היכן מסתתרים החיידקים?
החוקרים מהאימפריאל קולג' שבלונדון הדביקו עכבר בחיידק בשם ציטרובקטררודניטום, שנבחר משום שאופי פעולתו דומה לחיידק הצואתי אי-קולי הפוגע בבני אדם.
החיידק שהוחדר לעכבר שונה גנטית מבעוד מועד, כך שיפלוט אור. באופן זה ניתן היה לעקוב אחריו באמצעות סורק תלת-ממדי מיוחד. סורק זה בנוי מקופסה שחורה שבחלקה העליון מצלמה הרגישה לגלי אור מסוימים.
העכבר הונח מדי יום על הסורק במעבדה וצולם בסדרת תמונות שעקבו אחר התפשטות החיידק. ככל שנפלט יותר אור, פירושו של דבר שיותר חיידקים התרבו בגוף החיה.
החוקרים עקבו אחר העכבר מרגע שהודבק בחיידק במשך 12 ימים. ביום הראשון לאחר ההדבקה הבחינו החוקרים כי החיידק נמצא בעיקר במעי הדק. מהיממה השנייה ועד היממה הרביעית מצאו החוקרים כי החיידקים התרבו והתקדמו לעבר המעי הגס.
ביום השישי למעקב חל מהפך, והחיידק החל להתפשט אל עבר פי הטבעת. ביום השמיני להדבקה המעיים כולם היו מלאים במושבות של החיידק.
עם זאת, מהיממה התשיעית גוף העכבר החל להשיב מלחמה: מערכת החיסון החלה להילחם בחיידקים ולהשמיד אותם. עד היממה ה-12 נעלמו שאריות החיידקים, והעכבר החלים מהזיהום.
החוקרים הגדירו את טכניקת המעקב "מהפכנית", והסבירו כי היא תסייע למדענים לפתח אסטרטגיות חדשות במלחמה בזיהומים חיידקיים ההופכים יותר ויותר עמידים לאנטיביוטיקה.