הצמיחה הזו היא לא דבר מובן מאליו. קים יודע היטב כי עד לפני כעשור, המכוניות של יונדאי היו לרוב נושא לבדיחות. הן היו כמעט-פרימיטיביות במונחים של תעשיית הרכב האירופית, בעלות אמינות בינונית במקרה הטוב, ועיצובן הבטיח אמנם לבעליהן אנונימיות מוחלטת, אך מעט מאוד גאווה. אלא שכמו שיודעים כל בכירי תעשיית הרכב העולמית, יונדאי היא היום האיום המשמעותי ביותר על שלוש היצרניות הגדולות: ג'נרל מוטורס, טויוטה ופולקסווגן.
עוד בערוץ הרכב של ynet:
כמובן שאת ההצלחה של יונדאי מכירים היטב גם בישראל. מיצרנית של "מכוניות ליסינג" אפרוריות ובלתי-מרשימות, הפכה ב-2011 למובילה ללא עוררין של טבלת המכירות, ומי שמציעה מגוון רחב ואיכותי מאי פעם של מכוניות - מה-i10 הקטנה ועד רכב הפנאי-שטח סנטה-פה. יותר מ-30 אלף מכוניות מכרה יונדאי בישראל בשנה שעברה, ורבים בשוק המקומי סבורים כי שליטתה מובטחת גם בשנים הקרובות.
אז איך הפכה יצרנית רכב זניחה מקוריאה לאחת מהיצרניות הגדולות בעולם, ואיך היא כבשה את השוק הישראלי? הנה חמישה דברים שאתם חייבים לדעת על יונדאי.
אבל האמת היא שניצחונה של יונדאי לא צריך להפתיע. מאזדה היא יצרנית יפנית קטנה, שעיקר פעילות הייצור שלה מרוכז ביפן. היצע הדגמים שלה מוגבל, ורבים בתעשיית הרכב סבורים כיום כי אם לא תירכש על-ידי יצרנית גדולה ממנה, היא תתקשה להמשיך לשרוד. מנגד, יונדאי היא היום ענקית בינלאומית, עם פעילויות בכל העולם. יש לה מפעלי ייצור בקוריאה, ארה"ב, אירופה, סין, הודו - ובקרוב גם בדרום אמריקה. פיזור התפוקה הזה מקנה גמישות רבה, שמאפשרת לה להתמודד בקלות יחסית עם משברים.
ליונדאי יש יתרון משמעותי נוסף, בדמות שוק הבית שלה. מתוך כ-1.3 מיליון כלי רכב שנמכרו בקוריאה בשנה שעברה, כמחצית היו מתוצרתה. ביחד עם חברת הבת קיה, שולטת יונדאי על כמעט 80% משוק הרכב הקוריאני. פקקי המותג האינסופיים בסיאול מעידים היטב על ההצלחה הזו. למעט מכוניות יוקרה גרמניות, נדמה שאין בקוריאה נוכחות של יצרניות רכב זולת יונדאי וקיה.
אלא שמי שהייתה לזמן קצר היצרנית הגדולה בעולם, סבלה החל מ-2009 משורת משברים חמורים, שתקפו אחד אחר השני. בסוף העשור הסתבכה טויוטה במשבר אמינות, ובמהלכו נאלצה לזמן מיליוני מכוניות לתיקון במוסכים. לאחר מכן הגיעו אסון הטבע ביפן, התחזקות דרמטית של שער הין היפני, ובסוף השנה שעברה נאלצה היצרנית להתמודד עם עוד אסון טבע, הפעם בתאילנד, שפגע גם הוא בפעילותה.
ביונדאי עקבו בדריכות אחד צרותיה של טויוטה. והיום, מציבים שם יעדים שונים מאלו שהדריכו את פעילותם עד לאחרונה. "טויוטה ניסתה להפוך ליצרנית מספר אחת במונחים של מכירות עולמיות", מסביר סונג-טאק קים. "אבל במהלך היישום של האסטרטגיה שנועדה להביא אותם ליעד הזה, הם ניצבו בפני קשיים. למשל, בנוגע לאמינות, וגם להתנהלות התקשורתית שלהם". וכיצד השפיעו הקשיים של טויוטה על יונדאי? "למדנו לקחים מהסיפור של טויוטה", מבטיח קים. "החלטנו שלא להרחיב את היקף הייצור בשלב הזה מעבר למה שכבר קבענו, ובמקום זאת נתמקד באיכות ובשביעות רצון הלקוחות".
פרנק ארנס, מנהל יחסי הציבור של היצרנית, מפרט: "המטרה כעת היא להפוך ליצרנית הרכב הכי אהובה בעולם. בין השאר, באמצעות ייצור מכוניות שמתאימות לטעמים שונים של שווקים שונים - הפוך ממה שעושות כמה יצרניות אחרות, שמייצרות כיום 'מכוניות עולמיות', שאמורות להתאים ללקוחות בכל מקום". אגב, שינוי היעד של היצרנית, אינו צפוי להשפיע על מעמדה של היבואנית, חברת כלמוביל, בשוק המקומי. "ישראל היא שוק חשוב עבורנו", מבהיר וויליאם לי, סגן נשיא ביצרנית. "השגנו את המקום הראשון ב-2011, ובכוונתנו להישאר שם".
ביונדאי מתעקשים כי מלבד הפעילות המשותפת בפיתוח דגמים חדשים, שנועדה לחסוך מאות רבות של מיליוני דולרים, אין בפועל כל קשר בין שתי היצרניות. "ברור שזה אתגר גדול, אבל אנחנו עובדים על זה כל יום", מסביר סגן הנשיא לי, בהתייחסו ליצירת בידול בין יונדאי וקיה. לדבריו, יש מעין חומה סינית בין ההנהלות של שתי היצרניות, שנועדה להבטיח כי הן יתחרו אחת באחרת באותה מידה של נחישות שהן מתחרות ביצרניות יפניות ואירופיות.
אלא שלא ברור כמה זמן יימשך המצב הזה. כיום יונדאי היא הבכירה מבין השתיים, וסקרי דעת קהל בארה"ב שנערכו לאחרונה מלמדים כי היא נתפסת על ידי לקוחות רבים כמתחרה שוות-מעמד ליצרניות כמו טויוטה, פורד והונדה. אך קיה צוברת תאוצה בכל השווקים שבהם היא פועלת, ונראה כי היא מציבה איום גדל והולך על חברת האם. לדברי לי, הפתרון יגיע בדמות יצירת תדמית שונה ומובדלת: "יונדאי מכוונת היום יותר ליוקרה, וקיה היא האחות הספורטיבית יותר".
נהיגה קצרה במיוחד באקוס אינה מספיקה כדי לרדת לפשרה של המכונית הגדולה, אך היא מספקת הצצה מעניינת לדרך שבה בחרה יונדאי להתמודד מול מכוניות יוקרה גרמניות ויפניות. והדרך הזו דומה להפליא לזו שבה בחרה תעשיית הרכב היפנית בסוף שנות ה-80, כאשר טויוטה הציגה את לקסוס, וביקשה להתמודד ראש-בראש עם מרצדס. והדרך הזו היא פשוטה: חיקוי.
אמנם, יש מי שאומרים שחיקוי הוא הצורה הכנה ביותר של מחמאה, אך האקוס משאירה טעם-לוואי לא נעים. העיצוב הוא חיקוי, תא הנוסעים הוא חיקוי, ואפילו הסמל המתנוסס על החרטום נראה כמו חיקוי (לשם שינוי, לא של מרצדס או לקסוס, אלא של בנטלי - לא פחות). וטעם הלוואי הזה מחמיץ עוד יותר, כאשר זוכרים כי דווקא המכוניות "הפשוטות" של יונדאי כיום, כמו ה-i35 ו-i30 החדשות, נהנות מעיצובים מודרניים וייחודיים.
מה שאפשר אולי ללמוד מהאקוס, הוא שהיוקרה שעליה מדברים בכירי יונדאי אינה זו של מרצדס, ב.מ.וו או לקסוס. נראה כי לאחר שהסירה את הכוונת מטויוטה, ליצרנית הקוריאנית יש כעת מטרה אחרת, ולא פחות מרשימה. כאשר נשאל סונג-טאק קים מי מיצרניות הרכב זוכה כיום להערכה מיוחדת ביונדאי, הוא עונה ללא היסוס - "פולקסווגן, כמובן".
אבל השנים הקרובות יהיו שנות המבחן האמיתיות של היצרנית הקוריאנית. במשך שנים ארוכות, התבססה יונדאי על דגמים שלא הצטיינו בדבר - מלבד מחיר מאוד אטרקטיבי. רק בשנים האחרונות היא עושה מאמצים לפנות לא רק לכיס של הלקוחות, אלא גם ללב. הוולוסטר היא דוגמה טובה לכך: מכונית קופה בעלת שלוש דלתות בלבד ועיצוב חריג ומרהיב.
אלא שהוולוסטר היא גם דוגמה לבעיה של יונדאי: אין הרבה "תוכן" מאחורי העיצוב הספורטיבי. היא לא הרבה יותר מלהיבה לנהיגה מאשר יונדאי i30 החדשה. אמנם מחיר תחרותי דואג לכך שהוולוסטר תימכר היטב, בעולם וגם בישראל, אך לא בטוח שזה יספיק בטווח הזמן הארוך. כדי להגשים את היעד החדש שלה, "להפוך ליצרנית האהובה בעולם", תידרש יונדאי לעשות הרבה יותר מלהציע עיצוב נאה.
וכאן בדיוק מתחיל מבחנה האמיתי.
הכתב היה אורח חברת יונדאי בקוריאה