מאז 1984, אז נחקק החוק לחינוך חינם לגיל הרך, נמנעו ממשלות ישראל לדורותיהן מליישם את החוק בטענה שתקציב המדינה אינו גדול דיו כדי לספק את המימון לכך. רק לאחרונה, בלחץ המחאה החברתית, החליטה ממשלת ישראל ליזום קיצוץ רוחבי בתקציבי המשרדים לטובת תוכנית חומש שתממן חינוך חינם מגיל 3.
על פי מחלקת המחקר של בנק ישראל, ההוצאות הגבוהות על מסגרות הטיפול בילדים משפיעות לשלילה על התמריץ של האם לעבוד. "ההוצאות על מסגרות טיפול בילדים בגיל הרך הן חלק ניכר מתקציבן של משפחות עם ילדים", מציינים כלכלני הבנק המרכזי בדו"ח. "במשפחות שבהן האם עובדת הוצאה זו מסתכמת בכ-1,900 ש"ח לחודש – בממוצע כרבע משכר הנטו שלה. עלויות כה גבוהות מחלישות את התמריץ של האם לשוב ולעבוד לאחר הלידה, משום שהן מקטינות את תוספת ההכנסה נטו שמשק הבית מקבל מעבודתה".
יתר על כן, בבנק מתייחסים לכך שבישראל נשים רבות אינן נעזרות בסבסוד הקיים בשל מחסור במסגרות מתאימות לכך. בשל המחסור החריף במסגרות מפוקחות רק חמישית מכלל האימהות העובדות לילדים בגיל הרלוונטי נהנות מהסבסוד הקיים.
בבנק ישראל קובעים כי הגדלת הסבסוד של מסגרות חינוך לגיל הרך תגדיל את התמריץ של אמהות לחזור לעבודה לאחר הלידה ותגדיל את שיעור התעסוקה בקרב נשים בישראל. בבנק ניסו לחשב את התועלת המדויקת של הסבסוד להיקף התעסוקה ומצאו כי בהתחשב בהיצע העבודה בישראל, כל הקטנה של הוצאות המשפחה על גני ילדים ב-1% תגדיל את הסיכוי של האם לעבוד ב-0.14%.
משמעות הדבר היא שסבסוד של 50% מעלויות הטיפול בילדים בגיל הרך תגדיל את התעסוקה של אימהות עם ילדים בגיל הרך מהשיעור הנוכחי של 63% לכ-67%. בכך, יצטרפו למעגל העובדים עוד כ-21.7 אלף נשים.
עם זאת, מציינים כלכלני הבנק כי את העלות הגבוהה של יישום חוק חינוך חינם מגיל 3 (כ-3 מיליארד שקל בשנה) ניתן לנתב באופן שיניב תועלת כלכלית גבוהה יותר למשק כולו. על פי חישובי הבנק, העלות התקציבית לכל אם שתצטרף למעגל התעסוקה בעקבות יישום החוק עומדת על 135 אלף שקל לשנה. ניתן לצמצם את העלות הזאת על ידי מיקוד ההטבות כך שיסייעו יותר לאוכלוסיות שבהן שיעור התעסוקה של נשים נמוך יותר (ערביי ישראל, למשל) וכך להגדיל את כמות הנשים שיצאו לעבודה בעקבות הסבסוד.