הקש על הטיפש

אפליקציה לסמארטפון או לטאבלט היא הסטארטאפ הכי רווחי שיש היום. לא צריך כסף, קשרים או השכלה: כל מה שדרוש זה רעיון למשחק מספיק אידיוטי. היי, איך נשמע לכם "הורני בירדס"?

מתישהו בתיכון היה לי חלום לפתוח פאב. לקנות בירה בשלושה שקלים ולמכור אותה ב-25 נראה לי אז כמו דרך גאונית להתעשר בהשקעה מינימלית, ואני בטוח שגם חלק נכבד מכם חלמו על אותו דבר. לעומתנו, התיכוניסטים של היום מפנטזים על דברים אחרים לגמרי במרוץ למיליון הראשון. אם נשאל אותם, סביר להניח שרובם המוחלט יגידו "לפתח אפליקציה".

 

 

 

ואף על פי שהחלומות של שני הדורות הם יזמוּת לשמה, דווקא לאפליקציות יש היתכנות וכדאיות גבוהות יותר מאשר להתעסקות באלכוהול זול ובצ'יפס שמנוני. למה? כי הדבר היחיד שמעניין את היזם-משקיע בסטארטאפ הוא מתח הרווחים, כלומר ההפרש בין מחיר העלות של המוצר למחיר המכירה. ככל שמתח הרווחים גדול יותר כך העסק רווחי יותר, ובניגוד לפאב - לפני 20 שנה או היום, לא משנה - בסטארטאפ אמיתי מדובר במאות עד עשרות אלפי אחוזי הפרש לטובת המשקיע.

 

עוד לפני השקל הראשון שמשקיעים במיזם צריך למצוא לו שוק, ובאפליקציות לסמארטפון נדמה שמדובר בקהל יעד אינסופי. המוצר הזה אמנם נפוץ במדדי ענק רק כמה שנים, אבל כרגיל כבר אין לנו מושג איך חיינו בלעדיו. המספרים אומרים את זה יותר טוב ממני: יותר מחצי מיליון אפליקציות לאייפון זמינות היום ללקוחות אפל; האפליקציות לאנדרואיד מתרבות בקצב דומה; אלפי אפליקציות חדשות עולות לאוויר מדי חודש, ויותר מ-25 מיליארד הורדות מוכיחות שהן כאן כדי להישאר. מה, לא שווה לכם להגות את הפרוט נינג'ה הבא?

 

היתרון הראשון בביזנס הזה הוא אפס עלויות. כדי לייצר אפליקציה סחירה צריך אמנם מיני-סטארטאפ לכל דבר, אלא שההשקעה בו זניחה. אם אתם יודעים קצת לתכנת, נקודת הפתיחה שלכם טובה מאוד. לא יודעים? הרבה קורסים ישמחו לתת לכם ידע ראשוני. כך או כך, גם אם תוציאו את הפרויקט לחברה מתמחה זה לא יעלה יותר מכמה עשרות אלפי שקלים. הרעיון המרכזי הוא שאין צורך לשכור משרד, ציוד, שירותי מזכירות וכל המסביב: הזמן שלכם הוא המשאב העיקרי שאתם משקיעים.

 

היתרון השני בתחום הזה הוא שאין בו שום יתרון לעומק הכיס. תיכוניסט בן 15 מבאר שבע יכול בקלות לנצח את אימפריית האפליקציות העולמית "רוביו", מפתחת אנגרי בירדס. זה מה שקרה למשל לאנדראס איליגר, גרמני אלמוני שבדיוק לפני שנה שיחרר לאפסטור אפליקציה בשם Tiny Wings. זה היה המשחק הראשון שפיתח איליגר ונכון להיום גם היחיד, ולמרות גרפיקה עלובה נמכרו ממנו מיליוני חתיכות בתוך שבוע בלבד - מה שהציב אותו בראש מצעד המכירות באפסטור, הרחק לפני הציפורים עם בעיות העצבים, והפך גרמני אלמוני לגרמני אלמוני עשיר.

 

עכשיו, ברור שיותר כסף שווה יותר משאבים ויותר אפשרויות פיתוח. אלא שבתחום האפליקציות יש עוד משתנה, והוא היתרון השלישי של הסטארטאפיסט המתחיל מול כל חברות הענק: סוד ההצלחה הוא תעלומה מוחלטת. לעומת מוצרים אחרים שבהם "תחכום" ו"עיצוב" הם שמות קוד ל"מצליח" ו"למוכר בטירוף", כאן זה לפעמים ההפך. ככל שהאפליקציה יותר מטומטמת, ככה יש לה סיכוי גדול יותר לתפוס קהל.

 

מכירים את Talking Tom, החתול המנג'ס שחוזר על כל רפליקה שלכם? אז האפליקציה בכיכובו בסיסית להפליא: כל מה שטום יודע לעשות זה לחזור על מה שאומר המשתמש במהירות ובקול גבוה מסונתז. אם מתעקשים אפשר גם ללטף אותו או למשוך לו בזנב, וזה בערך הכל. הגרפיקה רמה ז', התחכום פחות מזה. הערכת הרווחים אחרי מאות אלפי הורדות: צפונה ממיליון דולר.

 

ויש לי אפילו חדשות בעניין החתול. המפתחים החליטו להוציא גירסת המשך שבה לטום יש חבר בשם בן הכלב, שעושה בדיוק את מה שטום עושה וגם יודע להפליץ. ואם זה נשמע כאילו אני מזלזל, תרשו לי לתקן את הרושם: אני מעריץ. מי שמצליח לייצר מיליון דולר מפלוצים של כלבים נמצא בשורה אחת עם גדולי היזמים.

 

וכאן אנחנו חוזרים להתחלה, שהיא השוק. פענוח טעם הקהל הוא משימה כמעט בלתי אפשרית. יש המון סקרים שמתיימרים ומומחים שיודעים הכל, אבל בסופו של יום יגיע הדבר החם הבא מחדרי הפיתוח של יצרנית ענקית או מפינת העבודה הביתית של איזה גיק עם חזון. עובדתית, אף חברת ענק בתחום לא הצליחה לשכפל אפליקציה היסטרית, למרות שכולן מקצות חלק ניכר מהתקציב בדיוק למשימה הזאת.

 

אין נוסחה ואין מתכון, ובדיוק כמו שאנגרי בירדס התחילה משלושה סטודנטים פינים תפרנים שידעו משהו שאתם לא, ככה סיפור ההצלחה של השנה - Temple Run, שנמצא כמעט על כל אייפון בישראל - הוא פרי יוזמתם של זוג נשוי פלוס מתכנת שמייצרים אפליקציות בקצב רצחני.

 

ובכל זאת יש כללי אצבע אחדים שמשותפים לכל ההצלחות הגדולות. בכולן הבסיס פשוט, על גבול הבנאלי. לפוצץ דברים, לברוח ממישהו, לחתוך משהו; בכל משחק יש אלמנט של תחרות, לא משנה באיזה נוסח, העיקר שיהיה אפשר להשוות תוצאות בין שחקנים ולשפר שיאים בעקביות; כל משחק מצליח הוא ייחודי (לדוגמה, 900 משחקי סוליטר נוצרו לאייפון ועוד 1,200 לאנדרואיד, כך שמסוליטר כבר לא תעשו כסף); והכי חשוב, זה חייב להיות ממכר. איך? באמצעות שילוב בין עקומת לימוד פשוטה למתן בונוסים וירטואליים קטנים.

 

מרגע שהפכתם אפליקציה להיסטריה, העולם פתוח בפניכם. מספיקה פעם אחת בשביל לעשות אתכם מיליונרים, והיופי הוא שבאפס עבודה הרווחים רק הולכים וגדלים. כדי לגרות את הדמיון אספר לכם שבחג המולד האחרון הורדה גירסה חגיגית ומיוחדת של אנגרי בירדס 6.5 מיליון פעמים. החידוש בגירסת החג הסתכם ברקע שונה ובכובעי סנטה-קלאוס לחזירים - אבל כל ניואנס הוא עוד אפליקציה ועוד כסף שזורם לכיס.

 

התשלום ליוצרים לא מתקבל רק מרכישת המוצר או גירסה חדשה שלו אלא גם מפרסום בתוך האפליקציה, ובמקרים רבים גם מרכישת פריטים וירטואליים שמשדרגים קצת את המשחק. רק מעטות מגיעות אמנם למעמד של אפליקציות-על, אבל אלה נכנסות לנישת המרצ'נדייז - מוצרי קידום מכירות המבוססים על דמויות מוכרות מהמשחק. לא צחוק: מפתחי אנגרי בירדס (פעם אחרונה, נשבע) מכרו יותר מעשרה מיליון צעצועים, ואפילו הוציאו ספר בישול שנהיה להיט משוגע. הכנסות החברה מגיעות כבר ל-100 מיליון דולר, והנפקה בבורסת הונג קונג מתוכננת לתחילת 2013.

 

 

אז לא בטוח שתגמרו כמו רוביו הפינית ותתכננו הנפקה. מה שכן, אל תוותרו ובהחלט קחו כיוון: מול אפליקציות המשחק עומדות אינספור אפליקציות ידע מתוחכמות ונותנות שירות, אבל שלטון המשחקים הברור בתחום הזה מוכיח בפעם האלף שכולנו ילדים. לא מעט חברות שייצרו כלים לסמארטפון - החל במחשבונים מחוננים וכלה במילונים - נטשו את הכיוון הדידקטי לטובת פיתוח משחקים בנאליים, כי אלה באמת ביצי הזהב. אם גם זה לא ילך, הן תמיד יוכלו לפתוח פאב.

 

הכותב הוא בעלים ומנכ"ל של חברת קרנות הגידור CBGN Finance, ומבעלי האתר "שחקן מעו"ף" (s-maof.com)