שירה: "כשהמזבח יצווח ויחרוק"

"כשיציבו אותן תלויות מהראש בסמטה עסיסית מתפתחת/ כשתקתוקי מצלמות ימלאו את העיר/ יהיו כאלו שיקראו לזה אקזוטי". שירים מאת גלית דהן-קרליבך

בירושלים אין צד שני

מִזְבֵּח-אִישָּה:

 

זֶה זְמַן שהַכֹּל כְּבָר מוּכַן:

טוּשִים שְחוֹרִים מוּנַפִים מעַל צַלְמִיוֹת. הַבּעָה נָמוֹגָה מאֲחוֹרֵי בַּד אֲטוּם.

זִרדֵי-תַּבְעֵרָה.

כְּשיְבַעָרוּ אוֹתָן, כְּשיעַקדוּ אוֹתָן, כְּשְיִמְחקוּ אוֹתָן

כְּשהַמִזְבֵּחַ יִצְוַוח ויחֲרוֹק,

כְּשיַצִיבוּ אותָן תְּלוּיוֹת מהראש בּסִמְטָה עֲסִיסִית מִתְפַּתֵּלת,

כּשתִּקְתוּקי מַצְלֵמוֹת ימָלאוּ אֶת העִיר,

יהיוּ כָּאֵלוּ שיקְראוּ לזה: אֶקְזוֹטִי.

 

סַבָּא בִּשֵּל דַּיְסָה:

 

סַבָּא בּשֵל דַּיסָה.

דַיְסָה ירוּשַּלְמִית בּשֵּל סַבָּּא.

בִּשֵּל ליוֹסִי, בִּשֵּל למוּחֲמד, בִּשֵּל לאַבִי, בִּשֵל לוְלַדִימִיר

ורַק לְרִינַה לא נִשְאַר.

מַה עָשָה סַבָּא? כְּלוּם.

לא רַץ וְלא חִיפֵּש וְלא בִּשֵל וְלא האכִיל

וּמרִינַה לא נִשְאַר.

 

יְרוּשָלַיִם שֶל אָז:

 

כַּמָה שהִשְתוֹלַלנוּ אָז.

בּדֶשֶא, שהַיוֹם בּרסְלב מוֹכֵר בּוֹ שִמְחָה,

בּמִדְרחוֹב, שהיוֹם סוֹחֲרִים בּוֹ נְשָמוֹת,

אַחַת פְּלוּס אַחַת.

אֵיךְ שצָחַקְנוּ עַל יַד הַקוֹלְנוֹעַ,

שהַיוֹם מסַלְסֵלִים בּו תְּפִילִין עַל כּל יַד.

שֶקֶּל למֶטֶר.

כַּמָה שרָקַדְנוּ אָז.

בּרְחוֹבוֹת שהיוּ מְלֵאִים בְּשִירָה,

וּבשִיגָעוֹן וּברֵיח שֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת,

שהַיוֹם הם גְּזוּרִים לשְנַיים.

 

ירושלים של אחד:

 

שְנֵי צְדַדִים למַטְבֵּעַ

וגם טַנְגֹּו צָרִיךְ שְנָיים,

גַם חִיבּוּק,

אַךְ בּיְרוּשָלַיִם שֶל אֶחָד, אֵין מָקוֹם לאַחַת.

 

גלית דהן קרליבך היא סופרת ופובליציסטית. ספר הביכורים שלה 'אחותי כלה והגן נעול' ראה אור בהוצאת כנרת זמורה ביתן. בימים אלו עובדת על ספר ילדים ורומן שני.