השיבה לצד האפל: איך ההמשך ל-Darksiders?

טל פרוסט פורסם: 12.09.12, 10:12

 

חלק מהיצורים שפוגש "מוות" ינהלו איתו דיאלוגים שנונים, מדובבים לעילה ומלאים בעקיצות על חשבונו - כי איזו תשובה אחרת יש למוות? בחלק מהמקרים מוות לא נשאר חייב ומנסה להשיב באותו מטבע, אבל הוא מאופיו נוטה לאדישות ונדמה שהוא היה מעדיף להישאר בבית, ללגום תה ולפתור סודוקו. כנראה שיוצרי המשחק קראו ספר או שניים של טרי פראצ'ט, יוצר סדרת הספרים עולם הדיסק, לפני שהם ניגשו ליצירת דמותו של הקוצר.

 

• עוד ב-games: שני מפתחי ARMA 3 עצורים ביוון

 

על פרסות הייאוש 

המפתחים הבטיחו שדרקסיידרס 2 יהיה גדול פי כמה מקודמו, והם קיימו. העולם אמנם לא מתקרב למימדים של משחקים כמו סקיירים או משחקי ארגז חול אחרים, אולם גם לא לשם הוא מכוון. הוא בנוי ממספר עולמות משנה, המחוברים במישורים פתוחים, אותם יכול מוות לחצות במהירות באמצעות רמך המלחמה שלו, "ייאוש". החלקים הפתוחים האלה מעוצבים באופן מרהיב עין, ויותר חשובים בתחושת היקום הגדול והאקזוטי שהם יוצרים מאשר בעבור המפלצות המשוטטות בתוכם והשלל החבוי בהם. כאשר תרכבו אל עולמם של היוצרים, תוואי הנוף ישתנו אט אט מגבעות ירוקות לשממה בה זורמים נהרות לבה מותכת, בשילוב פסקול מלנכולי המסמל את חורבן ממלכתם.

 

המבוכים הרבים שכל עולם משנה כזה כולל הינם סוד ההנאה המרכזי מהמשחק, והם דורשים מהשחקן דריכות, תושייה וזריזות אצבעות. כאן גם מתגלה התעלול השיווקי הגדול של המשחק: בכל סרטוני "הבקרוב" של דרקסיידרס 2 הוצג מוות כלוחם עשוי ללא חת, אשר קוצר ומשסף דרכו דרך גלים בלתי פוסקים של אויבים. למרות שלקרבות יש חלק נכבד במשחק, החלק הארי בו שייך לחידות. אלה מתפתחות באופן הדרגתי, עם פתיחה סטנדרטית של משיכה בידיות ומציאת מפתחות חבויים. אולם בהדרגה מקבל מוות כלים חדשים שמאפשרים לחידות לעבור אבולוציה למשהו מורכב ומעניין הרבה יותר.

 

• עוד ב-games: יוצר Wing Commander חוזר לתעשיה

 

 

בין הכלים הללו וו תפיסה שמאפשר למוות להגיע למקומות רחוקים; גולם ענק שניתן לשלוח להילחם, לפתוח דלתות או ליצור מהזרוע שלו גשר שרשראות; שני שיבוטי מוות שמקנים את היכולת ללחוץ על מספר מתגים במקביל ואפילו רובה פורטלים, שוואלב לא יגידו שיש משחק חידות בשוק שלא מעתיק מהקלאסיקה שלהם.

 

באחד מהמבוכים המהנים ביותר במשחק נעזרתי בשירותיו של ענק חביב, אשר פתח עבורי דלתות, הקפיץ את מוות אל עבר מקומות גבוהים וסילק מהדרך מפלצות טורדניות באמצעות מקבת אימתני. זה אמנם לא "פורטל", לא כל הפאזלים יחודיים או עשויים באותה רמה גבוהה, ויותר מדי פעמים התבקשתי למצוא שלוש אבני קסם, דרקוני ברקת או קופי אזמרגד, אולם ככלל, רובד החידות של דרקסיידרס 2 הוא מהנה, מאתגר ומתגמל.

 

עת הקציר 

חובבי ביתור ושיסוף, אל דאגה: כלי הקציר של מוות לא נשארים בתוליים, ובמהרה יתכסו בדם וקרביים של הגרועים שבגייסות גן העדן, הגיהנום ומה שבאמצע. הקרבות התקדמו משמעותית מאז הכותר הראשון - חסל סדר רצפי מהלכים מונוטוניים שמסתיימים בחיסול מיידי באמצעות Quick Time Event. מוות מהיר מאחיו אך פחות משוריין, ומעדיף לחמוק בזריזות מאויביו ולהנחית רצפי שיסופים מזוג מגלי המלחמה הנבזיים שלו. הוא גם יכול להשתמש בכחצי תריסר סוגי כלי משחית נוספים, כגון להבי יד, כסיות קוצניות, פטישים כבירים ועוד. מהלכים מיוחדים, או בניית מד הזעם, יביאו להתפרצות האלטר-אגו של מוות, "הקוצר", שמופיע בדמותו הקלאסית של מלאך המוות, קרי גלימה שחורה, מגל גדול ומעט סנטימנטים לכל מה שזז או נושם. הופעת הקוצר תגרום במהרה לאויביו של מוות להחזיר במהרה את נשמתם לבורא, יהיה מי שיהיה - כוח הבריאה המקורי נותר כרגיל אדיש ועלום מול כל הדרמה המתרחשת ביקומו.

 

 

 

קטעי הלחימה במשחק טובים גם הם, אולם לא חפים מבעיות: המצלמה אינה זריזה מספיק, ולעיתים קרובות מדי נתקעת באחוריו של תיפלץ כביר ממנו התחמק מוות רגע לפני כן באלגנטיות. הקרבות חסרים את התחכום ורמת הקושי העולה של משחקים כמו נינג'ה גיידן או God Of War, וברמת הקושי הבינונית, רצף מהלומות בסיסי בשילוב התחמקות זריזה מספיקים על מנת לגבור על רוב האויבים במשחק.

 

• עוד ב-games: יוצרי Fallout: New Vegas מכינים אותנו להכרזה

 

קרבות הבוסים הם סיפור אחר. עיצוב של קרב בוס משובח זוהי מלאכת מחשבת: זהו מעין "מבחן מסכם", בו נדרש השחקן להוציא לפועל את כל רכיבי המשחקיות אותם למד עד לשלב זה. קרבות הבוסים המרכזיים בדרקסיידרס 2, אלו המופיעים בסיום כל מערכה, עומדים במשימה בהצלחה. כבר בקרב הבוס הראשון במשחק, בו מוות מתמודד מול ה-Guardian, קולוסוס אדיר אשר יוצא משליטה, בוחן הקרב את יכולות הרכיבה, הקליעה, הטיפוס והשיסוף של השחקן. קרבות הבוס המשניים, מצד שני, פחות מוצלחים, והמיני-בוסים הם פשוט "ספוגי מהלומות" שדורשים את הטקטיקה הרגילה של התחמקות-שיסוף, רק באחוזי הצלחה גבוהים יותר.

 

הקרקס של מוות 

צלע שלישית חשובה שבונה את המשחק של מוות היא קטעי הפלטפורמה. הגיבור חונן ביכולות אקרובטיות מרהיבות והוא מסוגל לרוץ על קירות, לזנק מעל תהומות פעורים ולטפס על משטחים המיועדים לכך באמצעות טלפיים מחודדים. הנסיך הפרסי אחראי להשראה, אולם משחקיות הפלטפורמה של דרקסיידרס 2 אינה אלגנטית ומדויקת כמותו, וקורה לא מעט שמוות צונח ומפספס נקודת אחיזה שלמראית העין נראית נגישה לחלוטין. למרבה המזל, צניחה מגובה רב רק תגרום למוות לחזור לנקודה ממנה נפל עם עונש קטן לנקודות החיים שלו, ולא מחייבת טעינה של המשחק מחדש.

 

 

מעבר למנגנון הקרב וגודלו וגיוונו של העולם, שדרוג מהותי נוסף לנוסחת דרקסיידרס מגיע בצורת רכיב פיתוח דמות ומציאת שלל מורחב מאוד. קטילת אויבים והשלמת משימות תזכה את מוות בנקודות ניסיון שמאפשרות רכישת יכולות משני עצי כישרונות: לחימה, שתשדרג את יכולות השיסוף של מוות, והעלאה באוב, שמאפשרת לזמן רוחות מן העולם שמעבר להילחם עבורו. משמעותי אפילו יותר מעץ הכישרונות הוא השלל, אשר חבוי בתיבות שפזורות בעולם המשחק או צונח מאויבים מובסים. בניגוד לחששות, מערכת השלל אינה מאיטה את הקצב המהיר של המשחק, ומוסיפה לו נדבך חשוב של תגמול השחקן על קטילת אויב קשוח או פתרון של פאזל סבוך. מרכיבי משחק התפקידים המתוארים מאפשרים לכל שחקן לעצב מוות כמעט אישי בעזרת הכשרונות והחפצים שיבחר, אם כי משום מה מלאך המוות שלי תמיד מוצא עצמו לבוש בחליפות ורודות.

 

יותר גדול, לא פחות טוב

למרות שמרוב הבחינות דרקסיידרס 2 הוא רק שיפור, ליטוש והרחבה (בהיקף גדול) של המשחק המקורי בסדרה, ויג'יל סיפקו כאן עולם משחק מקורי, שהוא, יצוריו ואגדותיו הם בסופו של דבר החותמת היחודית של המשחק. יותר גדול זה לא תמיד יותר טוב, וגם במשחק המדובר, לא כל התוכן מעניין באותה מידה, וחלקים ממנו ממוחזרים - אבל יש לו מספיק חידות מרתקות, קרבות בוסים מאתגרים ועולמות גדולים מהחיים לחקור כדי לספק לפחות 20-25 שעות של קסם דמוי זלדה, רק ברוטאלי ועוקצני יותר.

 

יאהבו: מעריצי זלדה, חובבי הרפתקאות-פעולה שצמאים להתמכרות חדשה

ישנאו: מי שלא אוהב חידות באמצע האקשן שלו