הנה, שׁוּב אָבִיב פֹּה בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ
וְרֵיחַ שָׂדֶה מְשַׁכֵּר
יֵשׁ לִבְנֶה מְלַבְלֵב בַּצָּפוֹן וּפְלָגִים מִן
לְבָנוֹן וְהָמוֹן חַרְדָּלִים מַכִּים בַּנְּחִירַיִם
רַק תָּבוֹא וְתִשְׁכַּב כָּאן עַתָּה, בֵּינוֹתֵינוּ
לִמְעַט אַהֲבָה נְכוֹנָה
מִדְרוֹנוֹת רוֹנְנִים בְּאָדֹם וְצָהֹב
סְנוּנִיּוֹת רַפְרָפוֹת עַל הַלֵּב הָרָטֹב
גִּרְגּוּרֵי בְּהֵמוֹת מְסַפְּרִים שֶׁטּוֹב
בְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם גּוֹדֶשֶׁת כִּנֶּרֶת לָרֹב
כִּי עֵת דּוֹדִים, וְהַיָּרֹק יִמְלֹךְ עַל כֹּל, וּכְבָר מִשְּׁבָט
הַשְּׁקֵדִיּוֹת, כַּלּוֹת נֶעֱלָסוֹת בְּהָרֵי יְרוּשָׁלַיִם
וְשַׁחֲרוּרִים צוֹחֲקִים עִם הַיְּלָדִים
כְּמוֹ דִּנְדּוּן פַּעֲמוֹנִים
כְּמוֹ פִּכְפּוּךְ הַמַּיִם
גַּם כָּאן, בַּמַּטָּעִים בעציון, הַכֹּל נִמְלָא חַג
בִּפְרִיחַת הַגֻּדְגְּדָן
בִּקְצוֹת־עַנְפֵי־הַתְּאֵנָה כְּבָר מַפְצִיעוֹת
יָדַיִם קְטַנְטַנּוֹת, בּוֹקְשׁוֹת, מִתְחַנְּנוֹת
וְאֵין טִפַּת הַצֵּל עוֹד מְעִיבָה בְּעֵת דּוֹדִים הַזֹּאת
מִטְפַּחְתֵּךְ הַכְּחֻלָּה לִבְאֵר
וּמְפֻלָּשׁ הַכֹּל רָאִיתִי
מִיָּם עַד מִדְבָּר.
וְהָיָה גַּם הַלֵּב מְפֻלָּשׁ
בְּבֹקֶר אָבִיב שֶׁכָּזֶה
עֵינֵי טוּרְקִיזֵךְ בִּתִּי רוֹנְנוֹת
הִלּוּכָם שֶׁל אַחַיִךְ כְּמוֹ מְרַקֵּד
וְהַדְּבַשׁ מִתְעַבֵּר בַּדְּבוֹרִים.
וְשׁוֹמֵעַ אֲנִי כֵּיצַד מִסְתַּפֵּג הַגֶּשֶׁם
וּמַפְצִיעַ יָרֹק בִּקְצוֹת תְּאֵנָה
בְּבֹקֶר אָבִיב שֶׁכָּזֶה
אַהֲבָה בַּשְּׁבִילִים פּוֹסַעַת
פּוֹשֶׁטֶת זְרוֹעוֹת
בְּאֵין צֵל-מִלִּים
וְאָמֵן נִמְשָׁכִים מִן הַדָּם הַשָּׁפוּךְ
הַפְּרָגִים
וְכָל שֶׁאָבַד כְּמוֹ שָׁב מְלַבְלֵב בֶּחָזֶה
בְּבֹקֶר אָבִיב שֶׁכָּזֶה
אליעז כהן, יליד פתח-תקוה, 1972. נקרא ע"ש דודו אליעזר שנפל בקרב המיתלה, 1956. גדל באלקנה ולמד בישיבות. מעורכי כתב העת לשירה "משיב הרוח". לאחרונה הופיעה מהדורה דו-לשונית (אנגלית/עברית) משיריו בהוצאת Toby Press. עובד סוציאלי בהכשרתו ופעיל חברתי בתחומי צדק חברתי, קדושת-החיים ושלום. מנחה סדנאות לכתיבה יוצרת, משמש כ"משורר אורח" במערכת החינוך העל-יסודי. ספר שיריו הרביעי - "עד שנגיע להבנה עם האור" - עומד לראות אור בהוצאת קשב לשירה. נשוי ואב לארבעה, חבר קיבוץ כפר עציון.