"פרומתיאוס": אלוהים נפל חלל

רידלי סקוט טיפח ציפיות לקראת צאת "פרומתיאוס", וטען כי סרטו החדש יספק תשובות על תעלומת מוצא האדם ואלוהיו. הסברים מנומקים אין בעלילה, אבל החוויה הקולנועית ראויה ומרהיבה, ומצדיקה את שובו של הבמאי הוותיק לז'אנר המדע הבדיוני

שני סרטיו המוקדמים של רידלי סקוט "הנוסע השמיני" (1979) ו"בלייד ראנר" (1982) היו עבודותיו היחידות בז'אנר המדע בדיוני עד יציאת סרטו האחרון "פרומתיאוס" ("Prometheus"). שניהם התקבלו בתגובות ביקורתיות מעורבות, אך זכו ברבות השנים לקונצנזוס ביקורתי ולמעמד של יצירות מופת.

 

ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:

• מאחורי הדלת
• יומיים בניו יורק
• בל אמי
• הדיקטטור

 

במבט רטרוספקטיבי על הקריירה הארוכה של סקוט בן ה-74 ברור כי אלו הם גם שיאיו המקצועיים. מאז הוא עשה סרטים רבים - מיעוטם טובים, רובם בינוניים. יתכן שזו גם הסיבה שבגללה הוא החליט, לאחר 33 שנים, לחזור לעולמו של "הנוסע השמיני" (ובימים אלו הוא מפתח סרט המשך ל"בלייד ראנר"). אין פלא שהבשורה על פרויקטים אלו התקבלה בתחושות מעורבות של צפייה וחשש.

 

משא על כוכבים

העלילה עוסקת במסעה של החללית פרומתיאוס, הקרויה על שמו של הטיטאן מהמיתולוגיה היוונית הקדומה, שיצר את האדם מחימר, וגנב עבורו את האש מהאלים. על מעשה זה הוא נענש כשנקשר לסלע, ומדי יום נשר אכל לו את הכבד (שגדל מחדש לארוחת המחרת). כל המרכיבים הללו יהיו רלוונטיים בסרט שבו אקט הקטל ואקט היצירה (לידה) מקושרים שוב ושוב לאזור הבטן.

 

 

במיתולוגיה הנפרשת בסרט יצרו "המהנדסים", יצורי ענק לבנים ורבי עוצמה, את האדם. בתחילת הסרט מגלים צמד הארכיאולוגים אליזבת שואו (נומי ראפאס) ובן זוגה צ'ארלי האלוויי (לוגאן מרשל-גרין) מפות המצביעות על כוכב הבית של האלים שבאו במגע עם תרבויות קדומות. את המסע לכוכב מממן מיליארדר קשיש בשם פיטר וויילנד (גאי פירס), שהציב על החללית שתי דמויות שישמרו על האינטרסים שלו - מפקדת המשימה הקרה והקשוחה מרדית' ויקרס (שליז ת'רון), והאנדרואיד דיוויד (מייקל פאסבנדר).

 

עוד על "פרומתיאוס" ב-ynet:

• רידלי סקוט: "הכנסיה הקתולית יכולה לקפוץ לי" 
• נוּמי ראפאס: "אני לא סיגורני וויבר, גם לא ריפלי"
• שרליז ת'רון: "מאז גיל 8 רציתי לאמץ ילד"
• "פרומתיאוס": הנוסע השמיני חוזר בפעם החמישית  

 

 

לאחר מסע של שנתיים, פרומתיאוס עומדת לנחות, בערב חג המולד, על כוכב לכת בו אומרים להימצא "המהנדסים". המרכיבים היסודיים של אמונה מול מדע, הגבול בין האנושי והעל-אנושי, השאפתנות האנושית,

והסכנה שאותה היא יכולה להוליד - כל אלו מבוססים בנקודת המוצא לעלילת הסרט.

 

סדרת "הנוסע השמיני" כללה ארבעה סרטים – שני הראשונים מצוינים (השני של ג'יימס קמרון), שני האחרונים לקויים (דיוויד פינצ'ר וז'אן פייר ז'אנה). סרט המקור היה מלאכת מחשבת של אימה עוכרת שלווה, לכאורה לא יותר מבי-מובי (כפי שסקוט עצמו הגדיר אותו).

 

למרות שהיומרות הפילוסופיות וההדים המיתיים התפתחו במעבר לפרקים הבאים, דווקא המקור של סקוט היה המעניין שבסרטי הסדרה. עלילתו הכילה מתחים מורכבים בין אלמנטים דיכוטומיים של נשיות-גבריות, חייתי-אנושי ומכני-אורגני. מאפייניו ההיברידיים של החייזר המבעית - פרי מוחו החולני של האמן השוויצרי ה.ר. גייגר - מיקמו אותו בצומת של כל אחת מדיכוטומיות אלו.

 

אימת המקור. הטריילר של "הנוסע השמיני"

 

כעת סקוט יצר סרט בעל מגמה הפוכה. לא סרט אימה מלוטש (למרות שבוודאי יש בו רגעי סכנה ובעתה בנוסח סרטי הסדרה), אלא ניסיון ליצור מדע בדיוני פילוסופי שמתחבר לא רק לסרט המקורי, אלא לתמות שעלו ב"2001: אודיסאה בחלל" של סטנלי קובריק, כמו גם ב"בלייד ראנר".

 

ממלאים את החלל בתוכן

"פרומתיאוס" הוכרז בהתחלה כפריקוול ל"הנוסע השמיני", לאחר מכן התפרסמו הכחשות, והיחס בין שני הסרטים הוגדר מחדש כזיקה ללא מחויבות לקשר ישיר. מבחינה סגנונית הוא נושא מאפיינים רבים - הד למוזיקה של המקור, שימוש נרחב עוד יותר בעיצוביו של גייגר - המפלצות והסביבה החיזרית. הסגנון של סקוט, מלוטש לשלמות צוננת, נעזר במיטב הטכנולוגיה הקולנועית העכשווית (כולל תלת-ממד) ליצירת סרט מרהיב.

 

 

בצד העלילתי והרעיוני התוצאה בעייתית יותר. הסרט נוגע בסוגיות הטעונות של מקור האדם והמגע בינו ובין אלוהיו. האמירות מעורפלות, אך הן מכילות רעש רקע ריאקציונרי. התסריט נכתב על ידי דיימון לינדלוף (הכותב המרכזי של סדרת הטלוויזיה "אבודים"), וכמו ההיגיון העלילתי הבעייתי שהופגן בסדרה, גם כאן זוהי פצצת מצרר של שברי רעיונות ומיתולוגיות המזמינים פרשנות אובססיבית מצד הגיקים (בשבוע שחלף מאז יציאת הסרט הפורומים הרלוונטיים ברשת כבר החלו לנתח אותו בקדחתנות).

 

אלו הזוכרים את המשמעויות המעורפלות של הענן הפסיכו-מיסטי מהסדרה, ימצאו בסרט עיסה שחורה וצמיגית שניתן להבין את תפקודה בפרמטרים דומים. הרעיון של ההילכדות של בני האדם בתוך מסגרת שנוצרה בעימות בין יצורים אלוהיים או אלוהיים למחצה מהדהד גם כאן.

 

 

נדמה כי מרבית האנרגיה בכתיבת התסריט הושקעה ביצירת מערכת רמיזות והקשרים, תוך שמירה על מידה יפה של ערפול מכוון לגבי משמעות היחסים בין מרכיביה. מה שקופח הוא אפיון הדמויות,

אמינותן המקצועית והתוקף הפסיכולוגי של התנהגותן: מדענים שמנמקים מסע מסוכן ומורכב של שתי שנות אור בחלל כנובע מאקט של אמונה, קפטן ספינה שמעדיף לפתות את הבוסית שלו מאשר להישאר דרוך כשאנשיו בסכנה, או דמויות שמקבלות את מותן הקרב באופן אגבי.

 

האם זו כתיבה מרושלת או שיש כאן הנמקה ברמה התמטית שאליה חותר הסרט? הבעיה שרמה זו נותרת מעורפלת, לעומת ממשותו של הנזק למידת עניין שיש לצופים בגורלן של הדמויות.

 

חרף פגמים אלו "פרומתיאוס" הוא סרט מדע בדיוני ראוי ומאתגר המזכיר כי במיטבו הז'אנר מונע על ידי שאפתנות והעזה. כמו בעלילת הסרט - גם אם הדברים מסתבכים ולא תמיד עולים כשורה, זה עדיין שווה את המאמץ.