מי אנחנו?

רות שמיר, עורכת דין וחוקרת יהדות המתגוררת בלוס אנג'לס, הוציאה לאור את עבודת הדוקטורט שלה המתחקה אחרי שאלת הזהות היהודית

כישראלית החיה בלוס אנג'לס מזה שנים רבות, שאלת הזהות היהודית העסיקה זה זמן רב את ד"ר רות שמיר, משפטנית העובדת בישראל ובארה"ב. השאלות התחדדו, כך נראה, לאחר שנישאה ליהודי-אמריקאי והתחילה להבחין בהבדלים בין הדרך בה היא ובעלה תופשים את יהדותם. ישראלים שנולדו וגדלו בארץ, היא אומרת, רואים ביהדותם משהו מובן מאליו, בניגוד ליהודי התפוצות המרגישים צורך לעבוד על יהדותם ולשמר אותה. "ראיתי בבעלי משהו שונה לחלוטין ממני. היהדות עבורו הייתה שונה מהצורה בה אני כישראלית התייחסתי ליהדותי. אני, למשל, אף פעם לא הייתי שייכת לבית כנסת, אבל לאחר שהתחתנו, הבנתי שזה חשוב והצטרפתי לבית הכנסת שלו ועד היום אני ממשיכה ללכת לאותו בית כנסת וגם ילדי".

 

בעבודת הדוקטורט שלה, החליטה שמיר להתרכז בדיוק בנושא זה – מי אנחנו כיהודים? – תוך סקירה של זרמים שונים ביהדות ואיך אלו מתייחסים זה לזה. היא כתבה את הדוקטורט במשך שנתיים, ובאותו הזמן התמודדה עם מחלתו של בעלה, ריצ'רד, שנפטר לפני כשנתיים. העבודה, שנכתבה באנגלית, התפרסמה כספר בהוצאת מלוא ובתרגומו של עמוס כרמל. את הספר הקדישה לבעלה המנוח במילים: "לזיכרו של ריצ'רד אישי, שלידו הבנתי לראשונה את מורכבותה ומסתוריה של הזהות היהודית".

 

"תמיד התלבטתי בנושא הזהות היהודית", אומרת שמיר. "מאחר והייתי נשואה ליהודי-אמריקאי הרבה מאוד שנים, האמנתי שאנחנו שתי זהויות שונות לחלוטין. שנינו

 אמנם יהודים, אבל שונים בתפישה ובחשיבה היהודית שלנו. אפילו בגישה לנושא השואה או לחינוך ילדינו. לי, למשל, היה מאוד חשוב שהילדים שלי ידברו עברית. לו זה לא היה חשוב. עשיתי כל מה שאפשר כדי שילדי ידברו עברית, וזה עניין מאוד קשה במשפחות מעורבות. אני מאוד שמחה על כך שהילדים שלי היום דוברי עברית, אבל אני עדיין תוהה למה זה היה חשוב לי כל כך. אני חושבת שזה נובע מהקשר שלנו לארץ. הקשר לישראל מאוד חשוב עבור אלו שגדלו בה ואנו רוצים להטמיע אותו בתוך ילדינו. זה נושא פחות חשוב ליהודים אמריקאים".

 

את חושבת שזה אפשרי, שהדור השני של הישראלים כאן ירגיש את הקשר לישראל כפי שאת מרגישה אותו?

"זו באמת שאלה. למה באמת שילדים שגדלים כאן, גם אם בבית ישראלי לחלוטין, יתפשו את הקשר הישראלי כחשוב כל כך? הם רואים את זה אחרת. ההבדלים בינינו מאוד משמעותיים ואנו, היום יותר מתמיד, עובדים קשה כדי שהקשר הזה יתקיים. השאלה היא באמת אם נצליח לקיים את זה".

 

ולילדים שלך, שנולדו וגדלו כאן, יש קשר עם הארץ?

"שאלה טובה. הם דוברי עברית ויש להם קשר לארץ, אבל כמובן לא כמו זה שלי. הם היו ב'חץ וקשת' וקיבלו חינוך יהודי. הבת שלי סיימה את טורו קולג' בירושלים. היא תמיד רצתה לנסוע ולחיות בארץ לתקופה, אבל אני לא רואה אותה גרה בישראל".

 

למי מיועד הספר שכתבת?

"זהו ספר אקדמי. הוא מיועד לבתי ספר תיכוניים, לאנשים שעוסקים בנושא היהדות, סטודנטים באוניברסיטאות. את צריכה להתעניין בנושא כדי לקרוא את הספר. זה לא רומן".

 

רות שמיר דווקא פרסמה רומן בעבר, "כל הנדרים" שמו, והוא מתרחש על רקע מלחמת יום הכיפורים. בנוסף היא פרסמה את הספר "בסין זה אחרת", רשמי מסע מביקורה בסין בשנות השבעים.

 

למה סין?

"הגעתי לסין ממש לאחר מותו של המנהיג מאו טסה טונג, בשנת 1976. דלתותיה של סין נפתחו לעולם המערבי והייתי הישראלית הראשונה שהגיעה לשם. כתבתי אז לבטאון קומוניסטי בניו-יורק שאירגן את הנסיעה לשם. היה מרתק לראות את סין של אז. לא היה חשמל, לא אוכל, כל האנשים ברחוב לבשו חקי. זו הייתה התחלת השינוי הגדול בסין. אסור היה לנו לעזוב את הקבוצה והשגיחו עלינו שלא ננדוד בגפינו. היינו קבוצה קטנה של אנשים ולכל מקום שהלכנו, הלכו אחרינו מאות סינים, כי היינו האנשים הלבנים הראשונים שהם ראו מזה שנים רבות. הייתי שם חודש ימים והגעתי גם לבורמה. במהלך הביקור שלי כתבתי יומן, שהתפתח לספר".

 

חזרת לבקר בסין מאז?

"הרבה פעמים. אני מרצה לפעמים בבייג'ין, באחת האוניברסיטאות הגדולות שם, בה יש גם מחלקה למדעי היהדות".

 

זהות יהודית

למרות השנים הרבות בארה"ב, ד"ר שמיר מקפידה לשמור על הקשר שלה עם ישראל. בארץ היא חברה במועצת המנהלים של בית התפוצות ובמוסדות הבינלאומיים של המוזיאון וכן היא חברה בחבר הנאמנים של אוניברסיטת תל אביב.

 

באחד הפרקים שלך בספר "מי אנחנו?", את מתרכזת בשאלת זהותו של היהודי הישראלי, המרגיש שיהדותו טובה יותר מזו של יהודי התפוצות. מה את חושבת על זה?

"א.ב. יהושע הצהיר פעם שהישראלים בארץ הם יהודים טובים יותר מאשר היהודי בגולה והאמת היא שיש ישראלים רבים החושבים כמותו, אבל הקביעה הזאת אינה במקומה. אני מסתכלת לאן זה מוביל ובעיני זה מוביל לפער גדול יותר בינינו לבינם. אני מאמינה שחשוב מאוד שישראל תצא בקריאה רצינית יותר שכולנו יהודים ותדגיש את הדברים המשותפים לנו וליהדות התפוצות ולא את הדברים המבדילים בינינו. אם נאמר: אני יותר טוב ממך כיהודי-ישראלי, אז נשאר לבד".

 

מה את חושבת על נושא ההתבוללות?

"ההתבוללות היא בעיה מאוד קשה. כרגע ידינו על התחתונה בעניין הזה. השאלה היא מי ישאר יהודי ואיזה יהודי. חינוך בבית עוזר אבל עדיין יש השפעה של הרחוב, של החברה. הסיכוי שהילד יפגוש מישהו לא יהודי בארה"ב הוא גדול יותר מאשר יפגוש מישהו יהודי וכשההורמונים עובדים בגיל צעיר, לא עושים יותר מדי חושבים, לא אומרים: ההוא נוצרי אז אני לא אצא אתו. יש, עם זאת, תוכניות יפות שכדאי לנצל, כמו 'תגלית', שמטיסות יהודים לארץ לביקור ויש תוכניות לימוד שונות, שעוזרות לחדד ולחזק את הקשר עם הארץ ועם היהדות שלנו".