הַיְקוּם מִתְרַחֵב כָּךְ שָׁמַעְתִּי
וְנִבְרָאִים עוֹד כּוֹכָבִים.
וַאֲנַחְנוּ מְקַוִּים שֶׁיִּהְיוּ לָנוּ חַיִּים
מִקְרֶה אֶחָד יוֹצֵא דֹּפֶן.
מִישֶׁהוּ הִבְטִיחַ לָנוּ שֶׁיֵּשׁ מָחָר
אָז אֲנַחְנוּ לֹא מְמַהֲרִים לֶאֱהֹב.
מְלֻטָּשִׁים רְהוּטִים וּמְהִירִים
אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים לְזַהוֹת
אֶת הַשְּׁאֵלוֹת שֶׁנִּשְׁאֲלוּ עוֹד קֹדֶם,
מְכִינִים תְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ.
עוֹנִים כְּאִלּוּ אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים
עַל קַו אוֹטוֹבּוּס.
אוֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רַע
שָׂמִים חשֶׁךְ.
מִתְכַּנְּסִים מוּל טֶלֶוִיזְיָה
חַיִּים שְׁלֵמִים עוֹבְרִים עָלֵינוּ בְּצִפִּיָּה
שֶׁכָּבְדָּהּ מְשַׁחֵחַ עִם תֵּה חַלָּשׁ
שׁוּב וָשׁוּב אוֹתוֹ דָּבָר:
מְטוֹס נוֹסְעִים רוּסִי
כִּמְעַט הִתְרַסֵּק בִּגְלַל טָעוּת אֱנוֹשׁ,
מִישֶׁהוּ נָשַׁךְ שׁוֹטֵר בָּאֹזֶן,
תַּנִּין בְּאֹרֶךְ מֶטֶר נִלְכַּד
סָמוּךְ לְקִבּוּץ צֶאֱלִים,
יְלָדִים שֶׁנֶּחְטְפוּ עַל יְדֵי אִמָּם
יֻחְזְרוּ לִשְׁבֶדְיָה,
יֶלֶד שֶׁהֻזְמַן לִרְאוֹת קְסָמִים
נֶאֱנַס, וּכְבִישׁ אַרְבַּע נֶחְסַם לִתְנוּעָה.
וְאֶלֶף דְּבָרִים אֲנַחְנוּ לֹא.
בַּסּוֹף נְקַבֵּל חֶלְקָה
וְלֹא שֶׁזֶּה חֲלוֹם חַיֵּינוּ,
אֲבָל הַשֶּׁקֶט,
הָרַקָּפוֹת.
רָעַבְנוּ לְכָּל מַר מָתוֹק
לְלֵב נָמֵס לְפִיק בִּרְכַּיִם
לְחַלְחָלָה בְּכָל מָתְנַיִם
לְחֻרְבָּן מָלֵא.
סָגַדְנוּ לְנָשִׁים בְּמַגָּפַיִם
הַמּוֹחֲאוֹת כַּפַּיִם בַּבַּיִת
הָאָחוּז בְּלֶהָבוֹת.
סָגַדְנוּ לְנָשִׁים הָרוֹכְנוֹת אֶל הַבִּרְזִיָּה
לִבְלֹעַ אֶת קִלּוּחָהּ הַשָּׁחוֹר,
שׁוֹתְתוֹת מוּל נְבִיחוֹת הַכְּלָבִים
נֶהֱנוֹת, לֹא מַפְסִיקוֹת לֵהָנוֹת.
סָגַדְנוּ לְנָשִׁים הָרוֹת שֶׁבִּכְרֵסָן הַשְּׁקוּפָה
פִּיל, דָּג, נָמֵר גֶּבֶר.
סָגַדְנוּ לַיְשׁוּבוֹת עַל רֹאשׁוֹ הֶעָרוּף
שֶׁל הַבַּעַל אוֹ הַבֵּן סָגַדְנוּ
לַנְּעוּלוֹת בִּתְבוּנָה
סָגַדְנוּ לְדוּמִיָּה וּקְדֻשָּׁה.
סָגַדְנוּ לַצּוֹבְטוֹת אֶת פִּטְמוֹת שְׁדֵיהֶן הַצְּחוֹרִים
עֵירֻמּוֹת כְּנָחָשׁ גּוֹהֲרוֹת אֶל
תּוֹלַעַת-גֶּבֶר, מִתְנַשְּׁקוֹת.
סָגַדְנוּ, וּמֵרֹב הַרְגָּשָׁה רָצִינוּ לִשְׁאֹג.
אָמַרְנוּ בְּלִבֵּנוּ הָעוֹלָם זוּגִי,
דָּם הוּא רַק דָּם
מִשְׁפָּחָה הִיא רַק מִשְׁפָּחָה.
מַה לָּנוּ מֵחַגְוֵי הַסֶּלַע מִסֵּתֶר הַמַּדְרֵגָה.
אַף גֶּבֶר לֹא יִגְהַר עָלֵינוּ בְּפִתּוּי מְסֻכָּן
כָּךְ הַחַיִּים יִהְיוּ תָּמִיד לְפָנֵינוּ.
לֹא יָכוֹל לִמְצֹא
אֶת הַמָּקוֹם הָאֶחָד
כָּל מְנוּחָה מִשְׁתַּמַּעַת
כְּאָבְדַן הַחִישָׁה.
מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֹבַע
חַיָּב לָזוּז
בָּא כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ
בְּלִי בִּטָּחוֹן
"אֵין מְקוֹמוֹת שְׁמוּרִים"
מֵאוֹבְּיֶקְט לְאוֹבְּיֶקְט
כְּנַשָּׂאוֹ שֶל נְגִיף
בְּמַעֲבָר רַךְ, אֲוִיר דָּם
מְנַסֶּה לְשַׁחְזֵר כָּל פַּעַם
אֶת אוֹתוֹ טַעַם
וְנִכְשָׁל.
וַאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִנְשֹׁם כָּל הַזְּמַן
אַחֶרֶת נִתְפָּסִים לְפַחַד
סְבִיבֵנוּ פַּחִים.
אֲבָל אֶפְשָׁר גַם סְתָם
לִשְׁכַּב תַּחַת
שָׁמוּטִי.
ענת זכריה מנחה סדנאות כתיבה, יועצת תוכן ומבקרת המחול של ידיעות אחרונות. על שירתה זכתה זכריה בפרס "שירה על הדרך" של עיריית תל-אביב בשנים 2005 ו-2007. זוכת פרס פסטיבל השירה הבינלאומי "שער" למשורר צעיר בשפה העברית לשנת 2005, ובציון לשבח בפסטיבל השירה במטולה לשנת 2008 . לאחרונה הוזמנה ליצג את ישראל בפסטיבל "פרנסוס לשירה", אירוע השירה הגדול ביותר שיתקיים בבריטניה לקראת אירועי המשחקים האולימפיים שיפתחו ביולי הקרוב. ספרה הראשון "יפה אחת קודם" יצא בהוצאת הליקון ב-2008. ספרה השני "בגלל טעות אנוש" ראה אור לאחרונה בהוצאת מוסד ביאליק.