כשבחוץ הטמפרטורה עמדה על 30 מעלות בצל, התכנסנו בסלון של משפחת אדרעי מאילת ללמוד איך לשדרג את כל ההתנהלות הפיננסית בכל הקשור להוצאות על הילדים במשפחה. וברוך השם, משפחת אדרעי התברכה בשישה בנים בגילאי 11.5 עד 21, טפו טפו. ארבעה מהם לומדים בישיבות במרכז הארץ, המגיעים בסופי שבוע לבלות עם המשפחה.
שרה, אחות במחלקת יולדות ביוספטל, ואליהו, עובד עירייה, היו דרוכים לקבל המלצות בתחום מטל לוי, יועצת לכלכלת המשפחה ומשכנתאות מקבוצת אש־לידור. לפגישה הצטרפו גם הילדים, ותרמו גם הם לשיחה.
ראשית, שרה מציינת בגאווה, כי "אנחנו נותנים לילדים דמי כיס, אבל לא תמיד הם רוצים לקחת, ועונים 'אני לא צריך, יש לי כסף. לוי מגיבה מיד: "החל מהיום, כשהילד אומר שהוא לא צריך כרגע את דמי הכיס, פשוט תשימי אותם בצד, במעטפה עם שמו, ותשמרי לו לפעם הבאה. ועדיף אם הילד רוצה לנהל את זה בעצמו. העיקר שהכסף יתחיל להיאגר בצד לטובת חיסכון.
"הכוונה היא שכל מה שמיועד בסעיף התקציבי לדמי כיס, ילך לשם, ולא ינוצל למטרות אחרות. ברגע שהילד אמר לכם את המשפט 'כרגע אני לא צריך', ולא נתתם לו את הכסף, הרי שבעצם השתמשתם בכסף הזה למטרות אחרות".
לוי גם ממליצה להפריש 10% עד 15% מדמי הכיס לטובת פק"מ סגור, בכל פעם שמקבלים מההורים את הסכום השבועי או החודשי.
נושא נוסף היה החשיבות הרבה של כינוס כל בני המשפחה להתייעצות שבועית בנושא ההתנהלות הכלכלית. לוי: "הכוונה היא לשתף את הילדים ב'תוכנית ההבראה', כי הם חלק בלתי נפרד מהשגת התוצאה הסופית". לוי, שלמדה את ההוצאות של הילדים, למשל תלמידי הישיבות שמקבלים תקציב חודשי לדמי כיס ונסיעות, אומרת כי "רצוי להתנהל בקבוצה ובדיון פתוח על מה כל ילד עושה עם כספו, תוך נקיטת כבוד להעדפותיו, אבל בעירבון מוגבל. ילד שחוסך כסף בצד, למשל, צריך לקבל הכוונה כיצד לנהוג בו, כדי שלא יתפוגג לו מהר מדי.
"חשוב גם לתת לילדים דוגמה אישית, ולספר להם שגם אתם פעם עבדתם בעבודות מזדמנות ושמתם כסף בצד לטובת בילויים והנאות של צעירים. אם הילדים יבינו את התהליך שעברתם, הם ילמדו לנהל את החשבון של עצמם טוב יותר. לא יכול לקרות מצב שילד ששם כסף בצד מעבודות מזדמנות ודמי כיס לפתע ימצא את עצמו בלי שקל אחד בחשבון. המטרה שלנו בכל הפרויקט הזה היא להעביר לילדים מסר אחד ברור שייקחו איתם לכל החיים: התנהלות פיננסית נכונה, תוך מתן דין וחשבון לעצמך ומעקב".
בני הזוג אדרעי שוקלים לעבור לדירה מרווחת יותר, או להרחיב את הקיימת. ברגע שהנושא הזה עלה בשיחה, הסתבר שלכל ילד במשפחה יש מה לומר בעניין. "אני לא מבין אין בכלל אפשר לחשוב בשלב זה על מעבר לדירה חדשה או שיפוץ. אתם אומרים לי שאתם לא גומרים את החודש ויש אוברדרפט, אז כרגע צריך לשים תוכניות כאלו בצד", פסק איתן (17.5).
אריאל בן ה־19 דווקא רוצה לקדם את הרעיון: "אפשר לעבור לדירה חדשה וזולה יותר באזור פחות טוב, ובעודף לכסות את המינוס ולהתחיל דף חדש. אני מתנדב לקחת על עצמי את המשימה הזו ולהתחיל לחפש דירות פוטנציאליות, ומקווה שאצליח לשכנע את ההורים".
לוי מסכמת: "ברגע שנושא כמו דיור הועלה על השולחן, כל אחד מבני הבית, כולל הילדים, צריך לבוא ולומר על מה הם מוותרים לטובת השגת המטרה".
לסיום, לוי מעלה את הנושא של תכנון הוצאות עתידי, ואז שרה ואליהו מחייכים במבוכה. "אין מצב שאנחנו יכולים בשלב זה מבחינה כלכלית, להתחיל להפריש סכומים בצד לטובת חתונה או דירה לילדים", הם אומרים. ולוי עונה: "ברור שמדובר בתהליך ולא בהוקוס פוקוס. קחו למשל את בר המצווה שהבן אחיה יחגוג עוד שנה. בקיץ חגגתם ליצחק, והוצאתם כ־40 אלף שקל. חלק 'חזר' דרך המתנות, אבל עדיין נותר סכום נכבד. אם תתחילו לשים בצד 1,300 שקל בחודש, עד האירוע תגיעו לסכום הזה, ולא תצטרכו לקחת הלוואה. אפילו תתחילו בהפרשה קטנה יותר, ותעלו בכל חודש את הסכום.
"אותו מודל צריך להפעיל בתכנון הוצאות רחוקות יותר, כמו חתונה או לימוד נהיגה. אני הייתי מתחילה לחסוך גם לטובת לימודים בישיבה עבור יצחק ואחיה, כדי לא להגיע עם הלשון בחוץ כשיגיע הזמן שלהם לעבור לישיבה".