יהודים רועשים

מובילי מוזיקת הרוק החדש בישראל חוזרים לארצות הברית לסיבוב הופעות לקהילות הישראליות בשני החופים

חצי שנה לאחר ביקורם האחרון בארה"ב, להקת הרוק “היהודים" חוזרת אלינו בהרכב מלא לסיבוב הופעות שיתחיל בחוף המערבי ויסתיים במזרחי. אורית TT שחף היא הסולנית, תום פטרובר בקולות וגיטרה, המתופף הוא יהב ליפינסקי, הגיטריסטים עמרי אגמון וגיא באר, הבסיסט ניר מימון והקלידן רועי זוארץ – כל אלה ינגנו את ההארד רוק/פוסט גראנג' העברי הראשון בפני קהל ישראלי מקומי.

 

 

בחודש מרץ האחרון הם הוזמנו להשתתף בפסטיבל הרוק הנחשב SXSW המתקיים בטקסס, מופע שזכה להצלחה וסיפק ללהקה טעם של עוד, ומהר. “זו הייתה הפעם הראשונה בה הופענו באמריקה עם חומרים שלנו באנגלית, מול קהל אמריקאי שלא מכיר אותנו. זה היה כאילו להתחיל את הכל מאפס. הייתה שם תחושה מדהימה של חופש, קהל מטורף, ממש כמו באי בודד. התגובות היו מאד חמות ואפילו לקחו קטע קטן משיר שלנו לאיזושהי פירסומת לקרייזלר", סיפר השבוע פטרובר בהתרגשות בשיחה טלפונית, רגע לפני שהוא ממריא עם הלהקה לארה"ב.

 

תחילתה של קריירה בינלאומית?

“הכל פתוח. האלבום הבא שלנו נכתב כולו באנגלית. בעבר היו דיבורים על לנסות ולעשות קריירה בחו"ל אבל זה לא יצא. הביקור הנוכחי מיועד להופעות בפני הקהל שלנו, שמכיר את המוזיקה שלנו ומתגעגע. אם יתפתח מזה משהו אחר – הלוואי. אני יודע לכתוב שירים. מעבר לזה, אני לא בונה על שום דבר".

 

קסם בניו-יורק

הרומן של "היהודים" עם העיר ניו-יורק נמשך כבר כמה שנים. אחד מחברי הההרכב המקורי, איציק סולם, עזב את ישראל לטובת התפוח הגדול בשנת 98'. באפריל 2005 חברי הלהקה נטלו פסק זמן משותף והגיעו לחוות את מנהטן, כאן שהו ארבעה חודשים. בדצמבר 2006 הם הגיעו לאולפני "סטרלינג סאונד" בניו-יורק לשבוע הקלטות מרוכז, שבו עבדו על אלבומם הרביעי עם אחד מגדולי המאסטרינג, טד ג'נסן, שעבד עם להקות כמו "גרין דיי" ו"דייב מתיוז בנד".

 

איך הייתה התקופה בה גרתם יחד בעיר?

תום: “הגעתי לניו-יורק בפעם הראשונה בחיי אחרי גיל שלושים. בניתי הרים של ציפיות ואז הגענו ו... התאכזבתי! אמרתי לעצמי: איפה הבניינים הגבוהים וכל מה שראיתי בסרטים? הדירה שלנו הייתה ממוקמת באיסט סייד בשדירה הראשונה. ואז, בום, התחלנו פשוט לחרוש את העיר ברגל והתאהבתי בעוצמה של המקום ובאנרגיות של העיר. ימים שלמים הלכתי ברחובות. פשוט רצינו לקחת ברייק מהכל ולחוות את מנהטן. לא יצאנו מהעיר ארבעה חודשים. התחושה הזו שהכל כאן אפשרי, לא במובן הכלכלי אלא פשוט בקטע של דברים קורים וזזים, מאפשרת לך להיות מי שאתה, וזה קסם".

 

“היהודים" מנגנים רוק'נרול חם ועמוק ובלדות ארוכות בדיסטורשן מסוגנן. קולה של אורית "טיטי" שחף, הסולנית, מעושן ועוצמתי. לראשה רעמת תלתלים זהובים, שהפכו כבר מזמן לחלק מסימן ההיכר של הלהקה. תום פטרובר, 42, מנהיג ההרכב והכותב הראשי, נמצא לצידה על הבמה וגם מאחורי הקלעים. השניים נפגשו בעת שירותם המשותף בלהקה הצבאית ולאחר השיחרור הופיעו יחד במופע שכלל קאברים לשירים של ג'נסיס, פוליס, פרל ג'אם, נירוונה, ספרינגסטין ולד זפלין. מאז הם מנהלים זוגיות יציבה וחיי משפחה למופת. בניגוד לדימוי המקובל של כאסח, "סקס, סמים ורוקנרול", “היהודים" הם קבוצה של חבר'ה מגובשים, שעובדים קשה וחורשים את כבישי ישראל הפתלתלים בדרכם להופעות מול קהל נאמן ואוהד. בשנת 2007 נולד בנם של פטרובר ושחף, הדי אדוארד צדק.

 

שם מחייב הענקתם לילד.

“מקווה שהוא יסלח לנו כשיגדל... את אדוארד הוספנו למקרה שהוא ירצה לחיות בחו"ל וצדק היה שמו של סבא שלי”.

 

הדי יצטרף לסיבוב באמריקה?

“בטח. הוא יגיע איתנו ויבקר את בני הדודים שלו שגרים בברוקלין. אח של אורית חי כבר עשר שנים שם, הוא ואשתו אמנים”.

 

הוא מגיע איתכם לעבודה לפעמים?

“כשחיממנו את גאנז אנד רוזס בפארק הירקון לקחנו אותו והוא ביקש לעלות איתנו על הבמה. הרכבנו לו אטמי אוזניים, הוא התלהב מכמות הקהל, אבל הוא היה נראה לי משועמם. אחרי המופע שאלתי אותו אם הוא נהנה והוא היה דוקא די מבסוט”.

 

רוקיסט בהתהוות או מתכנת מחשבים?

“הוא מנגן בגיטרה, בפסנתר, שומע מוזיקה בבית. אני לא יודע אם הוא מגלה נטייה מוזיקלית אבל הוא מצייר בטירוף מגיל מאד צעיר. כל הבית מלא ציורים שלו, את זה הוא ירש מאורית. בתחום הזה אין ספק שיש לו את זה".

 

כשמטאליקה, רייג' אגיינסט דה מאשין וגאנז אנד רוזס הופיעו בארץ, אתם נבחרתם לחמם אותם. איך היו המפגשים מאחורי הקלעים?

“לא היו כאלה. דוקא המפיק שוקי ווייס רצה להכיר בינינו, אבל לא רצינו להפריע להם. הם הרי לא מכירים אותנו תכל'ס, הם פוגשים המון להקות חימום ברחבי העולם, אז לא ניסינו אפילו. אולי זה פיספוס".

 

אוטוטו אתם חוגגים עשרים שנות פעילות. כבוד.

“אז זהו, חלק סופרים לנו פז"ם משנת 92'. באותם ימים לאורית ולי היה הרכב שאיתו הופענו במועדונים קטנים וביצענו קאברים. באופן רשמי, האלבום הראשון של 'היהודים' יצא לחנויות ב-15.8.95. אני ממש זוכר את התאריך! ביום הזה גם הופענו לראשונה כלהקה, זאת אומרת שהספירה שלנו מתחילה באותו היום. יש לנו קילומטראז' של 17 שנה כלהקה".

 

הביצועים לשירים שלכם ב"כוכב נולד" עזרו לכם להתקבל לחיק המיינסטרים והפלייליסט הישראלי?

“זה היה הדדי. הביצוע שנינט עשתה לשיר שלנו עזר גם לה. באותו הזמן, בשנת 2002, כשהיא בחרה לבצע את 'קח אותי', אולי לא הושמענו בתחנות הרדיו אבל היו מאחורינו מכירות של פלטינה כפולה מהאלבום השני. אבל, כן, זה היה מין רגע של קונצנזוס שהתקבלנו ואנחנו לא מחתרתיים יותר. אמנם פחות הרגשנו את זה בהופעות, כי הקהל שלנו צמח איתנו וליווה אותנו לכל ההופעות. אני לא חושב שכבשנו את גלגל"צ עדיין. את האלבום השלישי והרביעי בקושי משמיעים. הביטוי 'מיינסטרים' מביך אפילו אותי. נכון, אנחנו ממלאים את קיסריה וזה נפלא, אבל משתדלים לא להפוך את זה לשטאנץ ולהמשיך להופיע במועדונים קטנים שאנחנו כל כך אוהבים”.

 

הדיסקים הקודמים התאפיינו בבלדות רוק ארוכות של שמונה ואפילו של עשר דקות. מה תוכל לספר על הקו המוזיקלי של האלבום החדש?

“אני לא רוצה לאפיין אותו. בדומה לספת הפסיכולוג שמעליה אתה שופך את מה שיש לך בפנים ואחר כך מרגיש טוב, זו תחושת הבטן שלנו הפעם, שאנחנו עושים משהו טוב ונכון. זו עבודה מרתקת, זה קטע. כשנחזור מהסיבוב בארה"ב ניכנס לסטודיו להקלטות. מהרגע שהדיסק יוצא, אין לך מושג איך זה יתקבל, מי יאהב את זה ולאן זה יקח אותך".

 

מה צפוי לקהל המקומי?

“במרץ הופענו בניו יורק עם המופע הרגיל שלנו אז בחרנו הפעם לפנק את הקהל שיגיע ל-בי.בי.קינג במופע אנפלאגד ובו ננגן גירסאות אקוסטיות לכל הלהיטים: 'קח אותי', 'מחפש תשובה', 'מי אמר לך', 'הימים שלנו'... בחוף המערבי נופיע עם הגיטרות החשמליות וכל הרעש. אנחנו עדיין לא לוקחים את ההצלחה כמובן מאליו וכשקהל מגיע להופעות אנחנו מתרגשים כאילו זו הפעם הראשונה".

 

לפרטים נוספים:

www.hayehudim.com/live