יש כדורגל!

ליגת האם.אס.אל – ליגת הכדורגל המקצועני של ארה"ב, ועכשיו גם קנדה, תופסת תאוצה

החדשות המשמחות את אוהדי הכדורגל בארה"ב הן שהליגה היא כבר לא כל כל קטנה ולא כל כך אלמונית. למעשה, היא עשתה בשנה שעברה את הקפיצה הגדולה ביותר קדימה, ואת העלייה הגדולה ביותר בכל הדברים החשובים – מספר הצופים באיצטדיונים, הרייטינג בטלוויזיה, ומספר שעות שידור – מכל הליגות האחרות. הקומיסיונר של הליגה, דן גרבר, גאה בגידול האדיר בליגה ובעניין שהיא גורפת בכל רחבי ארה"ב וקנדה, אבל גם ניזהר בכילכול צעדיה קדימה: "כמובן שכולנו גאים בגידול האדיר שקורה לנגד עינינו בליגה, אבל אנחנו גם נזהרים באותה שעה מגדילה מהירה מדי", הוא אומר. "כולנו זוכרים מה קרה עם ליגת האן.איי.אס.אל מהימים של פלה ובקנבאוור".

 

 

מה שקרה בשנות ה-70 היתה ליגה שגדלה והתעצמה לפני שהקהל האמריקאי היה מוכן לה. זה הכל התחיל עם הניו-יורק קוסמוס שהחתימה את השחקן הטוב בעולם פלה, כשהיה עדיין במלוא אונו ויכולתו, בחוזה של מיליונים והכריזה שהיא הגיעה "לקחת את מקומה של האן.אף.אל – ליגת הפוטבול – כליגה המובילה בארה"ב". הקוסמוס החלה לשחק בג'איינטס סטדיום, האיצטדיון של הניו-יורק ג'איינטס, עם קהל שמילא את האיצטדיון עד אפס מקום עם 76,000 צופים כל משחק. שאר קבוצות הליגה התקנאו ברעיון, והחלו למלא את קבוצותיהן בשחקנים כמו רודני מרש או ג'ורג'י בסט, שהיו בערוב יומם אבל עדיין בעלי שם עולם שכל היקום הכיר מלבד, מלבד המקום בו הם שיחקו – ארה"ב. ומשכורותיהם היו בהתאם לשמם – אדירות, אבל בחוסר כל פרופורציה ליכולתם.

 

אז למשחק הראשון או השני בא קהל בעשרות אלפים מתוך סקרנות לחזות בתופעה, אבל אחרי שבועיים באו לאיצטדיונים כמו שיקגו בעלי קיבולת של 90,000, בקושי שלושת אלפי צופים. הטלוויזיה הקרינה משחקים למספר צופים שנימדד ברייטינג השונים בעשרות אלפים, לא עשרות מיליונים. הקוסמוס המשיכה לתפקד כאחת הקבוצות המפורסמות בעולם, אך לשחק נגד עצמה לא יכלה, וכמה משחקים בינלאומיים אפשר למכור אחרי הכל בג'איינטס סטדיום? הליגה פשטה את הרגל מהר יותר משלקח לה להתעצם ולגדול – שנה וחצי. האוויר התרוקן לחלוטין מהכדור.

 

הליגה החדשה – האם.אל.אס – נולדה ב-1996 עם המוטו "גדילה איטית אך טבעית". אין מה למהר. אין לבוא עם הצהרות של גדולה. אין כל רע בלהיות הליגה החמישית בגודלה אחרי ליגות הפוטבול, הבייסבול, הכדורסל, והוקי-הקרח. למעשה, מי בכלל קבע שצריך להתחרות איתן, עם הליגות הוותיקות הללו שגילן מתקרב למאה שנה, והבייסבול כבר בן 150 שנים? אז הליגה ניפתחה ב-1996 עם עשר קבוצות, כל אחת משחקת 34 משחקים בעונה הרגילה, ואז הפלייאוף המסתיים עם "אליפות גביע האם.אל.אס".

 

 

עד שנת 2006 הליגה אפילו יצרה בלמים מלאכותיים משלה לעצור גדילה מנופחת. בקשות לקבוצות חדשות הגיעו מכל רחבי ארה"ב וקנדה, אך הליגה הגיבה 'עדיין לא'. ב-2006 החליטה הליגה שהיא מבוססת מספיק לשחרר מעט את בלמי העצירה, וגדלה ל-19 קבוצות, כשהאחרונה היא מונטריאול, שהתקבלה לליגה השנה. הליגה החליטה לגדול יחד עם צמיחת הכדורגל בארה"ב, ולא לפניו: רק עם התפתחות שחקנים מקומיים מצויינים, הליגה הסכימה לגדול כשהיא נזהרת ביותר מלגרום למצב כפי שנוצר באנגליה כשהיום ישנן בה קבוצות שמשחקות כמעט ללא שחקנים אנגלים.

 

הגדילה של הליגה היא מעל ומעבר: 15% במספר צופים, מספר צופי טלוויזיה, ושעות שידור. במקום שהליגה תפרוץ קדימה ותנסה להביא קהל לקבוצות חדשות, היא מחכה עד שהדלי יתמלא מעבר לגדותיו, ויש הכרח לגדול. הליגה לא הקימה קבוצה במונטריאול ואז חיכתה שהצופים יבואו. להיפך: הצופים דרשו זאת מהעיר, והליגה נענתה. עד שנת 2028 תהיינה באם.אל.אס 32 קבוצות, מחולקות לשני אזורים – מזרח ומערב, כשבכל אזור תהיינה 8 קבוצות דרומיות ו-8 צפוניות. הפלייאוף יביא למשחק 'סופרסוקר' בין מזרח למערב. שחקנים אמריקאים צעירים כברק שיאה, חואן אגודלו, וג'ף קמרון מתחילים להחליף את האמריקאים הוותיקים קלינט רמזי, טים האוארד, ודמרכוס ביזלי שהתפתחותם למעשה קרתה בחו"ל.

 

היום המשכורות בעלייה, נוצרת תרבות כדורגל אמיתית בערים השונות, והשחקנים האמריקאים הצעירים הבולטים לא ממהרים כל כך לחתום חוזים באירופה. ערוץ מיוחד לכדורגל, 'פוקס סוקר' מכסה את משחקי הליגה, וערוצי הטלוויזיה המבוססים כאי.אס.פי.אן, סי.בי.אס, איי.בי.סי., ואן.בי.סי. מתחרים על שדורי משחקי הליגה. בערים כמו פורטלנד וסיאטל הכדורגל פרץ שחקים. נוצר קהל אוהדים מיוחד המלווה את הקבוצה במסעותיה בכל רחבי היבשת. נוצרו כבר שירים והמנונים לקבוצות, דגלים, כובעים, ומטפחות מיוחדות עם סמלי הקבוצה, כמו שקיים בכל העולם. אחד הדברים שהעלו את רמת הכדורגל והעניין בו היו איצטדיונים מיוחדים לכדורגל. לא עוד איצטדיון אולימפי בלוס אנג'לס בו משחקת הגלאקסי לעיני 36,000 צופים באיצטדיון המסוגל להכיל 105,000 צופים ולכן נראה ריק, אלא מגרש כדורגל של הגלאקסי המכיל 36,000 מקומות ישיבה והוא מפוצץ כל משחק.

 

היום ל-13 מהקבוצות בליגה ישנו 'סוקר-ספסיפיק סטדיום' רק לכדורגל. ה-'רד-בולס' של ניו-יורק החליטה לבנות איצטדיון בהשקעה של 220 מיליון בהריסון, ניו-ג'רסי, עם קיבולת ל-25,876 צופים במקום לשחק – ולשלם שכר דירה – לג'איינטס סטדיום הענק. האיצטדיון ניבנה כך שהוא ייאפשר גדילה ל-50,00 כשיגיע היום וגידול כזה יצדיק את עצמו. הרעיון כאן הוא כמו עם הליגה כולה: במקום לבנות איצטדיון ענק ל-100,000 ולנסות למלא אותו תוך הפסדי כסף גדולים, לבנות איצטדיון מספיק להיום, ורק עודף צופים יביא להגדלה בשלבים.

 

הרד-בולס היא מין אב טיפוס של הליגה כולה: איצטדיון חדש, מתאים לקיבולת המצופה של ההווה; מאמן חדש, ותערובת של שחקנים זרים צעירים עם אמריקאים מצויינים. המאמן האנס בקה העדיף שחקנים צפון אירופאים ומזרח אירופאים – בעיקר שבדים ונורווגים, בולגרים ורומנים – על שחקנים יקרים מאנגליה, ספרד ואיטליה. "השם הבינלאומי" שכל קבוצה רוצה הוא ת'יירי הנרי הצרפתי הידוע, שהיה אחד מהשחקנים הבינלאומיים הידועים ביותר, ואליהם המאמן צרף כמה מכסיקנים וקולומביאנים צעירים מצויינים שעדיין מחירם בשוק אינו גבוה. מאחר וישנו "סף משכורת" לא גבוה של 2.7 מיליון דולאר לקבוצה, שלא כוללים את "שלושת השחקנים הניבחרים" (לכל קבוצה ישנהה רשות להחתים 'שחקן ניבחר' במשכורת גבוהה שלא כלולה בסף המשכורת, כך שקבוצות תוכלנה להחתים שחקנים כדייויד בקהאם או ת'יירי הנרי), הליגה כולה, והרד בולס בפרט, מעדיפה להביא שחקנים אירופאים ממדינות כדורגל פחות יקרות מאנגליה, ספרד, ואיטליה, או מרכז או דרום אמריקאים צעירים שאינם מבראזיל או ארגנטינה.

 

לכל קבוצה ישנה זכות להחתים שמונה שחקנים זרים, מה שמבטיח שתמיד יהיו לפחות שלושה אמריקאים על המגרש, אך למעשה כחצי מהשחקנים על המגרש הם אמריקאים. לשם כך רוב הקבוצות היום פותחות "אקדמיות לכדורגל" לשם מגיעים צעירים מוכשרים המקבלים חינוך תיכוני, ומתאמנים בכדורגל כמקצוענים לכל דבר. לרד בולס ישנם היום בקבוצה הבוגרת 3 אמריקאים כאלה מבין 12 השחקנים בסגל הקבוצה.

 

כיצד שלא תסתכל על מה שקורה היום בכדורגל האמריקאי, המסקנה היא שהם, הפעם, עושים זאת בדרך הנכונה.