הצדק נעשה / על עליית הפועל ת"א לליגת העל

"כאחד שהיה בהפועל בגדולתה וגם בנפילתה, הסדרה מול באר יעקב העלתה געגועים, אבל גם תחושת פספוס אחרי שנים ארוכות מחוץ לצמרת הכדורסל. הפועל מגיעה לליגת העל כדי להשאיר חותם". שמעון אמסלם, אחד מהסמלים האדומים, מסכם ערב גדול

נלסון מנדלה: לספורט יש את היכולת לאחד בין בני אדם באופן ייחודי, להפיל חסמים חברתיים, לצחוק בפני שוני ולדבר בשפה שכל אחד יוכל להבין. יש מעט רגעים בחייו של שחקן, אוהד ומנהל שבהם הוא אומר לעצמו בהשלמה מלאה שהצדק נעשה.

 

• לונדון 2012 - אל תחמיצו את העמוד האולימפי של ynet ספורט

• יורו 2012 - כל הנבחרות, כל הכוכבים וכל הסיפורים החמים
• מה משותף לבר רפאלי, אייל לחמן ושירות בתי הסוהר? "בועטת"

   

כאחד שהיה בהפועל בגדולתה וגם בנפילתה, הסדרה מול באר יעקב העלתה געגועים מלווים בתחושת פספוס של שנים ארוכות ללא מועדון הכדורסל האדום בצמרת הכדורסל. 20 הפרש במחצית היא תוצאה שלא אפיינה את המועדון והמסורת לאורך השנים. האוהדים האדומים מעדיפים את המשחקים הצמודים שמסתיימים בנקודה.

 

להיות שם כשזה קורה היה לחם חוק לקבוצת הכדורסל הפחות מצליחה של תל אביב, ואולי המסע מליגה ג' ועד היום ישנה את ה-DNA

לקבוצה שמגדירה את הכדורסל הישראלי: כחול לבן עם שחקני חיזוק, ולא שחקני חיזוק שהישראלים לא מפריעים להם.

 

כבעל מנוי ומניה במועדון אני יכול לומר שאין אח ורע להקרבה של הקהל למען המטרה והאמונה. צדק וספורטיביות, רוח ולחימה - מועדון לפני הכל. אנחנו רואים את זה בליווי המסיבי לכל משחק בארץ וגם במלחמה על הבית בקבוצת הכדורגל.

 

בשש השנים שהקבוצה לא הייתה בליגת העל, היא זכתה לעדנה בצורת אליפויות וגביעים - ועם ההצלחה גדל הרעב ובא התיאבון. הפועל תל אביב לא מגיעה לליגה הראשונה כדי לשחק בה. היא מגיעה כדי להשאיר חותם, להשפיע ואולי להדביק את שאר הקבוצות ברוח, בנשמה ובאהבה שהיא מביאה.

 

בשנים האחרונות ראינו מעט מאוד רומנטיקה ספורטיבית בכדורסל שלנו למעט האליפויות של חולון וגליל, גביע המדינה הבלתי נתפס של חולון והסינדרלה מאשדוד. 

 

 

במועדון האדום עשו את כל ההחלטות הנכונות: מהסירוב לעלות ליגה בחסד המנהלת ועד החזרה האמיצה והמרעננת של ארז אדלשטיין לקווים בליגה השנייה. ארז מעולם לא היה מאמן כשאר המאמנים. הוא היה פורץ דרך, בעל חשיבה מקורית.

 

מילה טובה גם ליריבה מכבי באר יעקב, שהראתה רוח לחימה וספורטיביות שקיימת בעיקר במועדונים גאים בהם הדרך יותר חשובה מהמטרה. ולסיום: לא נשכח ולא נסלח על אוסישקין שהיה הבית ונהרס, על חלום שנשבר ונבנה ללא עזרה מחדש, על זיכרונות של שמחה שנמהלים בעצב ההרס המיותר כל כך.