּמְעָרָה.

 

עֲרְבָּיִים

אֶצְבָּעוֹת החֹם עוֹד אוֹחֲזוֹת בַּשְּׁבִילִים החוֹלִיִּים, אֵד שָׁט

מֵעַל פַּרְדֵּס וּבְרוֹשִׁים, אַךְ הַשָּׁעָה הַנְּדִיבָה כְּבָר כָּאן. בְּדַל רוּחַ

גָּח מִיַם רָחוֹק, מַרְעִיד בַּעֲנָפִים הָעֲיֵפִים, מֵפִיחַ בֶּעָלִים הַיְבֵשִׁים.

מִכְחוֹל עָדִין נִטְבָּל אֶל תּוֹךְ הַחֹמֶר הַקָּשֶׁה שֶׁל הַצָּהֳרַיִם.

 

בָּתַחֲנָה קַטָּר עוֹד מַהְבִּיל עַל מְסִלָּה הַמִּצְטַּנֶּנֶת לְאִטָּהּ.

בְּנֵי אָדָם מְזָרְזפִים אֶל הַחוֹלוֹת וְהָרְחוֹב. חֶלְקָם מְמַהֲרִים וַאֲחֵרִים

דּוֹרְכִים לְאַט, קוֹצְבִים צַעֲדֵיהֶם בַּחוֹל כִּמְהַלְּכִים בְּמַיִם רְדוּדִים. אַחַת,

הוֹלֶכֶת רַךְ, כְּמוֹ לְעַצְמָהּ בִּלְבַד. לְאַט כָּל כָּךְ הִיא נֶעֱלֶמֶת

בֵּין הָאֵקָלִיפְּטוּסִים הָעֲיֵפִים, מוֹתִירָה אֶת תְּנוּעָתָה בִּלְבַד

לִרְטֹט בְּהֶבֶל הָאֲוִיר.

 

וּמֵרָחוֹק, כְּהֵד שֶׁל גּוּף, קוֹצֵב לָהּ נַעַר לְבַדּוֹ מִפְּעִימוֹת לִבּוֹ

רוֹשֵׁם בְּחוֹל הַפַּרְדֵּסִים, אֶת הִרְהוּרֵי רַגְלָיו.

 

ליאור שטרנברג, יליד 1967, זכה בפרס ראש הממשלה לשנת 2006, פרס לשירה עברית על שם נתן יונתן לשנת 2009, ופרס דוליצקי מטעם האוניברסיטה העברית לשנת 2011. השירים לקוחים מתוך ספרו החדש "טקסי ערב" שיצא לאחרונה בהוצאת הקיבוץ המאוחד.