מי גברת

ממש עכשיו מתנהל הקרב החשוב ביותר על דעת הקהל האמריקאי: אובמה נגד רומני. אנחנו מתכוונים למישל נגד אן, כן?

הילרי קלינטון אמרה פעם שלהיות סגן נשיא ארצות הברית זה כמו להיות אשתו, רק בלי הסקס. אתה צריך לתמוך, לעודד, להציג אותו לפני נאומים חשובים, לשמש צ'יר-לידר, אבל אין לך משמעות בעולם שמחוץ לבית הלבן. אלא אם קורה לנשיא משהו נורא - ואז, או אז, הסגן צריך להרוג פתאום את בן לאדן. זה לא קורה לאשת הנשיא, ובגלל זה יש חשיבות אמיתית למי שנבחר להיות מספר 2. לכן האמריקאים לא מבינים עד היום איך ג'ון מקיין, פעם מדינאי אחראי ומכובד וכיום ליצן, היה מוכן להפקיד את הכפתור האדום בידי אישה שלא ידעה שאפריקה היא יבשת.

 

 

 

הבחירה של מקיין בשרה פיילין - ש-46% מהאמריקאים הצביעו בשבילה ב-2008 - הייתה אמנם זריקת הייל מרי שניסתה להציל את המשחק בשנייה האחרונה, אבל הייתה גם חלק ממה שהפך בעשור האחרון לקרב החשוב ביותר בכל מערכת בחירות באמריקה, מוועד הבית ועד הבית הלבן: המרדף אחר הקול הנשי. מקיין היה בטוח שנשות המפלגה הדמוקרטית כל כך שבורות לב מההפסד של הילרי קלינטון, ושהן כל כך שונאות את ברק אובמה בגלל זה, שכל מה שצריך זה לשים להן מול העיניים אישה - לא חשובות דעותיה, או העובדה שהיא יכולה לראות את רוסיה מביתה - והן יצביעו בשבילה.

 

זה כמובן לא קרה, אבל הנזק נעשה. פיילין אולי לא יכולה להיבחר לשום דבר, אבל היא הצליחה לדחוף את המפלגה הרפובליקנית כל-כך רחוק לימין, שגם אחרי ארבע שנים בוערים הריקושטים לכל כיוון. גם בגלל זה יהיו הבחירות הקרובות לנשיאות ארצות הברית לא רק נבזיות ומכוערות מתמיד, אלא גם תלויות בנשים יותר מאי פעם. אלה המצביעות, ואלה הנשואות למועמדים.

 

דברים שלא ידעתם על בעלי

ספק אם הייתה אי פעם מערכת בחירות שבנות הזוג שימשו בה כלים חשובים כל כך על הלוח כפי שיהיו מישל אובמה ואן רומני - שתי נשים כה רחוקות זו מזו, שממש חבל שלא יהיה ביניהן עימות או שניים לפני הבחירות. ספק אם הן מדברות בכלל באותה שפה.

 

בפינה הימנית: אן לואיס רומני. בת 63. קצת בובת ברבי, קצת אשת סטפפורד. מיליונרית מלידה שגדלה בבלומפילד הילס, פרבר של דטרויט שממוקם שני ברמת ההכנסה לנפש בארצות הברית. אבא שלה היה ראש העיר. אן התחתנה עם מיט רומני ב-1969. הוא היה בן 22 והיא בת 19. הצעת הנישואים שלו, אגב, באה כמעט ארבע שנים קודם לכן. היא עוד לא הייתה בת 16 והם יצאו רק חודשים ספורים, אבל הוא כבר ידע שהוא רוצה להתחתן איתה. מיט הוא הגבר הראשון והיחיד בחייה, והיא, אפשר להניח - אם כי מי יודע - הראשונה והיחידה שלו. ככה נראה מרד של צעיר מורמוני שלסבא שלו היו רק קצת פחות נשים מלשלמה המלך. לאן ולמיט רומני יש חמישה ילדים שנולדו בטווח של 11 שנה, החל מ-1970.

 

 

תפקידה של אן בכוח רומני: להסביר למצביעים שבעלה הוא לא רובוט מוזר שמתקשה להגיד אמת והפך לאחד מ-3,000 האנשים העשירים ביותר בארצות הברית כשפירק חברות ופיטר אלפי עובדים - אלא איש עסקים מוצלח, קר רוח ונדיב, שבתוך תוכו מסתתר נער שובב.

 

בפינה השמאלית: מישל לאוון אובמה. בת 48. קצת רוזה פארקס, קצת פלורנס גריפית' ג'וינר. גדלה בסלאמס של שיקגו, בתם של פועל במפעל ושל עקרת בית. הפליה מתקנת עזרה לה להגיע לפרינסטון, והיכולות שלה הביאו אותה להרווארד, משם יצאה עורכת דין. היא חזרה לשיקגו, עבדה בפירמה גדולה ומונתה לחונכת של סטודנט צעיר, שבמבט ראשון נראה לה שחצן אבל חמוד, ובמבט שני נראה לה כמו בעלה. נולדו להם שתי ילדות, שלפני ארבע שנים לא כל-כך ידעו על מה כל ההמולה, אבל בבחירות הקרובות כבר יהיו בנות 14 ו-10 ויבינו טוב מאוד מה קורה.

 

תפקידה של מישל בכוח אובמה: להישאר פופולרית כמו עכשיו, ולשכנע את מיליוני המאוכזבים שכל השיער האפור הזה על הראש של בעלה, בא מרוב הצרות שחיכו לו מרגע שנכנס לבית הלבן, ושכדאי להם לתת לו לסיים את העבודה, אחרת יהיה רע מאוד.

 

"לא היו הרבה ניגודים כאלה בהיסטוריה של מערכות הבחירות לנשיאות", אומרת ג'ודי קנטור, עיתונאית ה"ניו יורק טיימס" שפירסמה לאחרונה רב-מכר מדובר על חיי הזוג אובמה בבית הלבן. "הקרב הזה יהיה צמוד והמדינה מאוד מפולגת, אז הכל נחשב, כולל הנשים. שני הגברים האלה הם אנשים מאוד פרטיים, שיכולים להיתפס כסנובים, והג'וב של הנשים הוא להביא לציבור את הבעל שהן מכירות באמת. מהבחינה הזאת, לאן רומני יש עבודה הרבה יותר קשה. אנשים מכירים את ברק אובמה מצוין והרוב גם מאמינים לו. לרומני יש תדמית שצריך לשנות".

 

עד כמה שתיהן באמת יכולות להשפיע? "ההיסטוריה מלמדת שהן יכולות לעזור מעט", אומרת קנטור, "אבל להזיק הרבה".

 

יש לי תרווד ואני לא חוששת להשתמש בו

ב-2010 השתלטו הרפובליקנים על בית הנבחרים של הקונגרס והפכו אותו לקיצוני ביותר בהיסטוריה של הרשות המחוקקת האמריקאית. הצונמי שהביא את מפלגת התה לגבעת הקפיטול נישא בעיקר על-גבי הבטחות לחסל את האבטלה, אבל מרגע שהושבעו העבירו הפרשמנים את עיקר זמנם בג'יהאד נגד נשים. במיוחד נשים מפילות. במספרים? 1,000 חוקים אנטי-נשיים עברו בפחות משנתיים. אף אחד מהם לא שרד בסנאט, ואם היה שורד זה היה רק כדי לקבל וטו מאובמה, אבל המסר היה ברור: גברים לבנים עשירים בגיל העמידה החליטו שהם ורק הם יקבעו לנשים מה מותר להן לעשות בגוף שלהן.

 

במדינות שהימין השתלט עליהן הועברו חוקים יצירתיים כמו חיוב נשים (וירג'יניה) לעבור אולטרה-סאונד כדי שיצטרכו לראות את העובר לפני שהן מחליטות להפיל אותו. באוקלהומה סיטי אפשר לשלוח לכלא רופא שעשה הפלה. מדינת קנזס מרשה לרופאים לשקר לנשים בהריון, כדי שאפילו לא יחשבו על הפלה. באריזונה הועבר חוק חביב שקובע כי החיים מתחילים עוד לפני הביוץ, ולפיכך הפלה בכל שלב אינה חוקית. והיה גם הניסיון להעביר בקונגרס חוק פדרלי שיאפשר לרופאים לסרב לכל טיפול רפואי מטעמי מצפון. כל טיפול. יכול רופא לחשוב שאנטיביוטיקה נגד כאב גרון היא משהו שאלוהים לא מאשר, וגם זה כמעט הפך לחוק.

 

לתוך הנרטיב הזה של "הרפובליקנים שונאים נשים" נכנס מיט רומני, מועמד שיש לו נטייה לשנות את דעתו מדי חצי שעה, ובשנות ה-90 ממש התגאה בכך שהוא כמעט ליברל. הפעם, כדי לזכות במועמדות המפלגה הרפובליקנית מודל 2012, הוא היה חייב להיכנס לגלימת השמרן הקיצוני - מה שאמר בין היתר לטפס על גל המלחמה בנשים. לאורך שלושה חודשים של קמפיין פנימי אכזרי עלה רומני על כל עגלה אנטי-נשית שעברה בסביבה, ועכשיו הוא מנסה לעשות צוקהרה: גם לשבור חזרה לאמצע, וגם לא להרגיז את הימין הקיצוני.

 

בדיוק כאן נכנסת לתמונה אן רומני. אותה שולח בעלה לכל מקום כדי להסביר שהוא לגמרי בעד נשים, שהוא מבין את הצרכים ושהוא ממש בצד שלהן, גם אם הוא לא יכול להגיד את זה.

 

כשרומני רץ לסנאט מטעם מדינת מסצ'וסטס ב-1994, אן הייתה אחת הבעיות שלו. היא נראתה קפואה, קרה ושטחית. כשסיפרה שהיא ובעלה מעולם לא רבו, אנשים גיחכו. כשסיפרה עד כמה קשים היו חייהם כסטודנטים, כי הם נאלצו להתפרנס רק ממכירת המניות של אבא רומני, אנשים הלכו להצביע לטדי קנדי. אבל בשנים האחרונות קרו לה רק דברים טובים. כלומר, רעים מאוד באופן אישי, אבל טובים מאוד באופן פוליטי. ב-1998 היא אובחנה כחולה בטרשת נפוצה. ב-2008 עברה ניתוח לכריתת שד. התוצאה היא שב-2012 אסור להגיד מילה רעה על אן רומני. תשאלו את הילרי רוזן.

 

לא מכירים את הילרי רוזן? אתם לא לבד. עד החודש שעבר, חוץ מג'אנקים פוליטיים שרואים כל פאנל בטלוויזיה, אף אחד לא שמע על האסטרטגית הדמוקרטית הזאת. ואז היא אמרה את הדבר הנורא הבא: "אן רומני לא עבדה יום בחייה, והיא לא מכירה את הקשיים שרוב הנשים בארץ מתמודדות איתם". רומני רצה מיד לטוויטר וצייצה: "בחרתי להישאר בבית ולגדל חמישה ילדים, זאת הייתה עבודה קשה". והשמיים נפלו.

 

רוזן, קבע הספין, הכריזה מלחמה על עקרות הבית. כל המפלגה הדמוקרטית, מאובמה ומטה, קפצה לגנות את רוזן המסכנה שבסך הכל אמרה את האמת. אם מיט רומני ייבחר, אן אכן תהיה הגברת הראשונה הראשונה שנולדה במאה ה-20 ולא עבדה מחוץ לבית אפילו יום אחד בחייה.

 

יומיים אחרי הסערה הגדולה, במסיבת יום ההולדת שלה, אמרה אן רומני לנוכחים: "מה שהילרי רוזן אמרה היה המתנה הטובה ביותר שיכולתי לבקש". ואכן, האירוע לימד את הקמפיין של רומני כי בניגוד ל-1994, הפעם אן היא נכס. מאז, למרות הגיל והמצב הפיזי, היא כמעט לא נחה והוא כמעט לא מתראיין בלי שהיא תשב לידו ותענה על רוב השאלות. כל זה רק יקצין עד נובמבר.

 

הבית הלבן. רק זה היה חסר לי

מישל אובמה לא ממש רצתה להיות הגברת הראשונה של ארצות הברית. למעשה היא לא רצתה להיות הגברת הראשונה של כלום, חוץ משל בעלה. כשהוא החליט לרוץ לסנאט ב-2004, למרות שכולם אמרו לו שזה מוקדם מדי, ברק הבטיח למישל שבמקרה של הפסד הוא פורש סופית מהעולם הזה והולך לעשות כסף. אחרי שניצח ברוב עצום, ונשא בוועידת המפלגה הדמוקרטית נאום שהפך אותו לכוכב בן לילה, היא ידעה שזה לא ייגמר שם. זה לא אומר שהיא שנאה את זה פחות.

 

כשאובמה החליט לרוץ לנשיאות, למרות שכולם אמרו לו שזה ממש מוקדם מדי, מישל הייתה המכשול העיקרי. היא בעיקר חששה ממה שזה יעשה לנישואים שלהם ומההשפעה על הילדות הקטנות, אבל היו ביניהם גם חילוקי דעות עקרוניים: היא לא האמינה שאפשר לשנות משהו מתוך הממסד, והוא הגיע למסקנה שהדרך היחידה לשנות משהו היא להשיג כוח פוליטי. ליועצים של אובמה היו תהיות על ההתנהלות שלה, אבל ברגע שנתנה את האוקיי הם למדו משהו: כמה שהאיש שלהם תחרותי, האישה שלו תחרותית הרבה יותר.

 

אחרי שאובמה הפסיד בפריימריז בניו המפשייר להילרי קלינטון, ישבה מישל במכונית עם בעלה ועם שני יועציו הקרובים ביותר, והודיעה להם שאם הם לא משנים אסטרטגיה ב-180 מעלות ומתחילים לרוץ כדי באמת לנצח - היא הולכת הביתה. הם שינו, והוא ניצח.

 

קמפיין 2008 היה קשה מאוד למישל אובמה. הימין ניסה להדביק לה מהרגע הראשון את תווית האישה השחורה הכועסת, התוצאה הראשונה של חיפוש השם שלה בגוגל הובילה לצילום של קוף, וחוץ מלהגיד שהיא נולדה בקניה - את זה שמרו לבעלה - אמרו עליה הכל. בחודשים הראשונים היא עשתה טעות אחר טעות, עד שבשלב מסוים נעלמה מהבמה והלכה לכוון מחדש את הטורים. כשחזרה היה אפשר לראות איך לאט לאט היא הופכת לנכס של ממש לקמפיין.

 

זה לא עשה את מישל מאושרת יותר מכל התהליך. היא כל-כך לא רצתה את כל זה, שאחרי הניצחון היא שקלה ברצינות להישאר בשיקגו עם הבנות עד סוף שנת הלימודים, בזמן שהוא יהיה בבית הלבן. יועציו של אובמה, מצד שני, שקלו ברצינות לחתוך ורידים. בסוף זה כמובן לא קרה. היא נסעה לוושינגטון, והשנה הראשונה שלה שם הייתה בדיוק הסיוט שדמיינה. לא רק שהפרטיות הלכה, גם לא ממש היה לה מה לעשות עם עצמה. אז היא העבירה את הזמן בלדאוג לבעלה.

 

"בשלב מסוים היא הגיעה למסקנה שהיועצים שלו הורגים אותו", מספרת קנטור. "בעיניה הוא לא עוד פוליטיקאי, אבל היא ראתה את האנשים סביבו מתנהלים בדיוק בדרך שגרמה לה לשנוא פוליטיקה, וזה הוציא אותה מדעתה. היו לה המון התנגשויות עם היועצים שלו. אובמה מסתובב הרבה מאוד שנים עם נקיפות מצפון בגלל המחיר שמישל שילמה כדי שלו תהיה קריירה כזאת. הוא מקשיב לה יותר מלכל אחד אחר".

 

בסוף השנה הראשונה בא המהפך הגדול. מישל מצאה מטרה: הובלת קמפיין לאומי למלחמה בהשמנת יתר אצל ילדים. כשראתה שהילדות האישיות שלה מתאקלמות יפה בחיים המוזרים האלה, היא נרגעה והתחילה ליהנות מהתפקיד ומהסטטוס האייקוני. התוצאה: אחוזי פופולריות מהגבוהים בהיסטוריה של נשות הנשיאים, והון פוליטי עצום שהיא לוקחת איתה למערכת הבחירות. "היא הרבה הרבה יותר נלהבת מהקמפיין הקרוב מאשר בפעם הראשונה", מאשרת קנטור. "אלה החיים שלה עכשיו. היא 100% בתוך זה".

 

לי היא נראית כמו אישה חמה ורגישה, אבל גם כמו מישהי שלא כדאי להיתקל בה ביום לא טוב. קנטור אומרת שהיא "בסך הכל מאוד דומה לנשים ראשונות קודמות. היא לא מנסה להשפיע על האירועים, אבל יש לה סטנדרטים, וכשדברים לא מוצאים חן בעיניה היא מדברת בקול רם. יש ימים שבאמת לא כדאי להיות על הצד הלא טוב שלה. היא אישה חזקה, חכמה וגאה מאוד".

 

 

הימין קרע לה ולו את הצורה מהיום הראשון, אבל קנטור לא חושבת שזה מספיק בשביל לגרום לה לקום וללכת. אולי להפך. "היא מאוד תחרותית, עקשנית ומעריצה את בעלה. היא מאמינה שהוא נולד לרגע הזה, ומבחינתם ניצחון בבחירות הוא הדרך היחידה לסגור חשבון עם השונאים. הילדות שלהן כבר גדולות ויהיה קשה להגן עליהן כמו בפעם הראשונה, אז אם למרות הכל הם החליטו לרוץ שוב, אפשר להבין כמה הם מחויבים לזה. מחויבים ומבוהלים. הם ממש ממש מבוהלים מהמחשבה שהרפובליקנים ישתלטו על אמריקה".