שירה: "דקירה פילחה כמו אפלה את האוקינוס"

"המקום בו אני עומדת ושוטפת כלים/ מזכה אותי במתנות הלא עטופות הטובות בעולם". שירים מאת שולמית אפפל

הָיִיתִי בְּמַצַּב רוּחַ לִקְטוֹף פִּטְרִיּוֹת

הָיִיתִי בְּמַצַּב רוּחַ לִקְטוֹף פִּטְרִיּוֹת

מֵעוֹלָם קֹדֶם לֹא כָּתַבְתִּי פְּתִיחָה לְכִנּוֹר

 

דְּקִירָה פִּלְּחָה כְּמוֹ אֲפֵלָה אֶת הָאוֹקְיָנוֹס

תְּמוּנָה שֶׁרָאִיתִי פַּעַם בְּסֶּרֶט

וְשָׂמַחְתִּי אָז שֶׁכַּף יָדִי שְׁמוּרָה בְּנֶאֱמָנוּת

 

אֲרוֹן הָעֵץ בַּמִּטְבָּח נִכְרַת בְּיַעַר נוֹרְוֶגִי

וְעַכְשָׁו הוּא מְדַבֵּר אֵלַי

כְּמוֹ הָרוֹמָן שֶׁכֻּלָּם אוֹמְרִים שֶׁאָהֲבוּ לִקְרֹא

 

שָׁקֶט סְבִיב שֻׁלְחַן הַצֵּל

הַחַלּוֹן פּוֹנֶה לַצָפוֹן

יַלְדוּתִי מִשְׁתַּפֶּרֶת

הַמָּקוֹם בּוֹ אֲנִי עוֹמֶדֶת וְשׁוֹטֶפֶת כֵּלִים

מְזַכֶּה אוֹתִי בַּמַּתָּנוֹת הַלֹּא עֲטוּפוֹת הַטּוֹבוֹת בַּעוֹלָם

 

אִי אֶפְשָׁר לְהַשְׁווֹת אֶת זֶה לְסִיבִּיר

סוֹחֶטֶת לִימוֹן

מַמְשִׁיכָה לְהִתְלוֹנֵן

וְשׁוֹתָה עוֹד תֵּה

הַשִּׁיר הַזֶּה הָרַג אוֹתִי

אֲנִי יוֹשֶׁבֶת עָלָיו מֵהַבֹּקֶר

כְבָר קָפְאוּ אֶצְלִי כַּפּוֹת הָרַגְלַיִם

אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשְׁווֹת אֶת זֶה לְסִיבִּיר

הַשָּׁמַיִם נְמוּכִים כְּשֶׁהַשֶׁלֶג יּוֹרֵד

עֲדַיִן קַר לִי

לֹא דִּבַּרְתִּי עִם אִישׁ הַיּוֹם

אֶל הַסִּפּוּר שֶׁהִבְטַחְתִּי לַחְזֹר לֹא חָזַרְתִּי

לֹא קוֹרֶה בּוֹ שׁוּם דָּבָר שֶׁלֹּא קָרָה

וַאֲנִי לֹא הוֹלֶכֶת לְוַתֵּר עָלָיו

כְּבָר רָאִיתִי בְּחַיַּי דַּי מָוֶת שֶׁהִתְכַּתֵּב אִתִּי בְּגוּף שְׁלִישִׁי

עוֹד כִּשָּׁלוֹן לֹא יַרְפֶּה אֶת יָדִי

 

קוֹרְאִים לִי apfel

קוֹרְאִים לִי apfel כְּמוֹ לְרֹאשׁ הַתְּנוּעָה הַנֵּאוֹ-נָאצִית בְּסַקְסוֹנְיָה.

טוֹמִי לַפִּיד נָזַף בִּי פַּעַם שֶׁלֹּא עִבְרַתִּי אֶת הַשֵּׁם.

אָבִי הָיָה פּוֹלָנִי. אִמִּי נוֹלְדָה בְּרוֹמַנְיָה. סָבָתִי נוֹלְדָה בְּרוּסְיָה. עַכְשָׁו אוּקְרָאִינָה.

אֲנִי נוֹלַדְתִּי בְּקַפְרִיסִין. בַּעֲלִי הָיָה סְפָרַדִּי. שְׁנֵי הַסַּבִּים שֶׁלִּי הָיוּ קוֹמוּנִיסְטִים בִּצְעִירוּתָם.

אֲהוּבִי הָיָה מֵעִמָּנוּאֵל. אִם הוּא הָיָה נִשְׁאָר בְּעִמָּנוּאֵל בְּנוֹתָיו לֹא הָיוּ מִתְקַבְּלוֹת לְ"בֵּית יַעֲקֹב".

יְהוּדִיָה לֹא צְרִיכָה לַחְשֹׁב עַל סֶקְס כְּדֵי לְקַבֵּל כְּאֵב רֹאשׁ.

 

שולמית אפפל, פירסמה עד כה חמישה ספרי שירה. זכתה בפרס היצירה על שם ראש הממשלה ובפרס קוגל לספרות. כתבה וביצעה את המונודרמה "מקל של קינמון" בתיאטרונטו 91' .סיפורה "פרטים אישיים" נמנה עם הזוכים בתחרות הסיפור הקצר של עיתון הארץ לשנת תשע"ב. מפרסמת שירה ופרוזה בכתבי עת ובבלוג אישי באתר "רשימות". השנה עתידה לפרסם ספר שירה בסיוע הקרן לספרות ומפעל הפיס.