המפתח

אחרי הכל, זה לא היה מפתח רגיל אלא מפתח קדוש ממקום עליון

פעם היה כלא גדול ובו אנשים רבים שנידונו למאסר לכל החיים. יום אחד בא מישהו ומסר להם דרך החלון מפתח עם הוראות כיצד לפתוח את הדלת ולצאת לחופשי: לשים אותו בחור של המנעול, לסובב ימינה, לסובב פעמיים שמאלה, להחזיר לאמצע ולדחוף את הדלת.

 

הם כל כך שמחו לקבל מפתח מבחוץ שהם תלו אותו על הקיר במקום מכובד ושמו אותו בתוך מסגרת. אחרי הכל, זה לא היה מפתח רגיל אלא מפתח קדוש ממקום עליון.

 

שירים ותפילות חוברו למפתח. אנשים פנו אל המפתח בבקשות, הם סיפרו לו על הצרות שלהם, תלו בו תקוות והציגו לפניו את התינוקות שנולדו להם.

 

מהר מאוד הופיעו "כוהני המפתח" אשר תפקידם היה לתווך בין האנשים הפשוטים לבין המפתח הקדוש. הם הזכירו לכולם שהם נידונו למאסר בגלל שהם חוטאים, אבל הבטיחו בשם המפתח מחילה למי שיעבוד אותו בדרך הנכונה. הכוהנים גם קבעו ימי צום וחגים. לאחד מהם קראו "יום חג מתן המפתח", וביום הזה הורידו אותו מהקיר ורקדו אתו במעגלים.

 

הם הניחו לפניו קופסא קטנה לפתקים עם עניינים אישיים דחופים. אנשים ביקשו בריאות, בני זוג מוצלחים והצלחה בעסקים. כשקרו אסונות, המפתח היה הכתובת למי שצריך ניחומים. אנשים ענדו סביב צווארם שרשראות עם מפתחות קטנים, וחכמים כתבו ספרים שהסבירו באריכות את הכוונות הנשגבות שבעומקי

המשמעות הנסתרת.

 

במקומות שונים בכלא תלו על הקיר העתקים של המפתח בגרסה שעברה שיפוץ מקומי. החגים של כל מפתח היו שונים, אבל המשמעות של כולם הייתה דומה. הכלא הוא אותו הכלא ובכל מקום שיש כאב, יהיה גם מי שימכור נחמה. מנהיגים גילו שהמפתח גם עוזר בגיוס מתנדבים ויצאו ל"מסעות מפתח" ו"מלחמות מפתח". הם הבטיחו שמי שמת על קידוש המפתח, יקבל חנינה בעולם הבא.

 

אחרי זמן רב, התחילו לחשושים בכלא על אנשים שלא מאמינים במפתח, אבל הם פוחדים לדבר כדי לא להסתבך עם הכוהנים. למרות זאת, מספרם של הכופרים גדל ולבסוף הם הביעו את דעתם בגלוי – המפתח הוא עקר, ומלבד תרומתו המנחמת הוא לא באמת עוזר בשום דבר אחר.

 

אנשים רבים הפסיקו להאמין במפתח. משכילים קראו לו פרימיטיבי, מדענים אמרו שהוא בלתי אפשרי ולוחמי חופש כעסו על הממסד המפתחי. צעירים רבים שנולדו בכלא תלשו את השרשרת עם המפתח מצווארם והפסיקו לצום ביום החטאים.

 

"עובדי המפתח" ו "מתנגדי המפתח" התווכחו אלה עם אלה. שתי הקבוצות החלו להתלבש אחרת, לגור בנפרד, להתחתן ביניהם בלבד ואסרו על ילדיהם להתרועע עם ילדי האחרים.

 

יום אחד חזר מוסר המפתח לבדוק מה התרחש בכלא מאז נתן לאנשים את מתנתו. להפתעתו גילה שאף אחד עדין לא יצא מהכלא ושכולם הפכו להיות או עובדי מפתח או מתנגדי מפתח.

 

"לא הבנתם כלום" הוא אמר. "המפתח הוא לא בשביל לעבוד אותו, ולא בשביל להתנגד לו. כל מה שצריך זה רק לשים אותו בחור של המנעול, לסובב לפי ההוראות ולדחוף את הדלת".

 

אבל לא היה עם מי לדבר. למחצית מהאנשים הייתה דעה שלילית על מפתחות והם לא רצו לשמוע עליו כלום, והחצי השני כבר היה מחויב כולו לאמונה ולא העלה על דעתו לשבור את המסורת.

 

לכל האנשים בכלא שעדיין מחפשים את החופש: במנזר הזן של דוגן בקמאקורה, יפן, בארון עץ ישן, יש קלף אורז עתיק מהמאה השלוש עשרה שכתוב בו שהדלת בכלל לא נעולה.

 

 

ניסים אמון - זן מאסטר, מפתח שיטת הטרילותרפיה לאיזון פנימי.

www.NissimAmon.com