ראש השנה שלי

טיסה אחת מאחרת, טיסה שניה מתפספסת ואני תקוע בשדה התעופה בערב ראש השנה. הזדמנות טובה לשיעור חשוב

אני בשדה התעופה באיסטנבול. לפני יומיים בערך התחלתי במסע לכיוון ישראל. בשלב מסוים, הפסקתי לספור את השעות החולפות בעודי עושה את דרכי מאיי פיג'י במרכז האוקיינוס הפסיפי לעבר המזרח התיכון. הנסיעה והחזרה תוכננו חודשים מראש וידעתי שאני אגיע בערב ראש השנה לעשות את החג בישראל. עיכוב בטיסה היוצאת מלוס אנגל'ס גרם לכך שלא הגעתי בזמן לטיסה הנוחתת בישראל. אני מבלה את ערב ראש השנה בשדה התעופה, רחוק מהמשפחה, רחוק מהחברים. במחשבה אני יודע שבבתים רבים השולחנות ערוכים לחג, בבתי כנסיות נערכות התפילות, ומשפחות מתכנסות לברך בשנה טובה ומתוקה, לטבול תפוח בדבש לאכול מהרימון והתמר.

 

ואני יושב בשדה ומחכה לטיסה. במקרים רבים מצב כזה יוצר רגשות קשים של החמצה ומעורר תסכול ועצבנות.

 

אני יושב רגוע בשדה, לא עייף במיוחד. אני נהנה מההפסקה שנוצרה ושואל את עצמי איך זה שאחרי שעות רבות של טיסה, המתנה ועיכובים, אני לא עצבני, לא עצוב ולא מותש.

 

זה מחזיר אותי לפיג'י ולחוויה המדהימה שעברתי שם, תהליך אישי רב עוצמה שבו למדתי שני דברים חשובים:

1. הכלי החשוב ביותר שיש לאדם, עבורו הוא לא שילם ובכל זאת הוא נמצא שם בכל יום, רגע, שעה, שנה ויום, הוא הגוף שלנו.

2. הרגשות שלנו – כל דבר שאנו עושים הוא למען רגש. איכות הפעולות שלנו היא נגזרת של הרגשות.

כלומר, אם אני נמצא בגוף במצב אופטימלי ואני מסוגל לשלוט ברגשות, אין דבר שאני לא יכול לעשות.

עכשיו אני יושב בשדה התעופה ורואה איך הדברים בעצם עובדים:

במהלך השבועיים ששהיתי באי עברתי תהליך ניקיון פנימי של הגוף. השלב הראשון היה להפסיק את ההרעלה של הגוף. כמה מאיתנו שמים לב למה אנו אוכלים? מה המזון שלנו מכיל? כמה מאיתנו שאלו את עצמם: האם הגוף שלי באמת צריך את הכמויות הללו של האוכל או האם העוגיה או הגלידה או הבשר השמן שאני אוכל הוא משהו שהגוף שלי באמת צריך?

 

כשהגוף נמצא, הוא לא מתלונן או מגיב. נראה לנו מובן מאליו ובסדר לאכול גם מה שהגוף לא בהכרח צריך. איך הגישה הזו והרגלי האכילה האלו משפיעים אפשר יהיה לדעת רק לאחר שמעבירים את הגוף את תהלי הניקוי ואז באות התוצאות: יותר אנרגיה והתייצבות במשקל הנכון לגופנו. ההבנה שהגוף הוא הכלי החשוב ביותר שלנו חייבת לבוא לידי ביטוי במעשים ולא רק בדיבורים. במהלך השהות שלי בפיג'י ניקיתי את הגוף באמצעות שתית מים ומיצי פירות וירקות בתוספת תזונה של שמנים נכונים. התהליך כואב ולא נעים. הוא מלווה בתחושת עייפות בשל היעדר אוכל מוצק, כאבי ראש, בחילות וחולשה כללית, אבל הידיעה שהגוף משתחרר משנים רבות של הרעלה עזרה לי לעבור את החלק הזה. עם סיום הניקוי עברתי לתזונה של אוכל בריא: פירות וירקות ודגים בלווי שמנים נכונים ואיזון מרכיבי המזון. באופן כמעט פלאי רמת האנרגיה שלי עלתה, תחושת העייפות והבחילה נעלמו והרגשתי מעולה.

 

במקביל עוברים תהליך של עבודה על הרגשות ועל מערכות היחסים שלנו, וזה המקום להבין שישנם כלים שיכולים לשנות את ההרגשה ואת הרגשות באמצעות פעולות פשוטות. הרגשות שלנו באים ממצב המחשבה שלנו (state of mind). אם מצליחים לשנות את מצב המחשבה הזה ניתן לשנות גם את הרגש.

 

ציירו משולש. לאורך צלע האחת רשמו את המושג "שפה-כוונה". בצלע הנגדית רשמו "פיזיולוגיה–תנועה" בבסיס רשמו את המילה "פוקוס". במרכז המשולש יש עיגול המייצג את מצב המחשבה שלנו.

 

אם משנים את הגישה בשלושת המרכיבים הללו, מצב המחשבה משתנה ואיתו גם הרגש. במקרה שלי בחרתי לשים פוקוס על השאלות: מה אני למד? מה אני יכול לעשות אחרת בפעם הבאה? מה היתרונות שנוצרו מהמצב הנוכחי? כאשר שמתי את הפוקוס בכיוון הזה גם בחרתי בשפה אחרת: מה התועלת שיכולה לצאת לי? אם הייתי בוחר בשפה שמבטאת האשמה עצמית או האשמת אחרים, המצב לא היה משתנה והייתי יכול לשבת מתוסכל במשך שעות עד לטיסה שלי.

 

ברמת הפיזיולוגיה או התנועה בחרתי לשבת זקוף, לקחת כמה נשימות, להסתובב בשדה התעופה, להתפעל ולהוקיר את עצמי על העשייה שלי.

 

ערב ראש השנה – איסטנבול, איננו מקרי. אני מרוצה מהחגיגה הפרטית והקטנה שלי שתהיה מראשית ועד אחרית השנה. ועוד משהו חשוב: ראש השנה נמשך יומיים; אפשר לחגוג גם מחר.

 

מה שלמדתי היום הייתי למדתי בזכות החוויה הזאת.

 

שלמות זה מבחירה

 

ניסים שדה, בעל תואר MA מטעם אוניברסיטת תל אביב הוא מאמן בכיר למנהיגות ותקשורת בתחום האישי והעסקי ומעביר בניו-יורק הכשרת מאמנים בשיטת "תות" וסדנאות יחודית בתחום תקשורת והעצמה אישית.

 

הערות והארות יתקבלו בברכה: nissimsade@gmail.com