שירה: "לא הרשיתי לחורף להרטיב את שערי"

"לדמעות/ בפמבי, לענן שיש לידי לגלות/ את פניו. לא זה שלי/ זה היה שלי. אהבתי את ארץ/ האפלה הזו, מצאתי עצמי בשעריה/ בלי ששמתי לב". שירים מתוך הגיליון החדש של "הליקון"

ארץ אפלה

מאת: תהל פְרוֹש

 

הָיְתָה אֲפֵלָה בִּי. עֲמֻקָּה, חִוַּרְיָנִית, בִּלְתִּי נוֹשֶׁמֶת.

לֹא רָאוּ עָלַי דָּבָר. הָיִיתִי אִשָּׁה בְּלִי

צַלָּקוֹת, עוֹר לְבַנְבַּן,

עֵינַיִם כֵּהוֹת, גֶּבֶר תָּלוּי עַל הַשֶּׁכֶם.

הָיוּ לִי בְּגָדִים נָאִים, עוֹזֶרֶת בַּיִת, יָמִים שְׁלֵמִים

לְהַרְהֵר בַּמַּצָּב. נָהַגְתִּי לִמְחֹץ בְּיָדִי אֶת

הַסְּדִינִים וּלְעַרְבֵּב כָּרִיּוֹת, נָהַגְתִּי בַּמִּרְפֶּסֶת כְּאִלּוּ

הָיְתָה חֲדַר עֲבוֹדָה וּבַסָּלוֹן כְּאִלּוּ הָיָה

אֲרוֹן בְּגָדִים, בִּלְבַּלְתִּי בֵּין אֲרוּחוֹת. אַף אֶחָד

לֹא רָאָה. לְעִתִּים הִרְשֵׁיתִי הֲצָצוֹת

בַּחוֹר לַטַּבּוּר, לְשׁוֹנוֹת בְּפִי הַטַּבַּעַת, יָדַיִם

מְמַשְּׁשׁוֹת חֲרַכִּים נְקָבִים וְלִבִּי. מֵעוֹלָם

לֹא הִרְשֵׁיתִי לַחֹרֶף לְהַרְטִיב אֶת שְׂעָרִי, לִדְמָעוֹת

בְּפֻמְבֵּי, לְעָנָן שֶׁיֵּשֵׁב לְיָדִי לְגַלּוֹת

אֶת פָּנָיו. לֹא, זֶה שֶׁלִּי

זֶה הָיָה שֶׁלִּי. אָהַבְתִּי אֶת אֶרֶץ

הָאֲפֵלָה הַזּוֹ, מָצָאתִי עַצְמִי בִּשְׁעָרֶיהָ

בְּלִי שֶׁשַּׂמְתִּי לֵב. נִדְרֶכֶת כְּמוֹ צִפּוֹר קְטַנָּה,

מְצֻנֶּפֶת, שׁוּב וָשׁוּב מָצָאתִי שַׁעַר וְעוֹד

שַׁעַר לָבוֹא אֵלֶיהָ. זוֹ הָיְתָה הָאֲפֵלָה שֶׁלִּי. הָאֲוִיר

שֶׁלִּי. נְשִׁימָתִי הַחֲפוּזָה. דִּבּוּרִים

גְּדוֹלִים, אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים, הָעוֹלָם הַגָּדוֹל, הַכֹּל

הִתְגַּמֵּד בָּהּ. מִישֶׁהִי אַחֶרֶת צְרִיכָה הָיְתָה לָבוֹא וּלְנַצֵּחַ.

 

*

 

מאת: הדס גלעד

 

קֶרֶן הָאוֹר פָּגְעָה בְּרָאשֵׁי הַמַּלְאָכִים

שֶׁנִּמְשְׁכוּ אֲרֻכּוֹת כְּפָרֹכֶת.

 

אֲנִי אוֹמֶרֶת קֶרֶן אוֹר וּמִתְכַּוֶּנֶת לוֹמַר: אֵשׁ

אֵשׁ גְּדוֹלָה.

 

פַּעַם כְּשֶׁהָיוּ אוֹמְרִים פָּגַע הִתְכַּוְּנוּ לוֹמַר פָּגַשׁ.

אֵיךְ הָפְכָה עַיִן שֶׁל רְאִיָּה לְשִׁין שֶׁל שְׁמִיעָה.

 

הָיָה פַּעַם הַר שֶׁבָּרָא מִתּוֹכוֹ עֻבָּר

וְהָיְתָה אִשָּׁה שֶׁגַּבָּהּ דָּמָה לְאַגָּס

וְהִיא לֹא יָדְעָה, כִּי הִבִּיטָה תָּמִיד רַק קָדִימָה.

 

הַר נִבְרָא מֵעֻבָּר, וּלְכָל הַר נִימִים וּמָוֶת צָפוּי

וְעַל כָּל הַר מִזְדַּהֶרֶת כִּפָּה מִמֶּנָּה שְׁלוּחוֹת קַרְנֵי אוֹר

אֶל מַה שֶּׁקָּרוּי הָאֱלֹהִים, שֶׁאָנוּ מְדַמִּים לִתְכֵלֶת.

 

*

 

פְּתוֹתים שחוֹרים

מאת: פאול צלאן

מגרמנית: שמעון זנדבנק

 

שֶׁלֶג יָרַד, בְּלֹא אוֹר. יֶרַח חָלַף

אוֹ שְׁנַיִם מִיּוֹם שֶׁהַסְּתָו בִּגְלִימַת-נְזִירִים

הֵבִיא בְּשׂוֹרָה גַּם לִי, עָלֶה מִמּוֹרְדוֹת אוּקְרָאִינָה:

 

"זְכֹר: גַּם פֹּה חֹרֶף, בַּפַּעַם הָאֶלֶף

בָּאָרֶץ הַזֹּאת שֶׁזּוֹרֵם בָּהּ הָרָחָב בַּנְּהָרוֹת:

דַּם יַעֲקֹב הַשְּׁמֵימִי, מְבֹרַךְ גַּרְזִנִּים...

הוֹ קֶרַח שֶׁל אֹדֶם שֶׁל מַעְלָה – הַהַטְמָאן שֶׁלָּהֶם מְבוֹסֵס

עִם כָּל קַלְגַּסָּיו אֶל שְׁמָשׁוֹת מַחְשִׁיכוֹת... הוֹ יַלְדִּי, הַב מִטְפַּחַת,

לַעֲטֹף אֶת גּוּפִי בִּנְצֹץ הַקְּסָדוֹת,

בְּהִבָּקַע גּוּשׁ-קֶרַח וְרַדְרַד, בְּהִתְרַסֵּס כְּשֶׁלֶג

עַצְמוֹת אָבִיךָ, בְּהִתְמַעֵךְ תַּחַת פַּרְסוֹת

שִׁיר הָאֲרָזִים...

מִטְפַּחַת קְטַנָּה, אַ טיכעלע, כְּדֵי שֶׁאֶשְׁמֹר לְצִדִּי,

עַכְשָׁו שֶׁלָּמַדְתָּ לִבְכּוֹת, אֶת עָנְיוֹ שֶׁל עוֹלָם

שֶׁלָּעַד לֹא יוֹרִיק לִילָדֶיךָ, יַלְדִּי!"

 

דִּמֵּם לִי, אִמָּא, הַסְּתָו, שְׂרָפַנִי הַשֶּׁלֶג:

חִפַּשְׂתִּי בִּי לֵב שֶׁיִּבְכֶּה, מָצָאתִי, הָהּ, נֶשֶׁם שֶׁל קַיִץ,

וְהוּא כְּמוֹתֵךְ.

בָּאוּ דְּמָעוֹת בְּעֵינַי. אָרַגְתִּי אֶת הַמִּטְפַּחַת.

 

השירים לקוחים מתוך "הליקון 96", קיץ 2012, בעריכת דרור בורשטיין. הוצאת עמותת הליקון ומודן. 96 עמ'.