אני לא יודעת אם זה משהו בקיץ הספציפי הזה, או שהגוף שלי פשוט הגיע לרוויית חום ולחות, אבל השנה יותר מתמיד אני רודפת אחרי השלט של המזגן ושואפת לרדת ככל האפשר בסקלת המעלות כדי לנסות ולצנן את מערכת העצבים מביעת המחאה שלי.
ישנם ימים בהם אחוזי הלחות הגבוהים הופכים כל חלום על איים טרופיים רחוקים למוחשי ביותר ולרגע נדמה לי שעם קצת תקווה אמצא את עצמי על חוף קריבי לבן וקטיפתי מול ים צלול בטורקיז עמוק, מחסלת פלחי מנגו נוטפי מיץ כתום, מתוק וסמיך ולוגמת ברעשי התענגות ממימיו הצוננים כקרח של אגוז קוקוס ירוק וטרי, שנצר שחור ומסוקס כזה או אחר למשפחת מארלי חצב בו זה עתה עם המשטי המושחזת שלו חור קטן לקשית והגיש אותו אל פי בחיוך מבשר טובות.
"אממממממאאאא", מפלחת זעקת שבר של מחורפני חופש את חלומי הקסום ומשאירה אותי עם אגלי זיעה מלוחים שאין ולא כלום בינם לבין מיציו המתקתקים של הקוקוס שכמעט היה שלי. גם מארלי ג'וניור כבר לא איתי ואת המנגו, שאף פעם לא מאכזב בריחו ובטעמו, אני אוכלת ישר מהמקרר, ככה, בלי לחתוך, עם הקליפה, כמו תפוח אקזוטי שכולו הבטחה למימושן של הזיות קיץ לוהטות.
טוב, כמעט. המנגו כבר כאן, כתום, מתוק וטעים כל כך - כשהיינו ילדות היו המנגואים מצרך נדיר בארץ ומחירם שווה את משקלם בזהב. מדי קיץ ארבנו לגושים הירוקים והריחניים שקישטו את העצים הצעירים בחצר של סבא וסבתא בהוד השרון, מצפות בכליון עיניים להבשלתם. בטקס קבוע חילקנו כל אחד שווה בשווה בין שלושתנו וערכנו רישום מדוקדק שקבע באופן חד משמעי מי הזוכה המאושרת בגרעין, אותו חלמנו למצוץ ולנקות מכל טיפת עסיס כתום, תוך תקווה שנזכה בו שוב ממש בקרוב. גם היום, כשיש ממנו בשפע בכל חנות ירקות ובכל בסטה בשוק, אני יכולה לאכול מנגו ללא הגבלה.
אם יצא שהמנגו מיהר להבשיל במקרר לפני שהספקתי לחסל אותו, אני מקלפת, חותכת לנתחים גדולים ומקפיאה. כשמתחשק לי משהו מתוק, קריר ולא כבד אני שולפת את המנגו הקפוא מהפריזר, זורקת למעבד מזון או לבלנדר בעל עוצמה רבה, מוסיפה כמה כפות של קרם קוקוס (לבינתיים. עד שיגדלו פה אגוזים טריים) לעזור לריסוק ולוחצת על הכפתור. זה יכול לקחת כמה שניות עד שגושי הפרי הקפוא יכנעו ללהב המכונה, אבל בסוף זה יקרה: תיווצר גלידה קרמית, מתוקה וטעימה בטירוף שלא נדרש כל מאמץ על מנת להכינה (וגם לא על מנת לחסלה).
המרכיבים:
מנגואים בשלים ומתוקים מאוד (כמה שרוצים, צריך בערך אחד למנה)
קרם קוקוס (מקופסת שימורים)
סוכר
אופן ההכנה:
טפיוקה הוא סוג של עמילן נטול גלוטן. הוא מופק משרש שנקרא קסאבה: מין בטטה כהה מבחוץ ולבנה מבפנים אותה מייבשים ומעבדים לאבקה או לכדוריות קטנות שמזכירות קלקר מפורר. טפיוקה משמשת לעיבוי של מאכלים, להכנת דייסות, משקאות סמיכים וקינוחים. היא ניטרלית בטעמה, אבל בגירסת הכדוריות אפשר לבשל אותה עד שהן הופכת לבועיות שקופות עם מרקם של ג'לי, שהוא כיפי מאוד בפה ומשתלב מצוין על קרמים קרירים עשויים מפירות טרופיים עזי טעם, כמו מנגו, למשל.
המרכיבים:
לטפיוקה:1/2 כוס פתיתי טפיוקה
3 כוסות מים
לקרם מנגו-קוקוס:
2 מנגו גדולים, בשלים ומתוקים ללא קליפה וגלעין
2 כפיות סוכר
1/2 כוס קרם קוקוס (מקופסת שימורים)
5-6 קוביות קרח
לסלט מנגו:
1 מנגו מקולף, מגולען וחתוך לקוביות קטנות
סחיטה של ליים או לימון טריים
כמה עלי נענע קצוצים גס, אפשר להחליף את סלט המנגו בליצ'י קרוע לפיסות ארוכות עם זילוף של ליים או לימון ועלה או שניים של נענע טרייה
אופן ההכנה: