מבכי אל בכי - איך חותכים בצל כמו גבר

מיכה ביקש שנבדוק איך אפשר לחתוך בצל בלי לדמוע. ואחר כך עוד שואלים למה אנחנו כבר לא משתמשים בסיסמה "כל מה שמעניין גברים"

לקורא מיכה יש בעיה: "כשאני חותך בצל, אני תמיד משמיע ברקע את זוהר ארגוב כדי שהאישה תחשוב שאני בוכה בגללו. אולי תוכלו לעזור לי למצוא את השיטה מספר אחת לחתוך בצל בלי להזיל דמעה?". ובכן מיכה, השיטה מספר אחת היא לתת לאישה לחתוך את הבצל. אבל זה לא ממלא שני עמודים בעיתון, אז נאלצנו אשכרה ללכת לבדוק.

 

 

 

לטובת הניסוי התייצבנו השכם בבוקר ב"קובבה קובה בר" בירושלים, שם קיבלו אותנו הטבחים בזרועות פתוחות, ב-30 קילו בצל ובהמון קופסאות טישו. הנסיינים התבקשו לחתוך בצל בשלל אמצעים, עם פיתרונות מקובלים ועם עצות סבתא. ביקשנו לבחון כמה זמן עובר מתחילת החיתוך ועד להופעת התסמינים הראשונים, עד כמה הם חריפים, והאם זה מגיע למצב שמישהו מפסיק לקצוץ ורץ בהיסטריה לשטוף את הפנים.

 

את הדמעות דירגנו בסולם של אחת עד עשר: אחת פירושו עיניים יבשות, בשלוש כבר ניתן להבחין באדמומיות, בחמש נקוות דמעות ראשונות בזוויות העיניים, ובעשר בוכים כמו רונלדו אחרי שהוא לא קיבל שריקה.

 

ראשית נבחנו הפיתרונות שמנסים להרחיק מהעיניים את החומר המדמיע שמשחרר הבצל. ניסינו כמה: משקפי מגן שמכסים את העיניים, מאוורר שמרחיק מהן את החומר, ותחתית בירה שמחזיקים בפה כדי לחסום את מעבר הגז אליו וממנו לעיניים (שנייה, יהיו גם הסברים). והתוצאות? משתנות: בעוד שהמאוורר עבד יפה והתגלתה רק מעט דַמעת ברמה ארבע, תחתית הבירה לא מנעה אדמומיות קלה, עקצוצים ודמעת ברמה חמש. וחוץ מזה, זאת גם שיטה מסורבלת לחלוטין.

 

 

ההצלחה הגדולה הייתה של משקפי המגן - משקפי צלילה במקרה שלנו - שבשימוש בהם לא נרשמו שום סימפטומים זולת התסמין של להיראות כמו דפקט.

בהמשך בחנו שיטות שמנסות לבלבל את החושים ולהסיח את דעתם מהבצל: למלא את הפה במים, להחזיק חתיכת בצל בפה וללעוס מסטיק מנטה חריף. בשני הראשונים התעוררה אצל הנסיינים תגובה קלה בלבד בדמות צריבה מתונה ודמעת ברמה שלוש. דווקא המסטיק יצא גבר, והפיק מעט מאוד תסמינים ודמעות ברמה שתיים.

 

לבסוף ניסינו לפגוע ביכולות של האויב. בצל ששהה שעה במקרר או עשר דקות במקפיא התגלה כפיתרון המוצלח ביותר בניסוי, למעט משקפי הצלילה. גם חיתוך של בצל בתוך מים התגלה כטכניקה מוצלחת בכל האמור במניעת בכי, אבל הרבה פחות נוחה לשימוש.

 

על הדרך גילינו שני אלמנטים חשובים בתהליך חיתוך הבצל. הראשון הוא הסכין: ניכר הבדל גדול בין חיתוך בסכין חד ולא משונן (דמעת ברמה שתיים) לעומת סכין גס (דמעת ברמה שבע). אלמנט שני הוא סוג הבצל, וכאן התברר שהסגול מעציב הרבה יותר מרעהו הלבן. בצל ירוק זה דווקא משמח, במיוחד הביצוע שלהם ל"ונצואלה".

 

אז למה הבצל מדמיע בכלל? כי בחיתוך נפגעים תאים הגורמים לקורבן להפעיל את מנגנון ההגנה שלו. כצמח שמייצר בצל אחד ותפרחת אחת בשנתיים, נאלץ הבצל להתגונן מפני חרקים, ולכן מחזיק בתאיו סולפיד בשם אליין, שהוא מולקולה שמכילה גופרית. עם הסולפיד משתחרר אנזים שמפרק אותו לחומצה, שבאמצעות אנזים נוסף הופכת לגז בשם Propanethiol S-Oxide, אותו אחד שנמצא בריכוזים גבוהים בתרסיסי גז מדמיע. כשהגז הזה מגיע ללחמית (השכבה החיצונית של העין) הוא יוצר חומצה גופריתית. זה גורם לעין לייצר דמעות בניסיון לשטוף אותו החוצה.

 

 

הפיתרון הפשוט ביותר הוא לנסות למנוע מהגז להגיע אל העין. כלל האצבע: לחתוך את הבצל רחוק מהעין ככל האפשר (אבל אגב אצבע, לא צריך להסתכן בקטיעה בשביל זה). מאוורר מסוגל להרחיק את הגז מהעיניים במידה ניכרת, ומשקפי מגן עושים זאת כאמור בצורה כמעט מושלמת. אם כבר משתמשים במשקפיים כאלה, מומלץ לשדרג למסכה מלאה שמגינה גם על האף. למה? בגלל שקיים נתיב מהיר בין האף לעיניים.

 

לנתיב הזה קוראים צינורית הדמעות - וזאת בדיוק הסיבה, מיכה, שאתה מושך באף כשאתה בוכה כמו ילדה. בהחלט ייתכן שהגז מהבצל יעשה את הדרך ההפוכה ויעלה דמעות בעיניכם; הוכחה מוחצת, הגם שבהפוך על הפוך, אפשר למצוא אצל מרכיבי עדשות מגע. הם לא בוכים בשעת חיתוך בצל, אז מש"ל.

 

הגז יכול להגיע לחלופין דרך הפה, שגם אליו מחובר האף. כל מי שניצח פעם בתחרות יריקת מוכטה למרחקים ארוכים וגרף את הסמארק מאחורי האף יאשר זאת, ועל המסלול מהאף לעיניים ולדמעות כבר דיברנו. לכן קיימות שיטות חסימה אוראליות, כמו להחזיק תחתית בירה בפה.

 

אפשרות נוספת היא לפגוע בהתפשטות הגז באוויר. בהקשר הזה, סכין חד זורע פחות הרס בתאים ומביא לשחרור מתון יותר של גז. צינון הבצל במקרר משבית את פעולת האנזים, ואילו החיתוך במים גורם לגז להתפשט בתוכם במקום באוויר. נדמה לנו כי היה זה ארכימדס שהוכיח את העיקרון הרלוונטי כשהפליץ באמבטיה.

 

אוקיי, אבל למה לעזאזל בוכים פחות כשלועסים משהו? בגדול, זה מה שקורה כשאנחנו מבלבלים את עצמנו מרוב גירויים. בפנים שלנו מפוזרים חיישנים שקולטים אותות מהסביבה ומעבירים אותם למוח, וכשמקור כלשהו מגרה את החיישנים, הם פחות רגישים לגירויים אחרים. למשל, כשנכנסים לחדר מסריח נדמה בתחילה שהסירחון בלתי נסבל, אבל כעבור כמה רגעים מתרגלים לריח. הסיבה לכך היא שהחושים קהים, וכדי שימשיכו להישלח אותות סירחון למוח דרוש גירוי חזק יותר.

 

הדרך הטובה ביותר להערים על הבצל היא באמצעות גירוי הפה, כפי שהוכח בניסוי. בין שמדובר במים (שגם ממוססים את הגז) ובין שבוחרים במסטיק, העסקת הפה והמוח בגירויים אחרים מעמעמת את השפעת הבצל. וככל שהחושים עסוקים יותר - נניח, כי צורב להם ממסטיק מנטה - כך הם יותר אדישים לבצל.

 

לסיכום הדרמה נציין שהתגובות לחיתוך הבצל משתנות מבכיין אחד למשנהו. רוב השיטות המוכרות הוכחו כמוצלחות, ואפשר לבחור מהן את הנוחות ביותר. אפשר גם פשוט לקבל את זה שבצל מגיע עם דמעות, וזה לא עושה אותך פחות גברי. סתם, זה כן. אבל גם לחתוך בצל עם משקפי צלילה זה לא בדיוק ג'ון וויין.

 

 

הכו את השפן!

רוצים שנעשה בשבילכם ניסויים מדעיים? אז אנחנו לא רוצים, אבל יש מצב שבעז יורש יסכים. פשוט תשלחו שאלות-רעיונות-הצעות לניסויים ל-blazer@yedtik.co.il וציינו בתיבת הנושא "שפן ניסיונאי" - או "השפן המעפן", זה לא נורא משנה - ואנחנו כבר נשלח את יורש לשטח, לא לפני שלא נוודא שהוא מצויד במיגון הולם ובביטוח מתאים.