שירה: "מלחמות של הלב"

"מה אומרים כשבוכים/ שירה של סוד חדש/ מה מבינות המילים/ כשהגוף לא יודע להקליד". שירים מאת מתי שמואלוף

המאה העשרים ואחת מלחמות של הלב

מְדַבְּרִים וְשׁוּב

הַגּוּף שׁוֹתֵק

יָרֵחַ, שֶׁמֶשׁ וְיָם שֶׁל המֵאָה העֶשְׂרִים וְאַחַת

מִלְחָמוֹת שֶׁל הַלֵּב

 

מָה אוֹמְרִים כְּשֶׁבּוֹכִים

שִׁירָה שֶׁל סוֹד חָדָשׁ

מַה מְּבִינוֹת הַמִּלִּים

כְּשֶׁהַגּוּף לֹא יוֹדֵעַ לְהַקְלִיד

 

וְקָבַעְנוּ לִפְתֹּר אֶת הַנְּשָׁמָה מֵהַגּוּף

לִפְטֹר אֶת הַשִּׁירָה מֵהַפְּרוֹזָה

הַפּוֹלִיטִיקָה אַף פַּעַם לֹא תִּכַּנֵּס לַמִּטָּה

חִבּוּק שֶׁל לַיְלָה הוּא הַנֶּשֶׁק הָאֲמִתִּי שֶׁל צִבְאוֹתַי

 

מַסֵּכַת אֲהָבוֹת עִם בּוֹרֵאת עוֹלַם

אֵיפֹה הַנְּבִיאָה שֶׁתִּקַּח אוֹתָנוּ לָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת

אֶת הָאַכְזָבוֹת, נְאַפֵּר בַּמַּאֲפֵרָה, מָרַדְנוּ בַּמְּחָאָה שֶׁנִּגְמְרָה

בַּקַּיִץ, וְהָאֹהָלִים לֹא הִסְפִּיקוּ לֶאֱחֹז בַּגָּעְגּוּעַ

 

אֵין וְלֹא תִּהְיֶה מִלָּה שֶׁתִּתְפֹּס אֶת הַהִיסְטוֹרְיָה

הַלַּיְלָה הַזֶּה לֹא מַצְלִיחַ לְהִכָּלֵא בְּגַחְלִילִית חַתְרָנִית

אֵיךְ עוֹצְרִים וּלְאָן מַמְשִׁיכִים

מֵעֵבֶר לִנְהַר הַשִּׁכְחָה שֶׁל הַגּוּף

 

גַּעְגּוּעַ נִפְתָּח בְּמָסָךְ מְתַעְתֵּעַ

גֶּשֶׁם רוּחַ סְעָרָה עוֹלִים וּמְפָרְקִים חוֹמוֹת שֶׁל פְּרֵדָה מִתְמוֹטְטוֹת

בְּתְּשׁוּקָה, כִּי אֲנַחְנוּ שַׁיָּכִים לַחֶסֶד וְלַגְּאֻלָּה

אֲבָל מַה זֶה מְשַׁנֶּה לָאֱמֶת, לַצַּעַר וְלָרַחֲמִים

 

נָמוּת מִדֵּי יוֹם בַּמֵּאָה הָעֶשְׂרִים וְאַחַת

מִלְחָמוֹת שֶׁל הַלֵּב

וְלֹא נִכָּנֵס לְגַן עֵדֶן שֶׁל מִלָּה

הַגּוּף לְעוֹלָם לֹא בּוֹדֵד וְלֹא שָׂבֵעַ.

 

שיר מגאללאמאני

כִּשָּׁלוֹן שֶׁל שִׁיר מֶגָלוֹמָאנִי

כִּשָּׁלוֹן שֶׁל בַּיִת בְּלִי money

 

כִּשְׁלוֹן מְשׁוֹרְרוֹת בַּגִּיל אַרְבָּעִים

כִּשְׁלוֹן מְנַקְּדִים פְרִילַנְסִים

 

כִּשָּׁלוֹן שֶׁל שִׁיר לְלֹא טוּר בְּעִתּוֹן

כִּשָּׁלוֹן שֶׁל אוּנִיבֶרְסִיטָה לְלֹא כַּפְתּוֹר ON

 

כִּשָּׁלוֹן שֶׁל אֲגֻדַּת סוֹפְרִים לְלֹא זַיִן

כִּשָּׁלוֹן שֶׁל יְצִירָתִיּוּת בְּלִי זַיִן בָּעַיִן

 

כִּשָּׁלוֹן שֶׁל סֵפֶר שֶׁלֹּא נִגְמַר בְּחַיָּה אוֹהֶבֶת

כִּשָּׁלוֹן שֶׁל זִהוּם שָׂפָה לְלֹא נִקָּיוֹן וְעוֹזֶרֶת

 

כִּשָּׁלוֹן שֶׁל שִׁיר לְלֹא תַּשְׁלוּם

כִּשְׁלוֹן מַשְׂכֹּרֶת בְּלִי תְּלוּשׁ, כְּלוּם, שׁוּם, מְאוּם, וּבֵּטַח שֶׁלֹּא לְעָשֵׁן חוּם

 

כִּשְּׁלוֹן שִירָת חוֹמָה וְשֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל

כִּשְּׁלוֹן פְּלִיטֵי שִׁירַת מִלְחָמָה וְשֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל, וְשֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל, וְשֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל

 

כִּשְׁלוֹן יָרֵחַ שָׂבֵעַ שִּׁירָה הַנָּעָה בְּעֲצַלְתַּיִם

כִּשְׁלוֹן שֶׁמֶשׁ אוֹתִיּוֹת, הַנּוֹקֶמֶת שִׁבְעָתַיִם

 

כִּשָּׁלוֹן תְּחִלַּת שִׁירַת הַמֵּאָה ה-19, ה-20, ה-21

כִּשָּׁלוֹן כָּסוּף שֶׁל קֹהֶלֶת מְסֻמָּם, בַּבְּרֵכָה נִשְׁמַט

 

אחרי שיר

לס.ב.

 

טִירוֹת, קִירוֹת מִתְמוֹטְטִים, דְּמוּת גַּבְרִית, אוֹ נָשִׁית מַקְדִּימָה וּמְדַרְדֶּרֶת אוֹתִי בִּנְתִיב בְּרִיחָה שֶׁלֹּא נִגְמַר בְּמִּלָּה

מִבְחַן בַּיִת שֶׁלֹּא מֻשְׁלָם, וּמוֹרָה שֶׁלֹּא נוֹתֶנֶת לְהַמְשִׁיךְ לִכְתֹּב, צִבּוּר מְאַיֵּם שֶׁרוֹדֵף אַחֲרָי וּמְחַפֵּשׂ תְּשׁוּבָה, בְּעִקְּבוֹת דֵּעָה שֶׁפִּרְסַמְתִּי בְּעִתּוֹן

 

הַמַּשְׁמָעוּת הַפּוֹאֶטִית לֹא בְּרוּרָה

שָׁלֹשׁ חֲמִשִּׁים וְשֶׁבַע בַּבֹּקֶר

נְקֻדַּת חֵן סַרְטָנִי, מְהַבְהֶבֶת לִי

בָּאֹזֶן

בְּדִיקַת אֵיְדְס שֶׁאַף פַּעַם לֹא הֻשְׁלְמָה

לוֹחֶשֶׁת לִי בָּאֹזֶן שֶׁטָּעִיתִי בַּיְּחָסִים

וְלֹא סְתָם הִגַּעְתִּי כָּל כָּךְ קָרוֹב לְחוֹפֵי הַפְּרִידָה מֵהַגּוּף וְהַחֲגִיגָה שֶׁל הַשָּׁעָה הַאֲפֵלָה שֶׁל נֶּפֶשׁ אֻמְלָלָה

 

מָשִׁיחַ עוֹד חֲצִי שָׁעָה, הֵידָד לָiphone שֶׁמַּחְבִּיא מִמֶּנִּי אֶת הַמִּלִּים

כְּשֶׁאֲנִי צוֹהֵל וְנָסוֹג לְתוֹךְ מִרְדָּף בִּלְתִּי פּוֹסֵק אַחַר הַיַּצִּיבוּת וְהַקִּיר שֶׁבּוֹ אֲנִי מִתְדַּרְדֵּר אֲבָנִים מִתְמוֹטְטוֹת עַל גַּבֵּי: טַחַב סַהֲרוּרִי, אוּלַי אֵזוֹב בּוֹגְדָנִי, וִירֹקֶת לֹא מַבְטִיחָה.

"אָנוּ נוֹפְלִים עַל צֵלַע הַר, שֶׁעוֹד תִּפֹּל עָלֵינוּ" אֲנִי זוֹעֵק לָחָלוּץ שֶׁרָץ לְפָנַי, אֲבָל הוּא לֹא מַקְשִׁיב וּמֵעוֹלָם לֹא

רָאִיתִי אֶת פָּנָיו, שֶׁבְּוַדַּאי נִלְקְחוּ מִתּוֹךְ זִכָּרוֹן שֶׁלִּי עַל טִיּוּל בְּרִיחָה מִצְּבָא הַהֲגָנָה שֶׁל ארה"ב, בְּיַחַד עִם חֲבֵר בֵּית חָרָא תִּיכוֹן שֶׁהִצְטַיֵּן בַּהַנְדָּסָה.

הִשִּׁיר אַף פַּעַם לֹא מִסְתַּיֵּם בְּפְּרוֹזָה עִם עֲלִילָה וְגִבּוֹר. אַתָּה נוֹתָר מַבִּיט בַּמִּשְׁטָר,

 כְּמוֹ שֶׁאַתָּה קוֹרֵא אֶת הַשִּׁיר, שֶׁכּוֹתֵב אוֹתְךָ. זֶהוּ מַבָּט אָרֹךְ שֶׁיָּדוֹ הָאַחַת בַּנֶּצַח וְיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה מְפֻיַּחַת בְּתוֹךְ אֲרוֹן חַשְׁמַל מִשְׂרֶפֶת שָׂפָה בַּת אֶלֶף שָׁנָה, וְרַגְלֶיךָ מִתְחַלְּקוֹת עַל מַיִם שֶׁהֵם נוֹזְלִי מִטַּת סֶקְס הַקְרָאָה שֶׁל spoken וְרֹאשְׁךָ הַקָּטוּעַ הוּא פַּעֲמוֹן הַכְּנִיסָה לְמִשְׁחֶטֶת הַשִּׁירָה.

 

אַל תְּנַסֶּה לִבְרֹחַ מִיְּכֹלֶת הַנִּסּוּחַ שֶׁל הַשְּׁרִיצָה הַבִּלְתִּי פּוֹסֶקֶת שֶׁל הַכְּתִיבָה בַּגּ'וּנְגְל הַקָּדוֹשׁ; אַל תְּנַסֶּה לַחְזֹר לְתוֹךְ הָרֶוַח שֶׁבֵּין הָאוֹתִיּוֹת, הַקַּעֲקוּעַ שֶׁמֻּטְבָּע בַּזוֹמְבִּי , וְהַחֵלֶק הַיָרֹק שֶׁגָּדַל בְּתוֹךְ מַחְזוֹר הַדָּם שֶׁל הַשִּׁירִים

הַקְּבוּרִים; עַמוֹד בְּתוֹךְ הַשִּׁיר, wait מֵאָה שָׁנָה, הַבֵּט לְחֹפֶשׁ מֶּטָפוֹרוֹת כּוֹכָבִים וְאַל תַּשְׁרִיץ יְלָדִים לְתוֹךְ הַזְּוָעָה הַשִּׁירִית הַזֹּאת, אִם אֵין לָהֶם לְהָבִים מְשֻׁנָּנִים שֶׁל מִשְׁקְפֵי קְרִיאָה וְהַפְסָקוֹת בִּלְתִּי נִגְמָרוֹת שֶׁל בְּדִידוּת עֲנִיָּה.

 

מתי שמואלוף, משורר, עורך ועיתונאי. משתייך למשפחת "גרילה תרבות". פרסם עד כה שלושה ספרי שירה (האחרון שבהם "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים" פורסם בשנת 2010, בהוצאת נהר ספרים) וערך אסופות שונות. לקראת ספר שירה רביעי בהוצאת נהר ספרים (2012), "האסון מתחיל בארוחת עסקים" (שם זמני) ועובד על ספר פרוזה ראשון.