לינדה שבה הביתה

בדיוק כשהרומן בין זמרים ערבים ויהודים החל להתלהט, הגיעה אינתיפאדת אל אקצה וקטעה אותו

בדיוק כשהרומן בין זמרים יהודים ישראלים לבין הקהל הערבי בארץ, בשטחים ובמדינות ערב החל להתלהט, הגיעה אינתיפאדת אל אקצה וקטעה אותו. ביום שפרצה הייתה זהבה בן אמורה לקיים הופעה גדולה בעזה שבוטלה כמובן. אצל בן, שבלוח החודשי שלה שובצו כבדרך קבע הופעות בערים פלסטיניות שונות, המהפך הוא הדרמטי ביותר. הטלפונים של מעריצים ערבים דומעים למשרדו של אלי בנאי, אמרגנה, רק יעידו על כך. בן ושרית חדד שתכננו כל אחת בנפרד להקליט אלבום שכולו מוזיקה ערבית מקורית במצרים, גנזו את התוכניות. חדד הספיקה להקליט שני שירים במצרים. שתיהן מחכות לזמנים טובים יותר כדי להמשיך.

 

חלק אינטגרלי

 

היהודים ממדינות ערב היו תמיד חלק אינטגרלי מהתרבות המוסיקלית הערבית כיוצרים, זמרים ומלחינים. כשהגיעו ארצה, בשנות החמישים, נקטע הרצף, אבל בבתים המזרחיים המשיכו לצרוך בחשאי את המוזיקה האסורה באמצעות תחנות הרדיו והטלוויזיה הערביות ותקליטים. נוצר גם שיתוף פעולה בין מוזיקאים מקומיים יהודים וערבים.

הסכם השלום עם מצרים פרץ חלקית את הבידוד. ריימונד אבקסיס, מלכת השירה העממית המרוקאית נסעה להופיע במרוקו, ברבות ממדינות ערב ובפני בכירי אש"ף בטוניס, והייתה לחביבתם של המלך חסן המנוח ושל משפחת סבאח, האמיר של כווית. לאבקסיס יש אמרגן לבנוני בשם פואד אנטון והיא נודעת בכינויה ריימונד אלבידוואי, כלומר ריימונד מקזבלנקה, אבל כולם יודעים שהיא יהודיה מישראל. אבקסיס הפסיקה להופיע בשנה האחרונה, גם בגלל מות חסן וגם בגלל המצב הפוליטי.

 

חביבי הקהל

 

חיים משה שהקליט את הלהיט הלבנוני "לינדה לינדה" בשנת 83' וסלל לו על ידי כך את הדרך לתהילה, היה למעשה החלוץ מבני הדור השני של המזרחים שסימן חזרה פומבית למוזיקה הערבית. זאת היתה הפעם הראשונה שזמר ישראלי ששר בערבית זוכה להצלחה מסחרית עצומה. משה נמכר גם בשטחים ובמדינות ערב. אחריו הגיע גם משה גיאת שהקליט אף הוא בערבית והופיע במצרים. אחריהם היו חביבי הקהל הערבי עופר לוי, זהבה בן שהקליטה משירי אום כולתום וחדרה לליבותיהם של הפלסטינים, ושרית חדד שיצאה להופיע בירדן תחת זהות בדויה של זמרת פלסטינית בשם 'מוטריבת אל כרמל' ואף הוציאה שם דיסק, כולו בערבית. דנה אינטרנשיונל זכתה לפני מספר שנים להצלחה במצרים בלהיט 'סעידה', למרות שאלבומיה נאסרו להפצה. הכוכב החדש הוא שריף הדרוזי ששר בעברית. בני הדור השני בניגוד להורים שוחרי הקלאסיקה הערבית התחברו גם למוזיקת הפופ הערבית והקליטו אותה.

 

ובאותו זמן, בצד השני

 

המצב החדש גרם לבלבול ולמבוכה. הפצת הדיסקים של זמרים ישראלים בשטחים ובמגזר הערבי בישראל הופסקה, בעיקר בגלל מצבם הכלכלי הקשה של הפלסטינים הרעבים ללחם. זמרים ממרוקו שתיכננו להגיע לפסטיבל "עולם אחד" ביטלו את הופעתם ואלו שהיו אמורים להופיע עם התזמורת האנדלוסית דחו את בואם למועד מאוחר יותר. בצד הישראלי המשיכו, למרות האינתיפאדה, לעסוק במוזיקה ערבית. מאילנה אליה שיצאה במופע של שירי אום כולתום, עד פסטיבל 'ימי העוד' שנערך בתחילת דצמבר ובו הופעות של מוזיקאים יהודים וערבים מהארץ ומהעולם. אחד משיאי הפסטיבל, היה כשעופר לוי עם תלבושתו החרדית עלה לבמה ללא תכנון, והחל לשיר משירי פאריד אל אטרש, במשך שעה יחד עם התזמורת הערבית מנצרת לעיני קהל הצופים ההמום והמאושר. אבל מופעים אלה, למרות שהיו מלאים, היו כמעט חשאיים, בניגוד למופע לכבוד אום כולתום שנערך ב'בנייני האומה' בחודש יוני, ותפס כותרות שמנות בעיתונים.

 

הקץ לזיוף

 

אספקט מעניין אחר של דו הקיום מוזיקלי הזה הוא שכמויות הדיסקים המזוייפים בשוק פחתו ועל זה מעיד אבי גואטה, אמרגנה של שרית חדד והמפיץ מספר אחד של מוזיקה מזרחית בישראל: "אני מרגיש ירידה משמעותית במספר הדיסקים המזוייפים. הישראלים שהיו נוסעים לשווקים בשטחים כמו בידיא, ורכשו שם קלטות שכולן מזוייפות, כבר לא נוסעים, וגם למפעלי הזייפנים הממוקמים בשטחים קשה עכשיו להכנס ולצאת לישראל".

בשנים האחרונות, אחרי שאום כולתום היתה למותג אופנתי, נכנסו לשיווק המוזיקה הערבית בישראל גם חברות ממוסדות כמו אן-אם-סי. מנהל השיווק של חברה, אלון פיקלר אומר שיש ירידה של 25% במכירות של המוזיקה הערבית. "הצלחנו לשווק מוזיקה ערבית אפילו לשטחים, אמנם הרוב שם מזוייף אבל יש עשרה אחוז שקונים דיסקים חוקיים, וזאת הנישה שלנו. עכשיו אין מה לדבר. גם בחנויות בארץ, מאז פרוץ המהומות, אנשים חושבים פעמיים אם לקנות דיסק ערבי ואלה שאוהבים, מתביישים לקנות. גם ככה לפני המצב בחדש, אי אפשר היה לשכנע את תחנות הרדיו להשמיע מוזיקה ערבית. בזמנו עבדתי עם להקת שבע ואפילו אותם לא רצו להשמיע בגל"צ כשהם שרו טקסטים בערבית. כשדיברתי איתם הם הסתכלו עלי כאילו אני סוכן של התנזים".

הנחמה היחידה היא תעשיית הדואטים המשותפים לשני העמים שעדיין ממשיכה. על כתפיה הדקות נטלה זמרת דמויית שרית חדד, חוה דולב, עולה חדשה מקווקז בת 22, את גורל השלום. יחד עם נסים שאמיה, זמר פלסטיני מכפר ג'ת, היא מבצעת דואט בשם "שלום לנצח" שבימים אלו יצא לתחנות הרדיו. "מדוע אנחנו נלחמים, ושוב נפש מאבדים", היא שרה לו והוא מחזיר לה בערבית: "אלוהים אחד לכל העמים ישמור על הילדים".