עוד במדור עבודה ועולם המשפט
בתביעה לפיצויי פיטורים שהגישה נגד בית האבות לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב טענה, כי לא ציינה את מצבה הרפואי במכתב הפיטורים, מכיוון שלא ידעה שהיא מחוייבת בכך, אולם עדכנה את האחראית עליה כי הכאבים שהיא חשה בכתף ובצוואר כתוצאה מהפגיעה, אינם מאפשרים לה להמשיך לעבוד.
הנתבע טען כי התובעת אינה זכאית לפיצויי פיטורים מאחר שלא דיווחה על האירוע בזמן אמת, ולא ציינה במכתבה, כי התפטרותה נובעת ממצבה הרפואי אלא כי התפטרה מסיבות אישיות. עוד נטען, כי אילו היה יודע על מצבה הרפואי, ניתן היה למצוא לה עבודה חלופית ומאמצת פחות.
השופטת אסנת רובוביץ-ברכש קיבלה את התביעה וקבעה כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים.
נקבע כי עבודת התובעת כמטפלת במחלקת הסיעודית של הנתבעת, התאפיינה בפעולות פיזיות קשות הכוללות, בין היתר, הרמת מטופלים ורחיצתם פעמים רבות ביום, וכי שיתפה את העובדים האחרים, לרבות את האחות האחראית עליה, בתחושתה הסובייקטיבית, כי אינה מסוגלת להמשיך לעבוד בעבודה זו, הכרוכה כאמור במאמץ פיזי, בשל הכאבים שחשה בכתף ובצוואר.
יתרה מכך, נקבע כי התובעת אף קיבלה ימי מחלה בשל הכאבים מהם סבלה נוכח הפגיעה במועד סמוך להתפטרותה, ומשכך, הוכיחה כי יש קשר בין ההתפטרות לבין מצבה הבריאותי, וזאת למרות שלא הציגה את המסמכים הרפואיים לנתבעת בזמן אמת.
כן נפסק כי היעדר אזכור מצבה הרפואי במכתב ההתפטרות נבע מחוסר הידיעה של התובעת בדבר זכויותיה ונוכח העובדה, כי נסחה את המכתב בעצמה, מבלי שידעה כי עליו להיות בנוסח מסוים.
לפיכך נפסק, כי בית האבות ישלם למטפלת פיצויי פיטורים בסך 19,290 שקל, וכן ישלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 7,000 שקל.
לקריאת פסק הדין
לאתר המשפט הישראלי "פסקדין" - www.psakdin.co.il