שירה: "אתה תהיה בעולם"

"והעולם יהיה גופי/ והכאב יפסיק. ולא תרצה ללכת/ כי בדיוק הגעת, כי תזכור את השממה/ שבחוץ". שירים מאת עירית כץ

עוּבּר

אֲנִי מְאַחֶלֶת לְךָ שֶׁתִּטְבַּע בִּבְשָׂרִי.

אֵין מָקוֹם טוֹב יוֹתֵר לָמוּת בּוֹ.

בַּחֲדִירָה כּוֹאֶבֶת אֶל הָרְקָמוֹת הָרַכּוֹת

גֶּבֶר מִתְכַּוֵּץ בַּחֲזָרָה לִהְיוֹת עֻבָּר,

מִצְטַמֵּק לְתוֹכִי וְצוֹלֵל אַרְבָּעִים שָׁבוּעוֹת,

בּוֹלֵעַ מַיִם.

אַתָּה תִּהְיֶה בָּעוֹלָם

וְהָעוֹלָם יִהְיֶה גּוּפִי

וְהַכְּאֵב יַפְסִיק. וְלֹא תִּרְצֶה לָלֶכֶת

כִּי בְּדִיּוּק הִגַּעְתָּ, כִּי תִּזְכֹּר אֶת הַשְּׁמָמָה

שֶׁבַּחוּץ, אֶת הַזְּמַן שֶׁמַּחְרִיב אֶת הַדַּעַת

רַק שֵׁנָה מַצִּילָה מֵחֹסֶר אוֹנִים -

תֵּרָדֵם בָּעִרְסוּל הַשָּׁקֵט, בַּתְּנוּעָה הַכְּבֵדָה

שֶׁבַּיָּם הַפְּנִימִי. אֲבָל אַט-אַט תִּשְׁכַּח הַכֹּל,

הַקִּפּוּל יָצִיק לַגּוּף שֶׁנִּבְרָא לַעֲמֹד

וְלָרוּץ וְלָגַעַת בְּמַשֶּׁהוּ מִחוּץ לְעַצְמוֹ,

מוּעָקַת הַבְּדִידוּת הַכְּלוּאָה, מָה עוֹד

שֶׁאִוְשַׁת הַדָּם לוֹפֶתֶת כְּמוֹ עִיר גְּדוֹלָה,

סוֹאֶנֶת, לֹא מִתְרוֹקֶנֶת אֲפִלּוּ בַּלֵּילוֹת שׁוּב

חֹסֶר הַמְּנוּחָה וְהַכְּמִיהָה הָאֵינְסוֹפִית לְהִמָּתַח,

לְהִשָּׁבֵר בִּבְכִי צָרוּד מֵרְטִיבוּת וּכְבָר תִּרְצֶה

לָצֵאת (אַל תְּמַהֵר לָמוּת אַתָּה מֵבִין הֲרֵי

הַשִּׁירִים הָאֵלֶּה פָּשׁוּט מַנִּיחִים לִי לִחְיוֹת

בִּלְעָדֶיךָ לִפְעָמִים מֵרֹב אַהֲבָה אֲנִי נֶעֱצֶרֶת).

אַנִּיחַ יָד רַכָּה עַל בִּטְנִי כְּשֶׁתִּבְעַט,

כְּשֶׁתַּהֲלֹם בְּאֶגְרוֹפֶיךָ אֶלְחַשׁ -

עוֹד מְעַט.

 

נדמה לי

נִדְמֶה לִי, שֶׁשָּׁכַחְתָּ אֶצְלִי מַשֶּׁהוּ.

אוּלַי לְךָ זֶה לֹא חָסֵר אַךְ לִי

זֶה מְיֻתָּר. יֵשׁ בִּי עוֹד גְּנִיחָה

וַאֲנָקָה אַחַת, אוֹ שְׁתַּיִם,

וּגְעִיָּה קוֹרַעַת לֵב, וּבְכִי

בְּכִי מַר.

תַּפְסִיקִי, עוֹד תַּגִּיד לִי

אַתְּ סְתָם עוֹשָׂה עִנְיָן

מַדְפִּיסָה שׁוּרוֹת קְצָרוֹת

מְשׁוֹרֶרֶת חֲרוּזִים

אֲבָל אֲנִי עִקֶּשֶׁת

אֵין לְמִי לִמְסֹר

אַף אֶחָד כְּבָר לֹא רוֹצֶה

זֶה קָרוּעַ, מְשֻׁמָּשׁ

וְזֶה בִּכְלָל שֶׁלְּךָ אָז קַח

רַק בָּאתִי לְהַחְזִיר

 

יום חול

יֵשׁ לַעֲשׂוֹת הַכֹּל מִתּוֹךְ רָצוֹן וַעֲלִיצוּת אִי אֶפְשָׁר

לָמוּת כָּל בֹּקֶר לִפְנֵי שֶׁהוֹלְכִים לָעֲבוֹדָה מְעִירִים

אֶת הַיְלָדִים עוֹרָם הַנִּיחוֹחִי הַחַם יוֹצֵא מֵהַמִּטָּה

לְחַבֵּק לִפְתֹּחַ אֶת הַגּוּף לְפַרְפֵּר בְּאֹשֶר

יוֹמְיוֹמִי אָסוּר לָקוּם בְּשָׁעָה יָפָה כָּזֹאת וַחֲגִיגִית

עִם כְּאֵב רֹאשׁ אַדִּיר מַחְסָנִית שְׁלֵמָה שֶׁל אָקָמוֹלִים

לֹא תַּצְלִיחַ לְחַסֵּל וְהַדֶּרֶךְ הִיא הַדֶּרֶךְ אֶל הַגָּן יֵשׁ

לְדַמּוֹת שִׂמְחָה בְּיוֹם בָּהִיר כָּזֶה הַדְּגָלִים מִתְנוֹפְפִים

וְאֵלּוּ לֹא דִּגְלֵי כְּנִיעָה לִמְרֹחַ אֹדֶם צְלָלִיּוֹת אִפּוּר

לְהַכְהוֹת מֵעַל הָעַיִן לְהַבְהִיר מִתַּחַת לַהֲפֹךְ אֶת הַמַּבָּט

לֶאֱנוֹשִׁי מַסֵּכַת שַׁלְוָה עַל פְּנֵי חַיַּת אָדָם רוֹתַחַת

 

*

 

בַּבֹּקֶר הָיִיתִי הַגּוּף הָרָץ

בָּעֶרֶב הַגּוּף הָרוֹכֵן

וּבַלַּיְלָה הַגּוּף הַיָּשֵׁן

מְכֻוָּץ

 

הסבר

בְּחוּט שָׁחוֹר עַל מַפִּית לְבָנָה רָקַמְתְּ פֶּרַח,

וְרָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל שֵׁם שֶׁאַף אֶחָד כְּבָר לֹא זוֹכֵר.

כְּשֶׁהַמַּחַט נָדְדָה בְּתוֹךְ הַבַּד אוּלַי דִּמְיַנְתְּ עַצְמֵךְ

שׂוֹחָה חָזֶה בָּאֲגַם הַזָּעִיר שֶׁבֵּין כַּפּוֹתַיִךְ -

הָרֹאשׁ הַכָּסוּף מֵצִיץ,

נֶעֱלָם, וְחוֹזֵר.

 

הַקַּו הַשָּׁחוֹר חוֹצֶה אֶת הָעִיר מִצָּפוֹן לְדָרוֹם.

עוֹד מְעַט תִּכָּנֵס הָרַכֶּבֶת בָּהָר

וְתֵצֵא בִּלְעָדַי מֵהַצַּד הָאַחֵר.

הָיִית מְהַדֶּקֶת לוּלָאוֹת וּמְנַתֶּקֶת

בַּשִּׁנַּיִם. עָזַבְתִּי כְּדֵי שֶׁאוּכַל

לְהַתְחִיל לְדַבֵּר.

 

שירים אלו לקוחים מהספר "שנת חורף", מאת עירית כץ בהוצאת הקיבוץ המאוחד. הספר הוא זוכה מלגת "קסת לשירה" לשנת 2012. עירית כץ, ילידת 1976, היא אדריכלית בוגרת בצלאל ומוסמכת התכנית לפרשנות ותרבות של אוניברסיטת בר אילן. לפני כחמש שנים עברה ללונדון עם משפחתה כדי לרכוש ניסיון מקצועי. היא תכננה וניהלה פרויקטים במשרדים המובילים בעיר. זמן לא רב אחרי המעבר, החלה לכתוב שירה ולרוץ למרחקים ארוכים. מאז 2008 פורסמו שיריה בכתבי עת שונים. כיום היא כותבת עבודת דוקטורט בנושא מרחבים זמניים בישראל במחלקה לארכיטקטורה בקיימברידג'.