משקלו בזהב

על הדשא בלונדון תנסה נבחרת הכדורגל של ברזיל להביא סוף סוף את התואר האולימפי שמעולם לא זכתה בו. ויש לה סיבות טובות להאמין בעצמה, חוץ מזה שהיא הסלסאו והכל: הפעם יעלה בהרכב גם ניימאר, ילד בן 20 שאוטוטו שווה 120 מיליון דולר

כשלא מדברים על מסי, כולם מדברים על ניימאר. ילד בן 20 שמשגע את ברזיל כבר שנתיים ומופיע כמעט בכל פרסומת בטלוויזיה, מה שלא מפריע לו להיות השחקן הטוב ביותר של סנטוס ושל נבחרת ברזיל. בסוף החודש יגיע ניימאר ללונדון בתקווה להביא תואר שאף נבחרת ברזילאית לא זכתה בו בעבר: מדליית הזהב של טורניר הכדורגל האולימפי.

 

 

 

לפני ארבע שנים בסין הצטרף רונלדיניו בכבודו ובעצמו לנבחרת האולימפית (אמנם מופיעים בה שחקנים עד גיל 23 בלבד, אבל מותר לחזק אותה בשלושה שחקנים מבוגרים יותר), ואפילו זה לא עזר: בחצי הגמר הביסה אותה ארגנטינה של לאו מסי 0:3 בדרך לזכייה בזהב. לאולימפיאדת לונדון לא העפילו הארגנטינאים, מה שהופך את ברזיל לפייבוריטית הגדולה.

 

קל זה לא יהיה, וגם ההיסטוריה תפריע בדרך, אבל בברזיל משוכנעים שהפעם זה סוף סוף יקרה. אחרי שזכו באליפויות העולם לבוגרים, לנוער, לנערים, באולמות, בחופים ובשולחנות, הם ייקחו את התואר היחיד שעדיין אין להם.

 

וניימאר? הוא הולך להיות אחת האטרקציות הכי גדולות של אולימפיאדת לונדון, אם כי זו תהיה רק החזרה הגנרלית לקראת הבאות. היעד הגדול באמת הוא המונדיאל שייערך בברזיל ב-2014. אחריו כבר לא יהיה ילד, ילדה, גבר או אישה בעולם שלא ידעו מי זה ניימאר דה סילבה סנטוס ג'וניור.

 

הילד מוכשר

מסי וניימאר נפגשו כבר פעמיים. לפני שנה וחצי רמסה ברצלונה את סנטוס 0:4 בגמר אליפות העולם לקבוצות; ניימאר היה חלש מאוד, ומסי כהרגלו היה ענק. לא היה שום מקום להשוות ביניהם, כי זה אפילו לא היה דומה. ניימאר עצמו אמר אחרי המשחק "איפה אני ואיפה הוא".

 

לפני כמה שבועות הם שוב התעמתו, הפעם במשחק ידידות בין ברזיל וארגנטינה שנערך בניו ג'רזי מכל המקומות בעולם. זה נגמר בניצחון 3:4 של ארגנטינה מול 80 אלף איש שבאו לחזות בפלא. מסי הבקיע שלושה שערים, ובהם שער ניצחון מדהים בדקה ה-86. ניימאר היה טוב, אבל לא עד כדי כך טוב. הוא בישל שני שערים, אבל זה לא הגיע לתצוגת התכלית של הפרעוש.

 

 

אז מה אני אומר בעניין השניים האלה? שמצד אחד מסי הרבה יותר טוב מניימאר, ועל זה אין ויכוח. מצד שני צריך לקחת בחשבון את הבדלי הגיל, הניסיון, ואת העובדה שמסי משחק באירופה וניימאר עדיין משחק בדרום אמריקה. מצד שלישי, הפער ביניהם מצטמצם. ניימאר הוא באמת שחקן ענק, ולא במקרה זכה בתואר כדורגלן השנה בדרום אמריקה בגיל 19 בלבד.

 

הוא עלה לקבוצה הבוגרת של סנטוס רק ב-2009, ומאז הספיק להיות הכוכב המרכזי שלה בזכייה בגביע הליברטדורס (ליגת האלופות של דרום אמריקה) ב-2011, בגביע הברזילאי ב-2010 ובשלוש אליפויות רצופות של מחוז סאו פאולו. הוא כבר הבקיע יותר ממאה שערים במדי סנטוס בקריירה הקצרצרה שלו ונחשב לסקורר הכי גדול בקבוצה מאז שהסתיים עידן פלה, כשזה עזב לניו יורק קוסמוס בשנות ה-70 המוקדמות.

 

אבל לא רק המספרים מרשימים, אלא בעיקר הסגנון. ניימאר הוא הכדורגלן הברזילאי האולטימטיבי; אחד שאוהב את השואו, את הפדלאדות, את הכדרור הראוותני. זוכרים את רוביניו בצעירותו? אוקיי. עכשיו תנו לו עוד מהירות, עוד זריזות, עוד חוצפה ובעיקר עוד שערים, ותקבלו את ניימאר. רק אל תטעו בו: למרות התדמית הפרועה הוא לוקח את הכדורגל בשיא הרצינות. "אני תמיד מנסה להשתפר, בכל דבר", הוא אומר. "בכדרור, בבעיטה, בנגיחה, בשליטה. תמיד יש מקום לשיפור".

 

 

מבחינת הקבוצה זאת דווקא התקופה המוצלחת ביותר מאז הימים הגדולים של פלה בסוף שנות ה-50 ובתחילת שנות ה-60, כשסנטוס הצנועה הייתה הקבוצה הטובה בעולם וניצחה את כל האריות של אירופה. טוב, הדברים התנהלו אחרת בעידן ההוא. היום לא ייתכן שקבוצה מדרום אמריקה תתעלה על יריבותיה באירופה, פשוט מפני שכל הכוכבים הגדולים של היבשת הלטינית נמצאים באירופה. כולם חוץ מאחד. ופה אנחנו מגיעים לשאלת השאלות: למה ניימאר נשאר בברזיל?

 

זה לא שאין קופצים על המציאה. בשנתיים האחרונות מתכתשות כל הגדולות של אירופה על הזכות להחתים את ניימאר. ריאל מדריד, צ'לסי, ברצלונה, מילאן - כל אלה ואחרות מוכנות למשכן את האיצטדיון שלהן כדי להביא את הברזילאי אליהן. הרי חוץ מזה שהוא שחקן חד-פעמי יש לו גם פוטנציאל מסחרי עצום, ומי שתזכה בו בסופו של דבר תקבל הזדמנות לעשות כסף ענק גם מחוץ למגרש.

 

ואם נחזור לרגע להשוואה למסי, בכל מה שקשור לתדמית הם ממש לא באותה ליגה. מסי הוא ילד ביישן, חננה שמתאים לו לפרסם תפוצ'יפס. ניימאר הוא גולש גלים שזוף שאוהב להסתובב במכנסי גלישה ובלי חולצה, מין ערס-לייט שהבנות יתעלפו רק מלראות אותו. והניואנס הזה שווה מאות מיליוני דולרים. אבל הוא בכל זאת נשאר בברזיל, והנה אני מגלה לכם למה: דבר ראשון כי טוב לו ככה והוא מרוויח לא פחות משהיה מרוויח באירופה. ודבר שני, המונדיאל.

 

הילד יקר

כשהקבוצות הגדולות של אירופה התחילו לגשש סביב ניימאר, בסנטוס התחילו לחשב את הקץ. הרי זה מה שקורה תמיד: לקבוצות בדרום אמריקה אין עוצמה כלכלית כמו למועדונים הגדולים באירופה. הן שמחות למכור כי מדובר בהכנסה עצומה, וגם השחקנים שמחים לשדרג את השכר שלהם פי חמישה - או עשרה, או עשרים - ולעבור לליגות הכי חשובות בעולם, ובהן ליגת האלופות.

 

 

אלא שבמקרה של ניימאר נכנסו לתמונה כמה חברות גדולות בברזיל, הספונסריות האישיות שלו, שהאינטרס שלהן הוא להשאיר את האוצר בסנטוס. הכלכלה בברזיל נמצאת במצב מצוין, המונדיאל עוד מעט מגיע, ולהוציא את ניימאר מהשוק הברזילאי דווקא עכשיו זה פשוט לא חכם.

 

בכל זאת, לפני שנה היה נדמה שריאל מדריד סגרה סופית את ההעברה. הסוכנים שלה ושל ניימאר, ביניהם גם פיני זהבי הישראלי, כבר הגיעו לברזיל. ואז הכל התפוצץ. נשיא סנטוס לואיס ריביירו הודיע במסיבת עיתונאים שניימאר יישאר בסנטוס עד 2014 ושכרו ישודרג ב-50 אחוז. ריביירו גם איים לתבוע את ריאל מדריד בפיפ"א בטענה שהספרדים ניסו להגיע לסיכום עם השחקן בניגוד לנהלים המקובלים.

 

אז כמה בדיוק הוא מרוויח? הדיווח האחרון מדבר על כ-14 מיליון יורו בשנה. רק חלק קטן מזה מגיע מסנטוס, אף על פי שבמועדון טוענים כי כדי לשלם לו את מה שהתחייבו הם נאלצו לסגור את מחלקת הכדורגל לנשים. הכיס הכי עמוק בעסק הזה הוא של נייקי, שחתומה איתו על חוזה ל-11 שנה. ובאותו עניין בדיוק, הסיכוי שניימאר יעבור לבסוף לברצלונה וישחק יחד עם מסי ולא נגדו הוא גדול מאוד.

 

זה לא רק שנייקי היא הספונסרית של ברצלונה ויריבתה הגדולה אדידס היא הספונסרית של ריאל מדריד. זה גם שנשיא ברצלונה סנדרו רוסל היה בעברו הנציג הראשי של נייקי בדרום אמריקה, ויש לו קשרים חזקים בתוככי הכדורגל הברזילאי. אם פעם שאלתם את עצמכם למה רונלדיניו חתם ב-2003 בברצלונה ולא במנצ'סטר יונייטד, אז הסיבה היא שרוסל היה אז סגן הנשיא של ז'ואן לפורטה.

 

נייקי היא רק קצה הקרחון. פנסוניק משלמת לניימאר 2.4 מיליון דולר על חוזה לשנתיים, והוא מפרסם גם את פולקסווגן, רד בול, בנק סנטאנדר, יונילבר וחברות ברזילאיות כמו טניס פה ברואל, לופו, אמבב, קלארו, והרשימה עוד ארוכה.

 

בחודש מרץ האחרון פורסם שברצלונה חתמה על חוזה ראשוני עם סנטוס והתחייבה לשלם לה 76 מיליון דולר תמורת ניימאר. לפי הדיווחים שילמה בארסה רבע מהסכום עם החתימה, ועתידה להיפרד משאר הכסף בקיץ 2014, אחרי המונדיאל, כשניימאר יסכם את תנאיו האישיים בקאמפ נואו. אם השמועות האלה נכונות, יש מצב שבארסה עשתה עסקה מצוינת. לכאורה מדובר בסכום עתק על שחקן צעיר שאף אחד לא באמת יודע אם יצליח באירופה או לא. מצד שני, אם ברזיל תזכה במונדיאל והוא יהיה הכוכב הגדול של הטורניר, ערכו בשוק יכול להגיע ל-120 מיליון דולר.

 

כל מי שהיה בברזיל בזמן האחרון וראה קצת טלוויזיה לא היה יכול להימלט מפניו ומתסרוקתו של ניימאר בפרסומות לטלפונים, לגרביים, למכוניות, לתחתונים, לדאודורנטים. וכל מי שהסתובב ברחובות ריו, סאו פאולו, סלבדור ורסיפה פגש מאות ילדים מכל הצבעים ובכל הגבהים שמתהדרים בתספורת המוהוק. מי שהתמזל מזלו זכה לפגוש את אחת הברזילאיות שמתהדרות בקעקוע שמו של ניימאר בחלקים כאלה ואחרים בגופן.

 

בקיצור, ניימאר הוא טירוף לאומי של ממש. פביו פינטו פריירה, הבעלים של חברת פיורי קונסלטינג שחוקרת את שוק הפרסום בספורט, אומר: "בתוך כמה שנים יהיה ניימאר הדמות המובילה בכדורגל העולמי. יהיה אפשר להשוות אותו רק לפלה בשיאו".

 

על המגרש ממשיך ניימאר להציג יכולת וירטואוזית ולהבקיע שערים בקצב מדהים. אמנם פה ושם קצת מפריעות המחויבויות לצילומים ולהופעות בתוכניות אירוח, אבל עניינים כאלה נפתרים בקלות. לא פעם ולא פעמיים הרימו מסוקים כדי שיגיע בזמן לאימונים.

 

יש גם מי שדואג לשחקן הצעיר. למשל מאנו מנזס, מאמן נבחרת ברזיל, שהביע את דעתו על העומס שנופל על הכוכב שלו במילים "ניימאר צריך שלושה דברים: להתאמן, לאכול ולנוח". טוב, בינתיים הוא עושה בעיקר את שני הדברים הראשונים. מנוחה כמעט אין לו אלא כשהוא יוצא לים, ביכטה החדשה שרכש לא מזמן. "אזימוט 78" שמה, שמונה מיליון דולר מחירה.

 

הילד אוצר

ניימאר הוא בוודאי לא רק מותג. הוא כישרון כדורגל נדיר, וזה ניכר בו משחר ילדותו. הוא נולד ב-5 בפברואר 1992 בעיירה הקטנה מוז'י דאס קרוזס במחוז סאו פאולו. אביו היה כדורגלן בינוני מאוד שחי מהיד אל הפה, וכשהבין איזה צאצא נולד לו החליט להקדיש לבנו את חייו. היום הוא אחד מסוכניו, ושום החלטה על הג'וניור לא מתקבלת בלי אישור מאבא.

 

כשהילד היה בן 11 עברה המשפחה לעיר הנמל סנטוס, וניימאר הצטרף לקבוצת הילדים של המועדון. בגיל 14 הוא התחיל להרוויח כסף, כי סנטוס רצתה שהוא לא ילך לשום מקום. רק מה, אחד ממגלי הכישרונות של ריאל מדריד בברזיל קלט אותו. הילד ואביו הוזמנו אחר כבוד למדריד, וניימאר עבר בהצלחה את המבחנים של מחלקת הנוער וקיבל הזמנה רשמית. בסנטוס נלחצו, ותמורת מיליון ריאל שקיבל האב הוחלט לוותר על החלום הספרדי. בכסף הזה רכשה המשפחה דירה במרחק כמה מאות מטרים מהאיצטדיון של סנטוס, וילה בלמירו.

 

כשניימאר היה בן 15 הוא הרוויח 10,000 ריאל בחודש (כ-5,000 דולר). בגיל 16 השתפר השכר ל-25 אלף ריאל בחודש, ובגיל 17 חתם על החוזה המקצועני הראשון שלו. זה היה לפני שלוש שנים בסך הכל. משם התקדם הכל בקצב מטורף. שערים, גביעים, אליפויות, תהילה. שלוש השנים האחרונות היו חלומיות לנער שהגיע מהתחתית. בינתיים עושה רושם שהוא לא רק חי את החלום, אלא גם מצליח לשלב בין המחויבות לאימונים ולמשחקים ובין כל המסביב.

 

ויש לו עוד מחויבות קטנה: לפני קצת פחות משנה הוא בישר לעולם שהוא עומד להיות אבא. האימא, נערה בת 17, לא נחשפה מעולם. התינוק דאבי לוקה לעומתה הצטלם עם אבא כבר בבית החולים. "אלה 2.8 קילוגרמים של אושר טהור", הוא דיווח לעולם. אושר או לא, לניימאר אין כל כוונה להיות בקשר עם אימו של התינוק (חוץ מקשר כלכלי הדוק, כמובן).

 

בינתיים על הדשא לא תמיד קל לו. ככל שמעמדו התעצם, כך הוא הסתמן כיעד לשחקני היריבות. באחד ממשחקי גביע הליברטדורס, נגד קבוצה מפרו, זה הגיע לשיא. אחרי המשחק הוא אמר לעיתונאים: "הם בעטו בי בכוח במשך כל המשחק. לפעמים היה נדמה לי שאני באירוע של WWE. אם לא הייתי מתחמק מהם לא הייתי מדבר איתכם עכשיו. הייתי בבית החולים".

 

גם כישלונות כבר היו לו. לפני כשנה הוא שיחק בפעם הראשונה בנבחרת ברזיל בטורניר גדול, הקופה אמריקה בארגנטינה. ברוב המשחקים הוא איכזב, כמו כל הנבחרת. אמנם הוא כבש צמד בניצחון על אקוודור, אבל היה שותף לפיאסקו הגדול. ברזיל הפסידה 1:0 ברבע הגמר לפרגוואי, ועוד בפנדלים. היא החמיצה את כל ארבע הבעיטות שלה. ניימאר דווקא לא היה אחד מהבועטים.

 

משחק הבכורה שלו בנבחרת היה מהזן הטוב. זה היה ב-10 באוגוסט 2010 מול ארצות הברית, וניימאר בן ה-18 פתח בהרכב בחולצה מספר 11. אחרי 28 דקות הוא הבקיע שער במשחק שהסתיים בניצחון 0:2. לא רע למשחק בכורה. למונדיאל בדרום אפריקה הוא לא נסע כי המאמן דאז, דונגה, חשב שהוא צעיר מדי. בברזיל זה לא עבר בשקט. עצומות פורסמו, ומאות אלפי אנשים חתמו עליהן ודרשו לצרפו לסגל. גם פוליטיקאים קפצו על העגלה, אבל דונגה לא התכופף. כשהולנד הדיחה את ברזיל ברבע הגמר עלו מניותיו של ניימאר עוד יותר, כי כולם היו משוכנעים שאיתו ברזיל הייתה משחקת בסגנון הראוי לה וגם מגיעה רחוק יותר בטורניר.

 

 

אז החודש מגיע ניימאר ללונדון כדי לזכות במדליית הזהב האולימפית. מהעיר הזאת יש לו רק זיכרונות טובים: במרץ 2011 הוא הגיע עם הנבחרת למשחק ידידות מול סקוטלנד באיצטדיון האמירויות של ארסנל. הוא הבקיע צמד, וכל מי שהיה באותו יום באיצטדיון הבין שמדובר בפנומן. אני מניח שגם אתם כבר הבנתם את זה.