כדי שלא תצעקו בחופש: איך ליצור חוזה עם הילד

החופש הגדול מתקרב, ואיתו אינספור מחלוקות עם הילדים: הם רוצים לבלות שעות מול המחשב והטלוויזיה - אנחנו מסרבים. הם רוצים להישאר ערים עד שעות מאוחרות - אנחנו מתנגדים. במקום ליפול למלכודת העונשים והצעקות כדאי לשבת רגע לפני וליצור הסכמים עם הילדים. כך תעשו זאת נכון

מהו הסכם? הסכם הוא תוצאה של הסכמה בין שני צדדים בנוגע לנושא המטריד לפחות צד אחד. מהו הסכם בר קיימא? הסכם טוב הוא כזה המאפשר לשני הצדדים לקיים אותו. כלומר, שני הצדדים מקבלים מענה לצרכים ולרצונות. אז מה להסכם ולחינוך ילדים? המטרה העיקרית של יצירת הסכם בין הורה לילד היא לכונן יחסים של כבוד הדדי והבנה בסיסית בין שני הצדדים (ולא בשביל שקט נפשי, בשבילו אין צורך בהסכם, אלא פשוט נותנים לילד את מה שהוא רוצה), ולקיים יחסים תקינים במשפחה דמוקרטית בה לכל אחד יש צרכים ורצונות משלו.

 

מתמודדים עם החופש הגדול בערוץ הורים:

"אבל הוא התחיל!": איך להפחית מריבות בין אחים

8 טעויות שהורים עושים בחופש - ואיך להימנע מהן

השמנת ילדים: לעבור את החופש הגדול - בלי ק"ג נוספים

 

מכיוון שבני אדם הם סובייקטיביים ולכל אחד ראייה משלו ועולם מושגים הנתון לפרשנויות שונות, מומלץ להתאים את המושגים בהם נשתמש בהסכם בתוך המשפחה וגם להתאמן בלהבין את הפרשנויות האחד של השני. הסכם הוא אמצעי מתפתח ועל כן כדאי להתחיל להטמיע אותו כבר בגיל צעיר. כך, לדוגמה, בגיל שלוש אנחנו עורכים תיאום ציפיות לפני שיוצאים לקניות בכדי שהאירוע יעבור בשלום (אנחנו רוצים לערוך קניות מזון והקטן רוצה לאכול מזון מהיר) – ההורה מבצע סוג של הכנה ואז נוצר הסכם. בגיל 15 ייערך ההסכם סביב יציאות, אינטרנט, משחקי מחשב וכו'. ככל שמתחילים להתאמן על כך מגיל צעיר – להתכונן למצבים ביחד, לבדוק רצונות וצרכים ולהגיע לקו אמצע – כך יש סיכוי טוב יותר שכשנגיע למצבים שדורשים הסכמים יותר מורכבים המשפחה תהיה יותר מיומנת.

 

ואחרי שאמרנו את כל זה, חשוב לשאול מהו הסכם שאין לו סיכוי? זהו הכם שבו צד א' (להלן ההורה) אומר לצד ב' (להלן הילד) "הסכמנו שמהיום אתה הולך לישון בתשע". כן, הורים רבים יטעו לחשוב שהוראה פירושה הסכם. מה שנקרא: "אני הסכמנו". אם כך אדגיש כי הסכם טוב תמיד מתחיל מדיאלוג פתוח.

 

החופש הגדול בהקשר זה הוא נושא המטריד הורים רבים בעיקר סביב כמות (ואיכות) השימוש במחשב, בטלוויזיה ובדומיהם. בעוד שהילדים שמחים ומרוצים ממצב של מחשב ללא הגבלה, ההורים הם אלו אשר חשים צורך, מוצדק ככל שיהיה, לכונן הסכם מגביל. אני מציינת זאת, כי על ההורים לזכור שאם מדובר בהסכם, גם הם יצטרכו לוותר על הפנטזיה הראשונית שלהם ולוותר מעט, פרט שחשוב לזכור על מנת לא להגיע לוויכוח שאין ממנו מוצא. שהרי ידוע שבכל הסכם טוב בין שני צדדים, יש גמישות מסויימת המאפשרת לצד השני להרגיש שהתחשבו בו.

 

אז ברוח חיובית ובאווירה של שיתוף פעולה נעבור לפרקטיקה:

 

1. גבשו עמדות ראשוניות

חשוב להורים לגבש עמדות בנושא אותו הם רוצים להעלות לשיחה. מומלץ לעשות עבודה מקדימה ולבדוק מה מפריע לנו ועל מה אנחנו רוצים להתעכב. לעתים תוך כדי שיחה מגיעים למסקנה שהתנהלות הילד בנושא המסויים אינה מחייבת התערבות או שמגבשים עמדות ברורות יותר סביב הנושא המרכזי. לדוגמה: הורה שדיבר (קודם כל עם עצמו) עשוי לגלות שלא זמן המחשב בחופש מטריד אותו, אלא חוסר השליטה על התכנים.

 

2. צרו תנאים לשיחה

פנו זמן המתאים לשני הצדדים (סביר להניח שלקבוע שיחה עם מתבגרים בשעת בוקר מוקדמת, יכשיל מראש את התהליך). בנוסף הקפידו להשתיק את הטלפונים הסלולריים ובחרו מקום המאפשר שיח שקט (אולי דווקא בבית קפה), שפע של זמן וכו'.

 

3. הקשיבו. ושוב הקשיבו

גייסו עצמכם לעזור לתהליך סבלני. אמרו מראש לילדיכם (ולעצמכם) שכל אחד יוכל להשמיע הכל, לפני שיעשה סדר מעשי בדברים. הקשיבו לקצב דיבור אישי, בררו אם הבנתם נכון, אל תקטעו באמצע משפט, שימו לב לא להשתלט על השיחה. אפשר להיעזר באמצעים יצירתיים כמו נקישה מוסכמת של מי שגומר לדבר. כל דבר שיעזור לשיח קשוב להתרחש.

 

4. הגדירו גבולות

מה אפשרי ומה בשום אופן לא. שתפו והסבירו למה לא ועשו זאת ללא ביקורת ובגוף ראשון. לדוגמה: "אני מודאגת מהזמן שאתה מבלה מול המחשב. אני יודעת שיש נזק לעיניים ולמערכות הגוף בישיבה ממושכת. אני אמא שלך ואמורה להיות אחראית על בריאותך"; "קראתי שבכל שלושת רבעי שעה צריך לקום להפעיל את הגוף 10 דקות וזה דבר הכרחי".

 

5. סיעור מוחות

העלו הצעות אופרטיביות מתוך כוונה ללכת אחד לקראת השני, לאחר ששני הצדדים הבינו כמה חשוב ומשמעותי הנושא:

הורים הבינו עד כמה המחשב (והאינטרנט והפייסבוק כמובן) משמעותי ומקדם את הילד והילד הבין שההגבלה נעשית מתוך השמירה על איזון ובריאות בחייו.

 

6. גבשו הסכם ראשוני

הסכם ראשוני טוב הוא ככל טיוטת הסכם: לזמן מוגבל, נניח לשבוע, כדי לבדוק איך הדברים מתנהלים. במהלך השבוע לא תהיינה "חפירות". חשוב לקבוע זמן מפגש לבדיקה מחודשת אם צריך מקצה שיפורים.

 

7. הניחו לילד לקבוע סנקציה

מה יקרה אם לא יעמוד בהסכם. למשל, מהי הסנקציה במקרה שהילד ישב רצוף שעתיים מול המחשב. מניסיוני המקצועי, רוב הילדים קובעים לעצמם סנקציה חמורה מזו שהתכוון ההורה ואף לוקחים בדרך זו אחריות על מעשיהם מתוך תחושה של בחירה.

 

8. משוב הדדי

לא להתיאש מכשלונות (מלאים או חלקיים), אלא לנצל ללמידה ולהתפתחות השיח. לתת משוב הדדי והמון עידוד על תהליך העבודה. זהו תהליך חינוכי אמיתי!

 

הכותבת היא יועצת משפחתית ומנחה בכירה במכון אדלר