הצדק החברתי מתחיל בסלולרי שלי

לפני מספר שבועות נשבר לי ה-ז': זה התחיל ממקש סורר שנשר ממקלדת הבלקברי שלי ונגמר במיאוס טוטאלי מחברות שגובות סכומים מופרכים על עבודה של 10 דקות וחלפים בשווי של דולרים בודדים. על הדרך גיליתי איך לוותר על מתווכים שגוזרים קופון מוגזם ולחסוך המון כסף ותסכול, והבנתי שהמסלול לצדק החברתי עובר גם בסלולרי שלי

הבלקברי שלי ואני מנהלים יחסי אהבה-שנאה מזה מספר שנים. מכל המכשירים החכמים שעברו תחת ידיי, הוא היחיד שמצוייד במקלדת נוחה מספיק שמאפשרת לי לעבוד מכל מקום בקלות וביעילות. מאחר שאני מבצע חלק ניכר מעבודתי מהסלולרי, בחרתי לוותר על אפליקציות מדליקות ופיצ'רים מגניבים, ולהתמקד בשימושיות שהמקלדת המאוד-נוחה שלו מאפשרת. אז נכון - זה מבאס אותי לפחות פעמיים בשבוע, כשאני רואה את החברים שלי משתמשים באפליקציות שאני יכול רק לחלום עליהן (למרות שמצאתי דרך לשחק Draw Something דרך המחשב), אבל בהתחשב בצרכים הספציפיים שלי ובאופי השימוש שלי - אני עדיין נשאר נאמן.

 

זה לא שהוא חף מבעיות: למעשה, יש לו המון פאקים קטנים שלפעמים גורמים לי להתעצבן ולאיים עליו שאם זה ימשיך ככה - אני עובר למכשיר חדש, צעיר ורענן. אבל הבלקברי שלי ואני יודעים שאלו איומים נבובים, לפחות כרגע, ושאת החודשים הקרובים נעביר האחד בזרועותיו של השני. אהבה-שנאה, כבר אמרתי.

 

לכן, כשנשבר לי מקש הז' לפני מספר שבועות, זה לא היה סתם קלקול טכני פשוט: זה היה סיכון ממשי שהעלה את השאלה המתבקשת: יחסינו לאן. תחילה, חשבתי שהאות ז' זניחה למדי, שאוכל להסתדר בלעדיה, אבל עד מהרה הבנתי שזה לא כל כך פשוט. אתרים עם Z? מחוץ לתחום. הודעות "מי זה" ו"זהו" אף הן בלתי-אפשריות. קללות עסיסיות? כנ"ל. וזה לפני שדיברנו על הספרה 7. בקיצור - אין ברירה - חייבים לתקן.

 

מדוע תיקון זול עולה ביוקר? 

כשחיפשתי תיקון למקלדת הסוררת הייתי משוכנע שזה יהיה עניין זול למדי. בסך הכל אות אחת שהחליקה לה מהמקלדת. בירור בכמה וכמה חנויות ומעבדות בארץ גילה שמדובר בתיקון יקר הנע בין 200 ל-250 שקלים. החלטתי שזה מחיר מופקע למדי עבור תיקון כל כך קטן, ויצאתי לבדוק האם אוכל לתקן את הבעיה לבד - וכמה אוכל לחסוך כך.

 

שיטוט קצר באיביי גילה את מה שרובנו יודעים: אנחנו, הישראלים, מומחים בלעשות קופה האחד על גבו של השני. בפחות מ-10 דולר רכשתי מקלדת שלמה וחדשה וערכה לפירוק המכשיר הסלולרי, מיצרן סיני שמחזיק במלאי מקלדות בשפות נידחות, כמו עברית. כדי לגוון, רכשתי מקלדת לבנה בוהקת, ואחת אדומה זועקת, שלא יהיה משעמם. העלות הסופית המדויקת הייתה 36 ש"ח, שהם 18% בלבד ממחיר התיקון בארץ (או במילים אחרות: חיסכון של 82%). גם אם ניקח בחשבון זמן מעבדה / טכנאי - בהתחשב בכך שמדובר בפעולה של כ-10 דקות למישהו לא מיומן בעליל (להלן: אני) - מדובר במחיר מופקע לכל הדעות. וזה לפני שדיברנו על הלוק החדש וההורס למכשיר הכה-מיושן ולא אופנתי שלי.

 

העניין הפעוט הזה לא היה מעניין אותי, ובטח שלא אמור היה לעניין אתכם, אילולא היה מדובר בתופעה מטרידה שאופיינת כל כך לישראל. תכופות אנחנו קוראים כתבות ומאמרי דעה על יוקר המחייה בישראל, על פערי המחירים המגוחכים לפעמים בין הארץ לחו"ל, על כך שאפילו מוצרים "משלנו", כחול-לבן, עולים בישראל הרבה יותר.

 

כשזה מגיע לטכנולוגיה ומכשירים סלולריים, האבסורד אפילו גדול יותר: משתמשים "כבדים" וגיקים בפוטנציה מכירים מסלולי עוקפי-עושק לרכישת מוצרים במחירים הוגנים בחו"ל. הם יודעים איך למצוא חלפים שווים באתרים שונים, איך לקנות את אותם מוצרים בחלקיק המחיר, והם מפנימים די מהר שזה מטורף להסתפק במלאי ובמחירים של ישראל.

 

ומה יעשו המשתמשים ה"רגילים"? 

אבל יש קהל גדול ביותר, של אנשים קצת פחות טכנולוגיים וקצת פחות "מקושרים", שעדיין מאויימים מרכישות ברשת ובפרט מחו"ל, ולא יודעים איך להתחיל. על הקהל השבוי הזה בונים עסקים ואנשים פרטיים רבים את הונם, כשאת המחיר משלם, כרגיל, הצרכן הקטן, שלא יודע שהוא משלם מאות שקלים על משהו שאמור לעלות כמה עשרות שקלים בודדים, וגם זה בהגזמה.

 

אין ספק שבמסחר ראוי שכל הצדדים ירוויחו. הספק שמייבא מוצרים לארץ, הטכנאי שנותן שירות. אבל שולי הרווח לא צריכים להיות כל כך גבוהים. בעידן שבו הטכנולוגיה היא חלק בלתי-נפרד מחיינו, בתרבות שבה גאדג'טים הם המציאות היומיומית שלנו, יש לפעול להגברת הנגישות של טכנולוגיות ושירותים-נלווים להן, כמו שירותי תיקונים, שדרוגים וחלפים, במחירים הוגנים והגונים.

 

נותר לנו לקוות רק שבסופו של תהליך, המהפכה שהופכת את הטכנולוגיה למוצר צריכה תגרום לכך שכולם יגיעו לאיביי ולדיל-אקסטרים, יגלו את ערוצי הרכישה העצמאיים והבינלאומיים וייפרדו לשלום ממתווכים שגוזרים קופון מוגזם ומופרך על חשבון חוסר המודעות שלנו. אז, אלו שמרוויחים היום ובגדול על חשבון הצרכן הקטן, ימצאו את עצמם בלי לקוחות ובלי פרנסה, ורק מי שייספק היום שירות הוגן במחיר הוגן ושולי רווח צנועים ולא מופקעים - יוכל לשרוד בשוק שרק הולך והופך לפתוח יותר למיקרו-ייבוא אישי.