ניסיתי לבגוד בלי להתפס. נכשלתי בגדול

שירות בשם "אליבי" יודע לפברק עדויות מכל סיפור כיסוי שרק תשמיע לאשתך, ומאפשר לך לבגוד בלי להיתפס. שלחנו את אסי גל לנסות את זה בכאילו. ועדיין יצא שהוא גם נתפס, וגם כמעט התגרש

1. אליבי

אני לא דוגמה. אני לא תרבית מתאימה לניסוי הזה. כולה יש לי חברה שנה וחצי. איפה אני ואיפה גבר שמאחוריו 15 שנות נישואים ומצדדיו שני ילדים. אני עוד לא התעייפתי מהוואג'ייג'יי של האישה שלי.

 

 

 

כן, ברור שאני מסתכל על נשים אחרות. נשים הן יפות. תסתכלו מסביב: אפילו לאלה שלא יפות יש רגעים שהן יפות. אבל אני, טוב לי. עוד מרוצה מהזוגיות. אפילו לא משקר לחברה שלי, בשום נושא, ככה שאני באמת לא דוגמה. הנה, עובדה שסבלתי. בכל רגע ששיקרתי לה, בכל פעם שרק שיחקתי אותה כאילו אני בוגד, סבלתי.

אבל וואו, כמה קל לשקר ברגע שהבטן מפסיקה להתהפך. בעיקר כשיש חברה שלמה שעוזרת לך עם זה. "אליבי" קוראים לה. היי, אולי תשתמש בה בשביל להבריז מליל הסדר? בטוח תצא כתבה מצחיקה. ככה זה התחיל. כן, כל כך מזמן.

 

אליבי, רק שיהיה ברור, היא לא התוכנית להגנת עדים: היא יותר שירות לאיש העסקים העשיר שחש צורך לרחרח מסביב. וכדאי שתהיה עשיר, כי העסק לא זול, אבל גבר אתה לא חייב להיות. לא חסרות נשים שמקלידות alibi.co.il. המון אנשים רוצים לבגוד, ואף אחד לא רוצה לפרק משפחה. זה הרעיון.

 

וזה מגעיל. זה נורא. האליבי האלה הם הדבר הכי נמוך שקיים, תצעק עלי החברה שלי כשהסיפור יתפוצץ לי בפרצוף.

 

שרה ומיכל, שתי הנשים שהקימו את החברה, לא רואות את זה ככה. הרי כולם בוגדים, הן אומרות לי את מה שכולם יודעים. רבאק, איך אפשר שלא? איך מדחיקים את הדחף, את הצורך הבסיסי הזה?

 

האהבה והמצפון ישמרו עליך, זה מה שאני רוצה להאמין שנה וחצי בתוך הזוגיות שלי. אבל גם אני יודע שלא כל הבוגדים הם חלאות בחולצת פולו. ההוא מהדואר בוגד. הבן דוד שלך, זה שתמיד מנשק את אשתו ופעם גם הוריד אותה במין תנועת ריקוד כזאת? בוגד.

 

אם אתה אבא, אולי הילדים מצילים אותך. אולי אתה כל-כך עייף שאין לך כוח לחשוב על בגידה. אבל אם אתה משתמש באליבי, אתה חושב. חושב לעומק. זה לא בגידה של השתכרתי במסיבה והיא חיככה את הפטמות שלה בסנטר שלי, מה עשיתי, אמן שאף אחד לא ראה אותנו יוצאים ביחד. לאליבי אתה מתקשר לפחות יום מראש, כי יש לך מישהי שאתה כבר יודע שזה הולך לקרות איתה. לאשתך אתה אמור להסביר בפנים חתומות לאן נעלמת, והבנות מאליבי אמורות לספק הוכחות מפוברקות שתומכות בסיפור שלך.

 

עבודה יסודית עושות שרה ומיכל. הן עוזרות לך לחשוב על אליבי שמתאים לאורח חייך, משיגות קבלות ותמונות מאיפה שהיית אמור להיות. אם החלטת ללכת על סיפור כיסוי של נסיעה לחו"ל, הן מארגנות לך מתנות מהדיוטי פרי או מהעאלק-יעד. מה שתמציא שאתה צריך, הן ימצאו. והן מאמינות שהן עושות דבר טוב. אם כבר אנשים בוגדים, לפחות אפשר להציל כמה משפחות.

 

מיכל נשואה בעצמה, והיא מאמינה שבעלה לעולם לא יעשה לה את זה. הוא לא הטיפוס, זה הכל. שרה בכלל דתייה. היא יודעת שאם זוג דתי מתגרש - ואם אחד מהצדדים נתפס בבגידה, בדרך כלל אין הרבה ברירה - הלך עליהם. בייחוד על האישה, כי אין שוק גדול לגרושות דתיות. נכון שאסור לנאוף, אבל שרה לא מאמינה שאלוהים יתחשבן איתה בעולם הבא.

 

אז אנחנו מחליטים שבמקום להבריז מליל הסדר ולשקר לאימא שלי, אשקר לחברה שלי. אני נכנס לזה כמו אידיוט, רק מתוך סקרנות לגלות אם אני יכול. כמובן שמסקרן לראות את הבנות האלה עושות את העבודה כמו הוולף מ"ספרות זולה", אבל אני גם רוצה לבחון את עצמי, לראות איך ארגיש. כבר יצא לי בעבר לבגוד על באמת. לא בא לי להרגיש ככה שוב.

 

2. שקר

"אתה לא פוחד שאורלי תעזוב אותך בגלל השקרים האלה?”, שואל אותי טל, חבר טוב שבא איתי למלון האפנדי בעכו. אירגנתי לנו לילה שם כדי שיהיה לי איפה לישון בזמן שאורלי חושבת שאני בפורטוגל.

 

נוהל העבודה עם שרה ומיכל אומר שאני שולח להן אימייל (תמיד אימייל, ותמיד למחוק מיד אחר כך) שמספר מה אני עושה הפעם, ולהן יש יומיים לפתור לי את הבעיות. הסיפור הראשון היה שאני טס לפורטוגל בשביל לבדוק למבורגיני באיזה מסלול מרוצים; זה מסוג הדברים שעושים בבלייזר, אז זה ייתפס כאמיתי, למרות שאני לא מהאנשים שעושים דברים כאלה כי אני לא מבין כלום ברכב.

 

אני מאלה ששולחים אותם לשקר לחברה שלהם. היא, מתוקף זה שהיא כל-כך נהדרת, שמחה מאוד שהפכתי להיות מאלה שכן מטיסים לפורטוגל. ואני, מתוקף זה שבא לי להרוויח משהו מהסיכוי להרוס את מערכת היחסים עם האישה הנהדרת שלי, אירגנתי לילה במלון האפנדי. שרה ומיכל? הן הפיקו אימייל מחברת יח"צ מפוברקת עם הזמנה לאירוע הנהיגה, קנו צעיף שאתן לאישה במתנה מפורטוגל, ושמו יד על למבורגיני צעצוע שאביא כמזכרת. הן תכננו גם לקנות לי בסופרפארם את המוצרים שאורלי רצתה מהדיוטי פרי, אבל היא התחרטה ברגע האחרון. הן, בכל אופן, כבר היו מוכנות עם מארזי הקרטון האלה של ג'יימס ריצ'רדסון.

 

"לא חושב שיהיה לה אכפת", אני אומר לטל. "היא בטח תראה את זה כמתיחה. היא אוהבת מתיחות. היא תבין למה עשיתי את זה". ככה זה, אתה הרבה פחות לחוץ כשזאת לא באמת בגידה. יש לך דרך מילוט פשוטה: כן, שיקרתי לך, אבל זה היה בשביל כתבה.

 

בהתחלה לקח לי המון זמן רק להתחיל עם הסיפור השקרי. ממש כאב לי בגוף כשחשבתי שאצטרך לשקר. הזעתי קצת בידיים כשהיא ביקשה דברים מהדיוטי. אבל וואו, ברגע שהבטן מפסיקה להתהפך. עידו - חבר אחר שלא ידע כלום על הכתבה ועל אליבי - שאל אותי ליד אורלי איך זה שאני יוצא לשדה התעופה רק שעה וחצי לפני הטיסה לפורטוגל.

 

כי יש חברת יח"צ שמארגנת את זה, והם עושים את כל הצ'ק-אין עוד לפני שאנחנו מגיעים, אז אני יכול להיות בשדה רק שעה לפני הטיסה. עוד שאלות למיסטר קול?

אבל במלון אני שוב מרגיש חרא. תמיד אהבתי את עכו, עם הגלים שמתנפצים על החומות והדייגים שיושבים שעות עם חוט בין האצבעות והשוק והחומוס, והאפנדי הוא כל-כך המקום לישון פה. בית ערבי עתיק ששופץ במיליונים תוך כדי ניסיון - או בעצם חובה, כי זה בניין לשימור - להציל או לשחזר כל סממן של הבנייה המקורית.

 

חדרים ענקיים, ציורי תקרה, קשתות אבן, וכל פרט צועק "לא חסכנו על כלום". מקלחת ענקית שמרגישה כאילו גשם עושה לך מסז', מצעים מכותנה מצרית, טלוויזיה ענקית, ממתקים עכואיים משובחים ממתינים בקופסה. ואני עם טל. אני במלון האפנדי, יש בחורות שהיו מלקקות לי את כל הגוף רק כי הבאתי אותן הנה, ואני בחדר עם השמן הנוחר הזה. בסוף, בלילה, דווקא הוא יתארגן על מישהי. אני אישן לבד עד שהוא יגיע וינחר את עצמו למוות.

 

וכל הזמן יהיה לי חרא. חרא במקלחת הענקית שמתאימה לשניים, חרא באמבטיה שנמצאת במרכז החדר וכל כך יכלה לשמש אותי ואותה, חרא כשאצלם מהמרפסת תמונות של עכו מזוויות שגורמות לה להיראות כמו עיירת חוף בפורטוגל.

 

תקלטו אותי: אני עם חבר טוב במלון משובח. אנחנו אוכלים ארוחת ערב מטורפת באורי בורי. אחר כך אנחנו שותים המון יין בבר יין העתיק והמאובזר של האפנדי. רבאק, שלמה בראבא פה! אנחנו משוחחים עם שלמה בראבא! הכל כל-כך טוב, אני בלונה פארק של החיים שלי, והשקר אפילו לא נותן לי לעלות בשקט על המתקנים.

 

לא רוצה לעשות את זה יותר, אני חושב כשאני נותן לאורלי את הצעיף שאספתי מנקודה שנקבעה מראש עם מיכל. היא כל-כך שמחה. אני כל-כך נבלה. מתי לעזאזל יצא לי לקחת אותה למלון בוטיק? מגיע לה, כוסאומו. איך, איך אפשר להסתובב עם זה על המצפון? ואני אפילו לא דוגמה. באמת, כולה שנה וחצי.

 

3. אמת

"אתה יודע איך זה לשבת מול החברים שלך ולקלוט ששיקרו לך?".

לא, אני לא יודע. אבל מה הביג דיל? לא בגדתי בך. רק שיקרתי לצורך כתבה.

"הם לא ידעו את זה", היא צועקת. "אני לא ידעתי את זה".

 

היא קצת בוכה כשאני מספר לה שגם בפורטוגל לא הייתי. באסה עם המדינה הקטנה הזאת, לך תיעלם ללילה. אבל אני טמבל. הייתי צריך להתייעץ עם שרה ומיכל.

הסיפור השני היה ששלחו אותי מהעיתון לבלות לילה בספארי, כי רציתי לראות אם שרה ומיכל יצליחו להציל מישהו שהמציא תירוץ ממש דבילי. טוב, אז הן יכולות.

 

בהתחלה הן בכלל חשבו שאני מתכוון לספארי באוגנדה, והודיעו לי שזה מצוין כי יש להן אחלה מתנות משם. יש להן אנשים שמביאים מתנות מכל חוצלארץ שהם מגיעים אליו, כדי שיהיה להן סטוק. כשהסברתי שאני מתכוון לספארי ברמת גן, הן פשוט שלחו לי שוב אימייל מיחצ"ן שמודה לי על השתתפותי, ושינו שתי תמונות שלי בפוטושופ כך שייראו כאילו אני עומד ליד נמר וג'ירפות. אבל לא התייעצתי איתן בשאלה הכי בסיסית: איך להתנהל כשאתה בורח.

 

כל הלילה ההוא הסתובבתי עם חברים, וכשעצרנו לבורקס קלטו אותי חברים של אורלי. מילמלתי "אל תספרו לה שנפגשנו, אני בכתבה", ואחת מהן פלטה את זה אחרי יומיים במסיבה. כשאורלי אמרה שהייתי אמור להיות בספארי, המהבולה ניסתה לכסות על זה ב"אז כנראה זה סתם היה מישהו שדומה לו". אבל הנזק נעשה. חבר משותף סיבך את המצב עוד יותר ואמר לאורלי שאם הייתי בוגד בה, הוא לא היה מספר לה. אחרת אמרה שממש הוקל לה כי היא ידעה שתראה את אורלי, ולא ידעה אם לספר לה שאני מבקש מאנשים לא לספר לה שהם ראו אותי.

 

"וכל זה עלי", היא ממררת מהספה. "אני צריכה להסביר לכולם, ועוד לנסות להבין. מה גם שמאז המסיבה עברו יומיים, ועדיין לא סיפרת לי מיוזמתך שזאת הייתה כתבה. למה אתה ממשיך לשקר?". כי היה אמור להיות עוד דבר. הייתי אמור להגיד לך שהוקפצתי למילואים. "ושאני אדאג, זה התכנון? לא מוכנה לזה. למה אני צריכה להיות שפן הניסיונות של הכתבה שלך?".

 

4. פלשבק

אביה. ככה קראו לבחורה שבגדתי איתה. הייתה לי חברה שאהבתי, אבל רבנו המון. הייתי בטוח שגם באביה אני מאוהב. פעם עמדתי מולה ואמרתי לה את המשפט שאבא של ג'ואי מ"חברים" אמר לג'ואי אחרי שהאחרון תפס אותו בוגד באימא שלו: "אני מאוהב, ג'ואי. הבעיה היא שאני מאוהב בשתי נשים". אביה אהבה את זה. אחרי כל פעם שפגשתי אותה, אהבתי את החברה שלי אפילו יותר.

 

יום אחד שאלה אותי החברה על אביה. התחמקתי ואמרתי שברור שאין שום דבר. והרגשתי נורא, אבל המשכתי עוד קצת מכוח האינרציה. אביה סיימה את זה בסוף. אמרה שהיא רוצה משהו אמיתי יותר. ואני המשכתי עם החברה, וחזרנו לריב. אבל זה באמת היה רק תסמין; המחלה הייתה שלא היינו אמורים להיות יחד. גם לא עשיתי מספיק סקס לפני החברה ההיא.

 

עכשיו הכל שונה: אני רווי מין, ואני אוהב את החברה שלי.

 

5. דחף

לא הכנסתי שום איבר לשום מקום שאסור לו, ועדיין יצאתי המניאק שמשקר לאישה שלו. זה כל מה שחשבתי עליו בדרך לירושלים. אירגנתי עוד לילה במלון בוטיק, הפעם אלגרה בשכונת עין כרם, שוב בית עתיק ששופץ והפך למלון יפהפה עם חצר ענקית ושוקולדים וחטיפים ופינוקים. הפעם אורלי באה איתי, כי הייתי חייב לה את זה.

 

בערב, בארוחת השף המפנקת שהמקום מציע, אני מנסה להסביר לה שגם היא לא דוגמה. שאי אפשר לשפוט בוגד עד שלא היית במקומו. "אבל אנשים אפילו לא מנסים לטפל בדחפים האלה בצורה אחרת", אומרת אורלי. "לאף אחד אין אומץ להגיד שמשעמם לו והוא רוצה לחוות עוד צורות של מיניות. אתה חושב שרק לגברים יש את זה? אתה טועה. גם אנחנו רוצות גיוון. אבל אפשר לדבר על זה ולעשות דברים ביחד. כל עוד שני הצדדים נמצאים שם, אפשר לעשות הכל".

 

בעולם מושלם אולי היא צודקת. בעולם הזה אנשים מעדיפים להסתיר ולקחת את הסיכון של פגיעה רגשית אנושה במקרה שמשהו יתגלה. זה יותר קל מלהשתחרר מנורמות כמו מונוגמיה, או מהתפיסה שסקס זה אחד משניים - משהו שאתה עושה רק עם בנאדם אחד, או משהו שאתה עושה עם כל מי שבא לך. והאמת, נראה אותך תופס את אשתך עם גבר אחר ומחליט שזה רק פורקן גופני ושזה בסדר. נראה אותך לא משתגע מהמחשבה שהצלילים שהוא מוציא ממנה יותר חזקים מהצלילים שהיא מוציאה איתך.

 

למרות שהפעם לא הייתי צריך לשקר לאורלי, הבנות של אליבי בכל זאת אירגנו לי שינוי ברישום פעולות האשראי. זה עוד משהו שהן יכולות לעשות: אתה מביא להן את הדו"ח של כרטיס האשראי לפני שהאישה רואה אותו, והן משנות סעיפים בעייתיים או מוסיפות סעיפים מתבקשים. לי הן הכניסו תדלוק ליד חברון, כאילו הוקפצתי למילואים, כדי שאוכל להראות לעורך שלי למקרה שהפעם אחליט לשקר לו. אפשר גם לתת להן את הכרטיס כדי שיארגנו תדלוק אמיתי ליד חברון. הן יכולות לעשות הכל. אם יש לך כסף, הן כבר ידאגו שלא יתפסו אותך בבורקס באמצע הלילה.

 

"הן מושכות אותך למטה", אומרת אורלי. "אפשר לעזור לאנשים לחוות יותר מיניות ולהמשיך לאהוב, בלי שקרים. מה שאליבי אומרים זה 'נכון שאנחנו עוזרים לך לעשות משהו מסריח, אבל זה כי אין ברירה אחרת'".

 

6. אירוניה

ער?

ככה פתאום, באמצע הלילה, כשאורלי ישנה, אני מקבל את ההודעה הזאת ממישהי שפעם הייתה.

פאקינג ער. והידיים שלי שוב מזיעות.

כן, אני עונה.

הלב שלי צועק עלי. השמנדריק מלמטה מחייך.

אני חושב על אביה, על השקט הנפשי שהחרא הזה מביא.

מה עושה, שואלת ההיא.

הולך לישון, אני כותב. המוח שלי ניצח כרגע.

לוקח לי רק שעתיים ורבע להירדם.

 

7. בגידה

הנושא של בגידה נמצא עכשיו בינינו כל הזמן. אני יוצא לבר, מדבר עם מישהי, ופתאום חושב שאולי גבר פשוט רוצה ריגוש וזהו. כמו טמבל אני אומר את זה לאורלי. היא טוענת שאליבי מתחזק משהו שאולי היה קורה פחות אם השירות הזה לא היה קיים. נכון שתמיד תהיה אלימות, היא עוברת למטפורות, אבל מי שמוכר סכינים בהחלט מחמיר את המצב. בתגובה אני הולך עם המטפורה השחוקה שאפילו לאכול כל יום קוויאר זה משהו שיכול להימאס.

 

השיחה הופכת להיות עלינו. עולים חששות מהעתיד. "אני רוצה שתדע שאני לא רוצה פלרטוטים", היא אומרת. "אבל אני צריכה אהבה".

 

שנינו לא מצליחים להסביר למה בגידה זה כל כך נורא. הרי גם אם זיינתי מישהי אחרת, זה לא אומר שאי אפשר לסמוך עלי שאאסוף את הילדים מהגן או משהו כזה. ועדיין, על בגידה לא סולחים. זה הרצח בכוונה תחילה של מערכות היחסים.

 

"רק תספר לי מה היה", היא אומרת כשאני חוזר מהבר.

אני פאקינג ער, אני חושב ולא אומר. וזה כבר שקר. ושקר זה בגידה.

 

כבד לי, כבד לנו, ומתגנבות מחשבות של למה צריך את כל הכבד הזה. ולמה בכלל זוגיות. פתאום העיניים שלי מסתכלות על יותר בחורות, ולי אין בכלל כוח לזה.

אני לא רוצה זיונים מהצד כי אין לי כוח לכל הבוג'ראס, אני מסביר לה. אני רוצה סקס עם מישהי שאני אוהב, ושלא ארצה שתלך הביתה מיד כשנגמר. אני מאמין שהמוח שלי פנוי יותר לעשות דברים מועילים כשהוא לא מחפש לזיין כל הזמן. זה לא גורם לה להרגיש טוב יותר.

 

 

בבוקר אני מתעורר אחרי דיון שהפך לוויכוח שהפך לריב, וכל זה כשלא עשיתי כלום. אינעל ראב ראבו ערס, לא עשיתי כלום. שיתפוצצו אליבי, שיזדיינו בלייזר, שתמות המונוגמיה, שתישרף האהבה.

 

אני רק מבקשת, היא אומרת בשקט, שלא תשתמש בשם האמיתי שלי.

 

אני מבטיח. את זה אני גם יכול לקיים.