כשלון או טעות?

כולם יודעים שמטעויות לומדים, אבל מה לגבי כשלונות? ומה ההבדל בין השניים?

שרית, גבוהה, רזה, עיניים ירוקות ושיער חום גולש עד הכתפיים. בחורה יפה, בת 29, מתגוררת באפר ווסט סייד. זאת השנה החמישית שלה בניו-יורק. היא למדה בג'וליארד על מלגת לימודים מלאה. שרית עובדת כבייבי סיטר, אוספת את הילדים בהם היא מטפלת מבית הספר ומעסיקה אותם עד שעות הערב בבית או מחוץ לבית. שעות הבוקר שלה פנויות ואנו נפגשים לשיחה באחד מבתי הקפה שבתוך סנטרל פארק.

 

"אני הדוגמה האולטימטיבית לכישלון!" היא פותחת את השיחה. "תסתכל עלי, אני בת 29 ועובדת כבייבי סיטר, אין לי זוגיות, אין לי דירה משלי, אין לי עבודה נורמאלית, בקיצור אני פשוט כישלון! ואני גם ממש אבודה. השנים הטובות שלי כבר אינן. אני מבוגרת מידי למשחק..."

אני שואל את שרית האם היא נכשלה פעם.

"בטח", היא עונה, "נכשלתי המון פעמים, בזה שבאתי לכאן, בזה שבחרתי ב-ג' שהרס לי את החיים, בזה שבחרתי בלימודי משחק, אני כל הזמן נכשלת".

ומה לגבי טעות? אני מקשה.

"טעות!" אומרת שרית, "זה משהו שקורה וזה בסדר, כולנו בני אדם ואנחנו טועים".

רגע, אני שואל, מה ההבדל בין כישלון לטעות?

שרית חושבת לרגע ומשיבה: "טעות זה משהו שאני יכולה ללמוד ממנו ולתקן. כישלון זה בעצם אותו דבר.

מצוין, אני אומר, זאת אומרת שמבחינת ההגדרה אין הבדל בין כישלון לטעות: רציתי תוצאה אחת וקיבלתי תוצאה אחרת.

"אז מה בכל זאת ההבדל?" שואלת שרית.

ההבדל יושב בגישה שלך לתוצאה. מה בעצם תלוי בך בכדי להסתכל ולומר לעצמך שאת ההיפך מכישלון? מה דעתך לבחון גישה אחרת שתתרגם את המציאות כפי שאת תופסת אותה למשהו חדש, כלומר מה את כן? מה כבר הישגת? מה יש לך?

שרית חושבת לרגע ופתאום מחייכת חיוך גדול: "אתה יודע שלהיות בגיל 29 בניו-יורק, בוגרת ג'וליארד, זה משהו שלא כל אחד משיג? ואתה יודע שלחיות באפר ווסט סייד זה בהחלט הישג ראוי לבחורה בת 29?"

אני מסתכל עליה ומחייך: אני יודע, השאלה היא האם את יודעת?

"אווו, אני בהחלט יודעת", שרית משיבה ומזדקפת בכיסא. "איזה יום מעולה! נראה לי שאני הולכת לקבוע לעצמי כמה מבחני בד השבוע".

בהצלחה, אני אומר.

 

הפער בין כישלון לבין טעות יושב על הגישה שלי לתוצאה, כלומר איך אני בוחר להתייחס לתוצאה. כאשר אני בוחר כישלון, מגיעה ההלקאה העצמית והמחשבות שאני לא מספיק טוב, שלא עשיתי מספיק, שהייתי יכול לעשות אחרת.

 

מחשבות יוצרות רגשות, ובמקרה זה הרגשות משתקים וכוללים פחד ובושה. מתוך הרגשות נגזרות הפעולות, שיוצרות את התוצאות. יש סבירות גבוהה שאיכות הפעולות במקרה הזה תהיה מוגבלת ובהכרח תשפיע על התוצאות. בחור/ה שיוצא/ת לפגישה בתחושה שהיא/הוא כשלון והיא/הוא לא מספיק ... מה תהיה איכות תוצאת הפגישה? לא נראה מבטיח.

 

מאידך, כאשר אני מתייחס לתוצאה כמקום שממנו אני למד וצומח, התחושות שלי לגבי מה שקרה מזמנות רגשות מסוג אחר. אם אני מפרגן לעצמי על עצם העשייה, אם אני אומר לעצמי: איזה יופי שאני מנסה! כל הכבוד לי על העשיה! בלי קשר לתוצאה, השלב הבא, שזה שלב הפעולות, יראה אחרת כי אני אפעל ממקום בטוח ובלי פחד.

 

יש דוגמאות רבות לאנשים שבחרו להתייחס לתוצאות של הבחירות שלהם, גרועות ככל שיהיו, כשלב הבא בדרך להצלחה. ממציא הנורה החשמלית, תומאס אדיסון, ניסה אלפי חומרים עד שהגיע לתוצאה שמוכרת לנו היום. דוגמה אחרת: שמעון פרס חווה סדרה ארוכה של מפלות עד שהגיע למעמד הרם של נשיא מדינת ישראל ולהערכה החובקת לה הוא זוכה היום.

 

קחו כל תוצאה בחיים, שאותה בחרתם להגדיר ככישלון, וביחנו אותה ממקום אחר. מה אני למד כעת? מה הדבר שתלוי בי לעשות אחרת? איפה אני מזהה הזדמנות במה שהיה?

 

כאשר בוחרים להסתכל על הדברים מהמקום של מה יש, ולא של מה שאין, הסבירות היא מאוד גבוהה שאיכות הפעולות שלכם תהיה שונה לגמרי, כי המחשבות שלכם יצרו רגשות מסוג אחר. והמחשבה המנחה: אני מספיק טוב, יש לי את היכולות והמשאבים האישיים להתמודד עם האתגר המונח לפני ובעצם להפוך כל "כישלון" להזדמנות. זה עניין של השקפה.

 

שלמות זה מבחירה

 

 

ניסים שדה, בעל תוארMA מטעם אוניברסיטת תל אביב הוא מאמן בכיר למנהיגות ותקשורת בתחום האישי והעסקי ומעביר בניו-יורק הכשרת מאמנים בשיטת "תות" וסדנאות יחודית בתחום תקשורת והעצמה אישית.

 

הערות והארות יתקבלו בברכה: nissimsade@gmail.com

.