וכעת נעבור בקייב ל...

אז אל מי אתם מעדיפים ששלום מיכאלשווילי יעביר את השידור בגמר הגדול? למאיר איינשטיין בעל החשיבות העצמית, רמי וייץ בעל המספרים המייגעים או אל יורם ארבל עם ה-"הללויה"? טקבקו

אז איך אתם אוהבים את השדר שלכם: נלהב ומשתפך? קורקטי וידען? או אולי תקיף וביקורתי? יממת הפגרה לפני שלבי הנוק-אאוט מאפשרת לנו לבחון מחדש איך תפקדו שדרינו ביורו ולפתוח בריאליטי של כל אוהדי הכורסא באשר הם: מי אני רוצה שישדר לי את משחק הגמר?

 

• לונדון 2012 - העמוד האולימפי המיוחד של ynet ספורט

• יורו 2012 - כל הנבחרות, הכוכבים, האצטדיונים והסיפורים החמים

 

ולהלן שלושת המועמדים הסופיים:

 

מאיר איינשטיין

קבלו את השדר הכי קולני, הכי פומפוזי וגם הכי כועס. האיש שירון ברלד לא יוצא מהבית בלי גרסה מטורללת של הפוני שלו והשדר שהוא הכי עיתונאי מבין כל שלישיית הגמר.

 

 

אז נכון, איינשטיין הוכיח בהופעות אורח ב"בובה של לילה" שהוא יודע לצחוק על עצמו ושיש לו חוש הומור, אבל הוא מתעקש להשאיר אותו מחוץ לעמדת השידור. במקום זה הוא מעדיף לנבוח על השחקנים, להטיף מוסר לשופט ולהעיר את האישה בסלון עם צעקת "שעררררר!!!".

 

יש אולי מי שאוהבים את זה וטוענים שאיינשטיין מספק את הדרמה, אבל לי זה תמיד מריח מעודף חשיבות עצמית ומציק באוזן. באתי לראות כדורגל, לא לקבל שיעור מחנך.

 

מפלס האס-אמ-אסים: מככב אצל צעירים רעשניים שתולים פוסטרים של ברלד.

 

 

רמי וייץ

הנה נתון שאתם חייבים לדעת: ב-47 אחוז מהפעמים בהם שידר וייץ משחקים של נבחרת יוון בין השנים 2003 ל-2009 הוא בילה כ-65 אחוז מזמן השידור כדי לספר על נתונים סטטיסטיים מופלאים של חלוץ העונה לשם דימטריס סלפגידיס.

 

עוד ב-ynet ספורט:

• האתגר החדש של דידייה דרוגבה
• מיאמי רחוקה ניצחון מאליפות
• האם מכבי ת"א מצאה מחליף להנדריקס?
• הצד הזוהר בולט, הטבח נשכח / בלוגדון

 

מרתק? לא ממש. ובכל זאת, וייץ מתעקש מדי שידור להפציץ את הצופה באינספור נתונים סטטיסטיים בלתי מעניינים (והאמת, רובם גם לא כאלה חשובים) שעוברים ליד האוזן וצונחים חסרי ערך לתוך צלחת קליפות הגרעינים. חשוב להדגיש, וייץ הוא מקצוען, ממעט לשגות ויש לו קול בכלל לא רע. אבל משהו בקורקטיות שלו פחות סוחף והנטייה שלו לטרחנות מייגעת.

 

מפלס האס-אמ-אסים: מככב בקרב אנגלופילים שצופים באדיקות בבי-בי-סי.

 

 

יורם ארבל

נניח שהייתי מתפייט עכשיו על פני 3 פסקאות על השדר, אבל קורא לו מאיר ארבל? יורם בטח היה מתבאס, לא?! אז זו הטענה המרכזית נגד השדר שטועה

 מדי פעם בשמות ומפספס פה ושם איזו התרחשות (ולא, השרוכים של בית שאן זו לא 'התרחשות'. זה פיאסקו שארבל עצמו מכה עליו על חטא). אבל על כל זה הוא מחפה בערימות של חן, יכולת אלתור, הומור וכמובן יש לו את הקול הכי טוב מבין השלושה.

 

ארבל זוכר תמיד שמדובר בשואו ומצליח ללהטט בקולו בטבעיות בין דיווח יובשני לבין עלייה עולצת בטון לטובת "הללויה" חגיגית. הוא גם משאיר מספיק מרווח לפרשן לצידו ובד"כ מייצר עימו כימיה שעוברת מצוין בשידור.

 

מפלס האס-אמ-אסים: הנינט של שידורי הספורט. אפשר לחבוט בו בלי הפסקה – בסוף הרוב המכריע רוצה לשמוע אותו.

 

יורו 2012 ב -ynet ספורט:

• מה דעתכם, האם יש להכניס מצלמות טלוויזיה למגרש, או להשאיר את ההחלטה בידי השופטים?
• בלוחין לעיתונאי: "בוא נצא החוצה לשיחת גברים"
• החשפן, החנפן והפלופ - סיכום שלב הבתים

 

 

 

ומעבר לשדרים, הנה עוד 5 הערות טלוויזיוניות:

1. שלום מיכאלשווילי הוא הפתעה מרעננת כמגיש, אבל יש רגעים שאווירת הקרקס שהוא מוביל משתלטת על האולפן ושומעים את רן בן שמעון ונדב יעקבי יותר שואגים מצחוק מאשר מפרשנים.

 

2. גם לכם נדמה שבן שמעון קצת התאהב בעצמו? המהירות שבה הוא מבטל, בלי ממש לנמק, נבחרות כמו אנגליה, איטליה וצרפת, נותנת תחושה שהוא תעה בדרך ועבר מעמדת המאמן המחכים לזו של הפרשן המתחכם.

 

3. לא נמאס לחזור על זה שוב ושוב: הצילום בטורנירים מהסוג של יורו ומונדיאל הוא לא פחות ממרהיב. כשבחדר הבקרה יושב גם במאי יצירתי שלא חושש לחתוך להילוכים חוזרים מסוגננים, זו כבר הופכת לחוויה קולנועית.

 

4. ורק שלא ינסו לייבא את הציוד והכישרון ארצה: רק המחשבה על אפקט הסופר סלואו מושן במשחק, נניח בין רמה"ש להפועל חיפה, מכניס את הבנאדם לדיכאון קיומי.

 

5. ועם כל הצילומים המשובחים ואינספור החומרים שמייצר היורו, בצ'רלטון לא ממש מפנקים את הצופים ביותר מדי כתבות צבע או בקליפים מושקעים. למה להתאמץ אם אפשר להביא את אייל גולן או פבלו רוזנברג ולהריץ דאחקות על הכרבולת של ווין רוני?