מיץ גבר - כך תעשה כסף מזרע

אם המטען הגנטי שלך איכותי ומצבך הפיזי טוב, ב-Superm מוכנים לשלם לך עד 500 שקל לתרומה. אסי גל, שלא היו מזיקות לו כמה לירות מהצד, הלך לבדוק אם יש לו את מה שצריך בשביל לעבוד בבנק

גילי אומרת שאני מבוגר מכדי לתרום זרע. אתה בן 34, מסבירה לי המנהלת של Superm, והזרע שלך לא טוב כמו של בחור צעיר יותר. למחרת יסביר לי ד"ר מדג'ר, הרופא שעורך את הבדיקות הרפואיות לתורמים הפוטנציאליים, שהחיים בנויים כמו הר תבור: יש עלייה, ואז מישור שאחריו מדרון. "אתה נמצא כרגע במישור", הוא יגיד, "אבל אתה כבר קרוב מאוד למדרון".

 

 

איזה מדרון? שו מדרון? אני כולה בן 34. אני רוכב על אופנוע. טוב, קטנוע. יש לי מעיל עור. יש לי זיפים. רק לפני שבוע פלירטטה איתי מוכרת הגבינות בסופר. "זה לא רק המדרון הפיזי", יפרט ד"ר מדג'ר. "אתה, בגילך, לא תעשה דברים שבשנות ה-20 שלך היית עושה בלי לחשוב פעמיים".

 

 

פה אתה טועה, חביבי הרופא. הנה, אני אצלך כדי להיבדק כתורם זרע. אין מצב שבשנות ה-20 שלי הייתי מוכן לעשות את זה, אבל זה בגלל שאז לא היו לי תהיות לגבי העתיד שלי. אם לצטט את בוב דילן, הייתי הרבה יותר זקן אז. אני צעיר מזה עכשיו.

 

הבדיקות הן השלב השני במיון הראשוני של התורמים. בתור התחלה צריך להתייצב בבית חולים ולתת זרע לבדיקה. רק ל-20% מהגברים יש זרע מספיק סמיך, ששוחה מספיק טוב, בשביל לעבור את השלב הזה. מי שעובר מוזמן לראיונות ולבדיקות גופניות, שב-Superm הן מחמירות במיוחד וכוללות איתור מחלות גנטיות. הכל כדי להבטיח שהתרומות יהיו הטובות ביותר שניתן להציע לנזקקות. בהתאמה, מי שתורם כאן מקבל קצת יותר כסף: 350־500 שקל לעומת 250־400 בבתי החולים.

 

את הסכום הזה משלמים לך על תרומה אחת בשבוע, במשך חצי שנה. ככה זה: אם יש לך זרע טוב, מעוניינים בהרבה ממנו. טיפולי הפריה הם מסובכים, יקרים, ולרוב לא מצליחים בניסיון הראשון. ממש לא. אז צריך להקפיא הרבה זרע, להרבה ניסיונות. מה גם שאם אישה כבר עשתה ילד מתורם מסוים, היא תרצה בדרך כלל שהילד השני יהיה מאותו אבא. בהקשר הזה צריך לומר שהתרומה חשאית לחלוטין, אז אין סיכוי שבעוד 20 שנה ידפוק על הדלת שלך איזה ילד שיבקש ממך לבוא ללונה פארק.

 

את כל זה מסבירה לי גילי כשאני ממלא את הפרטים האישיים שלי. אני מקשיב בחצי אוזן, ומנסה לחשוב אם כדאי בכלל שיסתובבו בארץ עוד כמה ארוכי אף וחלקי שיער כמוני.

 

מי אחרון

גם אם אתה הולך לבנק הזרע בשביל השלמת הכנסה, בלתי נמנע שתחשוב על הילדים שעוד אין לך. מה גם שבזמן האחרון קצת התברגנתי: יש לי חברה, אנחנו חולקים דירה בתל אביב, ואת הערבים אנחנו מבלים מול סדרות באינטרנט. כבלים עדיין אין, אבל מדי פעם אנחנו תופסים את עצמנו רואים The Voice בלייב סטרימינג. יחסית לאדם שעד לפני שנתיים גר בדירה מפחידה בדרום העיר וחלק מיטה עם בחורה בת 18, נהייתי בורגני. בטח אם ההגדרה של בורגנות היא חיים נוחים. והדבר היחיד שיכול לפגום בנוחות הזאת הוא ילד.

 

מאז שמלאו לי 30 אני חושב יותר ויותר שאולי מוטב לי לוותר לגמרי על הקטע האבהי, דבר שבגיל 20 אפילו לא חלף במוחי. אז היה לי ברור שבגיל 35 יהיו לי צאצא ועגלה ועיניים טרוטות מחוסר שינה. יום ההולדת שלי ביולי. כנראה שזה כבר לא יקרה, אני אומר לעצמי בתור לבנק.

 

חדר ההמתנה לתרומת זרע הוא כמו חדר המתנה רגיל של רופא, רק משעמם יותר. אין פה עיתונים, וכל העלונים מספרים על רבייה ועל הרחבת משפחה. לפחות אצל רופא משפחה יש את אלה שמספרים על תזונה נכונה, ואני יכול קצת להרגיש רע עם עצמי עד שמגיע תורי.

 

לידי על הספסל, במרחק בטוח, יושב עוד בחור שבא לתרום זרע. הוא כבר תורם קבוע, אני מבין מחצאי דברים שהוא אומר לטלפון. הוא מדבר עם החברה שלו, ונשמע שהם לקראת חתונה. אני תוהה איך לא מפריע לה שיהיו עוד צעירים כחולי מבט כמוהו בלי שהוא או היא ידעו מהם. מעניין אם הוא ימשיך גם אחרי שיתחתנו. בכל זאת, לפני כל תרומה אסור לך לקיים יחסי מין במשך שלושה ימים. גם לא עם עצמך. ולפי חברי הנשואים, תחילת הנישואים היא תקופת הזוהר של יחסי המין. אולי הוא יפסיק קצת, ויחזור כשהם שוב ירגישו צורך ב-500 שקל שהוא מביא על כל תרומה. או שהזרע שלו מהפחות טובים, ואז זה רק 350. לא יודע, הוא נראה לי בחור טוב. שווה 500. אבל זין אני נותן לו להיכנס לחדר לפני.

 

כמו בשירותים ציבוריים, למרות שאלפים כבר היו שם ויצאו, קל יותר להדחיק את זה כשאתה לא נכנס מיד אחרי מישהו. אני לוקח את הכוס שלי ונכנס לחדר לפני שההוא מסיים את שיחת הטלפון.

 

לפי מה שגילי תספר לי אחר כך, אנשים שתורמים קבוע לא צריכים יותר משתי דקות. בדה-בינג בדה-בום. לא אני. לי זה לוקח זמן, ואני קצת מופתע מזה שלא קל לי לעסוק בפעילות שעקרונית אני מאוד אוהב. חלק מהבעיה הוא שבחדר הקטן אין מחשב, רק חוברות. ב-Superm לא מאמינים שמישהו ירצה לגעת במחשב שמישהו אחר השתמש בו למה שהשתמש. ולגעת בחוברת שמישהו השתמש בה זה יותר טוב? לזה אין להם תשובה.

 

בחדר יש כיור וסבון נוזלי, אבל מותר להשתמש בו רק לצורכי ניקיון כי הוא עלול לפגום בזרע. אני מתיישב על הכורסה מסדרת "איקאה עושה ספות כמו במצרים" ומדפדף בחוברות. מגיל 14 לא נגעתי בחוברות. לאבא שלי היה מגזין "בול" מ-1974, שהיה החוויה הפורנוגרפית הראשונה שלי. הייתי קורא סיפורים על השכנה שהבן של השכן נכנס אליה ומוחץ את שדיה בין ידיו, ואז נותן עבודה מול תמונות של פנינה רוזנבלום בשחור-לבן. לך תספר את זה היום לילד בן 14 שחוגג על בוקאקי.

 

בחוברות שבחדר אין סיפורים. רק ראיונות ותמונות. מעניין אם את הסטילז מצלמים בהוראות במאי או שזה מתוך סרט. בראיונות מספרות הבחורות כמה הן אוהבות מין. בתגובה יש מכתבים שמודים למערכת על הבחורות הנהדרות שהם מראיינים, ומבקשים את הטלפון שלהן כדי ליצור קשר. מדהים, אנשים אשכרה מאמינים שהן שם בשביל להכיר בחורים מעניינים. שיט, עברו 12 דקות ועוד לא עשיתי כלום.

 

אסייתית עם חזה גדול עוזרת לי להזיז עניינים. אוהבת לטייל ולגלוש. נחמד, נחמד. עכשיו, איך אני אמור לכוון? בישיבה כשהכוס על הבטן? להתרומם ברגע הנכון ולהחזיק את הכוס בדיוק מתחת? בסוף אני מתרומם, נאחז בשולי הכיור והברז כשהכוס ביד אחת והשנייה מסיימת עניינים. הכמות לא גדולה. טכנאי המעבדה שמקבל ממני את הכוס אומר שזה סטנדרטי, אבל מספר שכבר היו לו כאלה שמילאו את הכוס. אם להודות על האמת, לא ממש המתנתי שלושה ימים בלי יחסים מכל סוג שהוא לפני התרומה. מילא. גם ככה אני ישיש בן 34.

 

החלקיק האלוהי

לפני הפגישה עם גילי צריך לחכות שבועיים להגעת תוצאות בדיקת הזרע, אבל אני עיתונאי אז יש לי פריבילגיות. גילי היא בלונדינית עם תכונות גופניות שגרמו להרבה גברים לבקש ממנה עזרה בפעם הראשונה שבאו לתרום. מיותר לציין שהם מאלה שלא חזרו לתרום. זה חלק מהתפקיד שלה: לא רק להחליט אם אתה מניאק מדי בשביל להיות אבא, אלא גם לפענח איזה מין בנאדם אתה באופן כללי. ככה יכולה האימא הפוטנציאלית לבקש מישהו קצת מצחיק, עם ביטחון עצמי, שטוב בספורט ובמתמטיקה. אולי יצא לה בן עם אופי דומה, או בת טיפה גברית.

 

את האישיות של הנשים לא בודקים בכלל. גילי העיפה פעם גבר שלא השיב על שום שאלה, כולל "מה השאיפות שלך בחיים" ו"מהם התחביבים שלך", פשוט כי הוא היה סתום מכדי להפיץ הלאה את המטען הגנטי שלו. אישה, לא משנה כמה היא מעצבנת, יכולה לבחור שיהיה לה ילד. "אנחנו לא משחקים את אלוהים", אומרת גילי. "מי שרוצה, תקבל".

 

"אבל אתם משחקים את אלוהים בזה שאתם נותנים ילד למישהי שאלוהים לא נתן לה ילד", אני אומר. גילי מסרבת להסכים לזה. היא רואה בג'וב שלה שליחות גדולה, וחשוב לה להדגיש את זה גם בפני התורמים. ברור לה שכמעט כולם באים בשביל הכסף, אבל חשוב לה שידעו מה המשמעות של כל האופרציה.

 

אני שואל על הפרופיל הממוצע של הפונות. גילי אומרת שפעם היו מגיעות רק נשים בנות כמעט 40, אבל היום באות גם בחורות צעירות יותר שמרגישות מוכנות, ולא מאמינות שימצאו את הגבר המתאים מתוך מבחר החארות שנמצאים בחוץ ושולחים מכתבים למערכות של מגזיני פורנו, או למגזיני גברים אם כבר מדברים. כמובן שיש גם זוגות עם בעיות פוריות, נשים בגיל מבוגר שעוד לא מצאו מי יעבר אותן, ולסביות. יותר ויותר לסביות. אם הזרע שלי היה מתאים, הייתי רוצה שהוא ילך לזוג לסביות חביבות ויצפה בהן מתנשקות.

 

איפה אתה רואה את עצמך בעוד 15 שנה, שואלת גילי. אני מספר על דירה בצפון, ספר, כלבים. לא הזכרת זוגיות או ילדים, היא מסמנת בטופס שלה. אחר כך היא שואלת על תחביבים, שפות שאני יודע, כישורים מיוחדים, ומסיימת את הראיון בהכרזה שאני דווקא סבבה. אם הייתי בגיל הנכון, יכולתי להיות חומר טוב לאבא. יש לי תחומי עניין, אני משעשע, נראה לה שאני מספיק חכם, וגם מבנה הגוף שלי בסדר. אתלטי, קצת רחב. רגיל, נגיד רגיל.

שמן, אומר ד"ר מדג'ר כשהוא בוחן אותי. אני מנסה להתנגד, אבל הוא מבקש ממני להוריד חולצה ואז מועך את הציצי שלי בידיים שלו כדי להדגיש את הנקודה. שמן.

 

עכשיו תחתונים, הוא אומר. בלי חיוך, בלי תשתעל. אני מוריד והוא מיד ממשש. הרופא שלי בדרך כלל מנהל איזה סמול טוק ברגע הזה, יוצר נינוחות. מדג'ר לא מבין בשביל מה. אני רופא, אין פה משהו מוזר, הוא אומר. אחר כך גם הוא שואל אותי כמה שאלות אופי.

 

"קרה שמישהו התנהג אצלך לא יפה והבנת שהוא לא מתאים להיות תורם?", אני שואל. "לא", הוא עונה בעודו ממלא טופס. "כשהביצים שלהם בידיים שלי הם מתנהגים מאוד יפה". לא בחור מאיים המדג'ר הזה. עם המשקפיים וההקרחה האפורה שלו הוא היה יכול להיות אבא בסיטקום משנות ה-80.  “זהו?", אני שואל. זהו, הוא עונה.

 

"לפעמים אני שואל את התורמים אם הם רוצים לכתוב מכתב לבחורות", מספר הדוקטור בזמן שאני מתלבש. "הרבה אומרים שהם לא יודעים איך, אז אני שואל אותם אם הם כתבו פעם מכתב אהבה. מי שאומר שלא, אני מבין שהוא לא יודע לכתוב. את זה תכניס לעיתון שלך: מי שלא יודע לכתוב מכתב אהבה לא יודע לכתוב כלום".

 

כן כן, אני מהנהן. אני לא שמן. "הביצים שלי עדיין כואבות מהאחיזה שלך", אני אומר לו בדרך החוצה. עכשיו הוא מחייך.

 

לאט לאט

מחוץ למשרד של הדוקטור יושבת בחורה בת 37 ומדברת בטלפון עם חברה. היא מספרת לה על עלויות שבאו לה בהפתעה בהפריה שהיא עוברת. משהו כמו עוד 1,700 שקל שהיא לא ציפתה להם, אבל אין מה לעשות. “את שומעת", היא ממשיכה, "הוא סימס לי אתמול ושאל מה שלומי, סימן שאלה, אם אני באה ליומולדת שלו, סימן שאלה, ואם אני ערה, סימן שאלה". היא בת 37, לפחות, ועדיין יש איזה מטומטם ששולח לה "ערה?" כאילו זה לא הכי נדוש שיש. כאילו יש מצב שהוא מתכוון למשהו אחר. ולמה אני כועס עליו בכלל? לפני שנה וחצי שלחתי כאלה כל ערב שני. אולי קצת יותר מצחיקים. אבל הייתי בן 32, ושיתפוצץ דילן. אני זקן יותר עכשיו.

 

 

שבועיים אחר כך אני מקבל הודעה שהזרע שלי לא תקין. זה לא הגיל: העשבים שאני מכניס לגוף שלי גורמים לזרעים שלי להיות קצת איטיים. פתאום קצת עצוב לי. בא לי ילד. אתה רואה, ד"ר מדג'ר, בא לי משהו דווקא כשאני לא יכול לקבל אותו. מי ילדותי עכשיו?

 

Superm נמצאים ברחוב ריינס 18 בתל אביב ובאתר superm.co.il, אבל זרע אפשר לתרום בכל בית חולים. הרבה נשים צריכות, ואין מספיק. אם אתם בעניין, לכו על זה