רק אובמה יכול

אובמה הוא עדיין מודל לחלום האמריקני, המסר שלו מדבר אל הבטן הרכה של מעמד הביניים. הוא מנצח ברשתות החברתיות ובמדיה החדשה. כל הסיבות שבגללן הוא עומד לנצח

פרשנים בכירים, ובכללם כלכלנים כמו ד"ר שיינין, קובעים בבִטחה את הנתון הבא כמנבא לקראת הבחירות הקרובות בארה"ב: מעולם לא ניצח נשיא מכהן כאשר האבטלה הייתה מעל 7.4%. מהנתונים הנוכחיים נראה שאובמה לא יצליח "לסגור את הפער" בין הנתון הנוכחי - 8.2% - לבין הנתון הנדרש.

 

הבעיה עם מספרים היא שאפשר לשחק בהם עד שיתאימו לכל אחד - ונראה שכך גם במקרה הזה. הרי כיום אומרים 7.4%, ולאחר שאובמה ינצח, הפרשנות בפעם הבאה תהיה שמעולם לא ניצח עם אחוז אבטלה מעל 8.2%. בכלל, הניסיון לנתח מערכות בחירות לפי נתונים יבשים, כמעט תמיד נועד לכישלון. אפשר לבחון מה קרה בישראל בשנים האחרונות. מעולם לא ניצח ראש ממשלה בישראל לפני שהיה בתפקיד של שר - עד שהגיע נתניהו. מעולם לא הפסיד ראש ממשלה מכהן לאחר קדנציה אחת, עד שהגיע ברק.

 

עוד בערוץ הדעות של ynet:

שתיקת המוחים / רון שנקרמן

טוב שלא הכניסו את האריתריאים / שאול רוזנפלד

 

מעולם לא האמנו שאדם כה מושמץ כמו שרון יכול להיות ראש ממשלה, ולאחר מכן מעולם לא היה ראש ממשלה שכיהן לפני זה כראש עיר, עד שהגיע אולמרט. בחירות לא נקבעות על-ידי נתונים יבשים, אלא על-פי עובדה פשוטה: מי מבין שני המועמדים הוא המתאים ביותר להתמודד עם אתגרי התקופה הנוכחית, ללא חישובים היסטוריים. הבוחרים הרבה פחות מתוחכמים מהפרשנים. הם לא עושים חישובי סטטיסטיקה וכדאיות, אלא פשוט בוחנים מי יותר מתחבר להבנתם לתקוות שלהם מהעתיד.

 

מנהיג הוא סוחר בתקווה, והסוחר הטוב יותר הוא בדרך כלל המנצח. אז מדוע אני מעריך שאובמה ינצח? יש לכך כמה סיבות. קמפיין מנצח מורכב משלושה מרכיבים עיקריים (משולש הברזל של הבחירות): מועמד, מסר ותשתית ארגונית.

1. נתחיל מהמועמד: לאובמה יש סיפור מנצח שאמריקנים רבים יותר יכולים להתחבר אליו. הילד היתום, השחור שעלה לגדולה מסמל תקווה לכל אמריקני. סיפורו מלא השמנת של מיט רומני בהחלט נערץ, אבל האמריקנים לא רואים בו מודל כמו אובמה. בכלל, מועמד לא מנצח, אלא נשיא מפסיד וכדי שאובמה יפסיד, הוא צריך לבלוט מאוד לרעה, וזה לא כך - במיוחד על רקע שמונה השנים הרעות של ממשל בוש.
2. המסר של אובמה מנצח. הוא מדבר אל מעמד הביניים האמריקני. הוא מוכיח להם איך הצליח למנוע הידרדרות כוללת של הכלכלה, ומראה להם תקווה לעתיד עם עוד ארבע שנים לא פשוטות. אמנם הוא איבד את המסר של התקווה האבסולוטית כפי שהיה ב-2008, אבל עדיין המסר שלו מדבר לפרט האמריקני יותר מהמסרים הלאומיים של "אמריקה הגדולה" היוצאים מבית מדרשו של רומני.
3. הנקודה השלישית היא התשתית הארגונית. נגד אובמה עומדים משאבים ארגוניים חסרי תקדים: האחים קוך, שלדון אדלסון ועוד אמריקנים ימניים רבים מפעילים מערכת הסברה משומנת במאות מיליונים כדי למנוע את הבחירה הנוספת. אך צריך לזכור שכדי שרומני ינצח, עליו להפוך כמה מדינות מתנדנדות מסורתיות נגד אובמה. לאובמה מנגנון משומן אף יותר, עם צוות אסטרטגי מנצח, שליטה ברשתות החברתיות ובמדיה החדשה וכסף. הרבה כסף. למרות שחלק גדול מהאמריקנים העשירים הולכים עם רומני, עדיין אובמה מגייס הון במספרים הרבה יותר גדולים. אובמה הוכיח בבחירות הקודמות יכולת ארגונית חסרת תקדים בקמפיין העשיר בהיסטוריה, ויש להניח שהפעם נראה רק שיפור.

 

ניתוח מערכת בחירות הוא דבר חמקמק. לעתים קרובות קורה במהלך המערכת אירוע משנה מומנטום שלא ניתן לצפות. כך היה ב-2008 עם התמוטטות המערכת הפיננסית כחודש לפני הבחירות. מה שבטוח הוא שסטטיסטיקה ישנה היא לא המפתח, אלא ניתוח של אנרגיות ושל מרכיבים קונקרטיים. על פי הידוע עכשיו, בשלושת המרכיבים העיקריים יש לאובמה יתרון - ועל כן אני חוזה לו ניצחון - ובפער לא קטן.

 

הכותב הוא יועץ אסטרטגי-תקשורתי ומנהל קמפיינים פוליטיים

 

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il