בכל ימי ילדותי אמא שלי הכינה כרוב ממולא אולי פעמיים. הוא זכור לי כמעטפה שקפקפה של עלה בהיר ומהביל, שמסתירה בבטנה אוצר מתפקע של טעמים. זה לא היה רק הטעם שגרם לכרוב להפוך בעיני למלך מלכי הממולאים, אלא בעיקר הפעמים הנדירות שבהן הופיע על צלחתי, בניגוד לאחיו הפלפלים למשל. למה? אמא כבר לא כאן כדי לענות, אבל אני מנחשת שזה היה קשור לבוג'ראס הכרוך בפתיחת עלי הכרוב וריכוכם כדי שיתאימו למילוי ולגלגול. עד כדי כך נראתה לי המשימה בלתי אפשרית, שמעולם לא חשבתי לנסות לשחזר את מעדן הילדות בעצמי ונשארתי מלאת געגוע. ואז הופיע בחיי כרוב אחר. צבעו ירוק ועמוק, טעמו מריר-מתקתק ורענן, ויתרונותיו הבריאותיים מופלאים. אבל העיקר, הוא הגיע לידי כצרור בשל של עלים רחבים ומופרדים, שרק מחכים שאמלא ואגלגל אותם. במילה אחת: האושר.
עוד בערוץ האוכל:
ברוכים הבאים לעולמו של קייל. ישנם שלושה סוגי קייל שאפשר למצוא כיום בישראל: ירוק בעל עלים רחבים (שמתאים למילוי), "דינוזאורי" בעל עלים צרים ומסולסלים (שכדאי לקצוץ) ואדום, שדומה למדי בטעם ובצורה לעלי חרדל ירוקים-אדמדמים. הם זמינים לאורך כל השנה - הירוק חורפי יותר ואחיו נפוצים יותר בקיץ. מוצאים אותם בעיקר בחנויות האורגניות - את הקייל שלי מצאתי בחנות של "משק שוורצמן" בשוק הנמל בתל אביב ואפשר גם להזמין אותו הביתה בארגזי המשלוח שלהם ושל משקים אורגניים נוספים. אגב, יש לו בן דוד נוסף שגדל בארץ ונקרא כרוב שחור (הוא בעצם ירוק כהה), ומזכיר אותו בטעם ובצורה.
הקייל משתלב בהצלחה בשלל מנות, אבל הפך ללהיט מעבר לים בזכות יתרונותיו הבריאותיים, שהקנו לו את כינוי הגבורה "כרוב-על". רשימת תכולה חלקית: בטא-קרוטן, אשלגן, ויטמין A, ויטמין C, סיבים תזונתיים, ברזל, סידן, חלבון ונוגדי חמצון חזקים, שמסייעים בחיזוק הראייה ובמניעת סרטן. בקיצור, עשו טובה ותתחילו לאכול אותו. אני בטוחה שככל שייווצר ביקוש ככה יתעוררו החקלאים המקומיים ויתחילו לגדל אותו בהיקפים רציניים יותר.
אפשר להכין איתו מרקים, תבשילים, מוקפצים וקדירות, לשלב עם דגנים או עם קטניות ולהוסיף לשייק ירוק בריא במיוחד. הוא יחליף בשמחה את התרד או המנגולד כמעט בכל מתכון אבל כאמור, אני רק חלמתי להכין ממנו כרוב ממולא. לשם כך הצטיידתי בצרור של קייל ירוק רחב עלים. את אחיו המסולסל שידכתי לטבולה חמימה ואביבית, יחד עם אפונה סינית טרייה. בריא, קל להכנה וטעים? אכן קייל.
מדובר בממולאים, כן? כל הקסם הוא לנסות לאלתר, לשפר ולגוון בטעמים בשיטת "לפי העין" הידועה. למשל, אפשר להפציץ את האורז בעשבי התיבול האהובים עליכם או לחילופין לנקד אותו בחמוציות או שקדים קלויים. הנה מה שעשיתי בתור התחלה, ממה שהיה בבית (לא היה כמעט כלום!) והתוצאה היתה נהדרת. כיף לאפות אותם, אבל ברור שאפשר גם לבשל. השתדלו לבחור צרור עם עלים רחבים וגדולים ככל הניתן. הם סיביים מעט, בדומה לעלי גפן, אז פשוט תנעצו בהם מזלג ותנו ביס.
המרכיבים (ל-4 מנות):
צרור עלי קייל ירוק (כ-12 עלים)
למילוי:
1 כוס אורז פרסי
1 פלפל אדום, קצוץ לקוביות
3-4 גבעולי בצל ירוק, קצוצים
מלח, פלפל שחור גרוס טרי
שמן זית
לרוטב:
1 קופסת שימורי עגבניות איכותית או 800 גרם עגבניות טריות מכמה סוגים, חתוכות לקוביות עם המיץ והגרעינים
2-3 עלי דפנה
1/2 כפית סוכר חום
מלח, פלפל שחור גרוס טרי
שמן זית
מים או ציר ירקות לפי הצורך
אופן ההכנה:
דרך נוספת לחבר את הקייל עם עולמנו הים-תיכוני ולייצר סלט קליל, טעים ומלא בריאות. גם כאן אתם מוזמנים להשתולל לפי טעמכם.
המרכיבים (ל-4 מנות):
1 כוס בורגול גס, מושרה במים קרים למשך 20 דקות, מסונן
1 צרור קייל ירוק מסולסל
100 גרם (חופן גדול) אפונה סינית, מנוקה מסיבים ופרוסה גס
חופן גדול אוכמניות מיובשות
חופן גדול שקדים שלמים קלויים ללא מלח, עם או בלי קליפה
1-2 שיני שום כתושות
מלח ים אטלנטי
שמן זית
אופן ההכנה: