כל הילדים עלולים לחוש דחויים מבחינה חברתית בשלב כלשהו. אצל ילדים עם ליקויי למידה הסיכוי לכך גדל. איך אפשר לעזור להם? הנה עצותיה של ד"ר מלי דנינו, מנכ"לית אגודת 'ניצן' (שמתאימות ברובן לכל הילדים:(
בשלב הראשון חשוב שנקשיב לילד, נשמע ממנו על החוויה החברתית הלא מוצלחת שלו, ונבקש ממנו לפרט ולתת דוגמאות למצבים חברתיים שמפריעים לו. אין להקל ראש במה שהילד אומר, חושב ומרגיש.
בשלב השני נבחר מצב חברתי אחד מבין הדוגמאות שהוא נותן וננסה להבין אותו לעומק. מה קרה? מי היה מעורב? מה נאמר? מה הילד רצה שיקרה? מה היו הציפיות שלו? וכו,' עד לקבלת התמונה המלאה.
בשלב השלישי נבדוק מי, לדעתו, יכול לעזור לו: ילדים אחרים? המורה? אמא? מישהו אחר?
בשלב הרביעי נעזור לילד לנסח באופן מעשי את סוג העזרה שבו הוא מעוניין כדי שיהפוך לשותף פעיל בשיפור חייו החברתיים.
השלב הבא הוא יציאה ל'משימה' בעידוד ההורה ובתמיכתו.
כשהילד ישוב מהמשימה, חשוב שנעודד אותו לחלוק איתנו, ההורים, את החוויה: מה הרגיש? מה הבין? מה למד? מה היו התוצאות? איך לדעתו ישפיע המהלך שנקט על מצבו החברתי?
יש לזכור כי יחסים חברתיים הם דינמיים. אין מדובר במהלך חד-פעמי של 'זבנג וגמרנו.' חשוב שהורים יתמידו ויחזרו על התהליך עם הילד כדי להביא לשיפור מתמיד במצבו החברתי.