עוד לא ברור מה יהיו תוצאות האביב הערבי, עוד לא ידוע אם בפרספקטיבה של 20 שנה נוכל לציין את הקיץ הקודם כסוג של מהפכה כלכלית ישראלית. מה שכן בטוח הוא שהאינטרנט היה חלק בלתי נפרד מאותן תנועות מחאה שיצאו לרחובות ובמקומות כמו לוב וטוניסיה, גם הפילו משטר. אין ספק: לרשת יש כוח. במדינות טוטליטריות יותר ופחות יודעים את זה ומנסים למנוע את הכוח הזה מאזרחים. מי עושה את זה הכי טוב או במילים אחרות - מי יושב על השאלטר ומתנגד לחופש בצורתו האלקטרונית בצורה הכי בוטה?
ארגון עיתונאים ללא גבולות מנסה לענות על השאלה הזו ופירסם אתמול (ב') את הרשימה השנתית של האויבות הגדולות של האינטרנט – 12 מדינות שלא מאפשרות רשת חופשית בשטח השיפוט שלהן. הפיקוח של אותן מדינות כולל סינון תכנים והגבלת גישה, מעקב אחרי מתנגדי משטר מקוונים ופרסום תעמולה.
ברשימה נמצאות ערב הסעודית, צפון קוריאה, קובה, אוזבקיסטאן,ביילרוס, טורקמניסטן סוריה, מיאנמר, ויאטנאם אירן וסין. לגבי שתי האחרונות, בדוח מצוין כי הן הגבירו את האמצעים הטכניים שלהן למעקב בשנה האחרונה לצד הפעלת לחץ מוגבר על ספקי אינטרנט פרטיים לצורך שיתוף פעולה עם השלטון.
בלרוס נכנסה לאחר שמשטרו של לושנקו חסם אתרים, החשכה של חלקים גדולים מהאינטרנט באופן מוחלט במדינה, מעצר של משתמשי אינטרנט והזמנתם של בלוגרים ל''שיחות איום'' במטרה למנוע מהם להפגין ולספר על הפגנות. הממשלה במדינה גם צייצה בטוויטר כדי להפחיד מוחים. חוק חדש שתקף מתחילת השנה מגביר את המעקב אחרי הרשת.
באופן מפתיע, גם אוסטרליה וצרפת נמצאות ברשימת המעקב. הראשונה עקב הניסיון לקיים מערכת סינון לאתרים מסוכנים (תכנים פדופילים לדוגמא) שיכול, לשיטת ארגון עיתונאים ללא גבולות, להוות פתח מסוכן לצנזורה רחבה יותר. צרפת נכנסה לרשימת המעקב כבר בשנה שעברה לאחר שורת אישומים נגד עיתונאים, ונשארת ברשימה השנה בגלל מדיניות ה-''3 פסילות'': הענשת מורידי תוכן לא חוקי בחסימה מהרשת.
ברשימה של היוצאות מרשימת המעקב נמצאות לוב של אחרי עידן קדאפי ו-ונצואלה. מחליפות אותן הודו וקזחסטן.