"אז מה, אם עוגיות השוקולד צ'יפס שלי (שאני מוכנה לערוב לשמן ולטעמן הטוב) היו זוכות במקום הראשון בתחרות של עיתון נשים פופולארי בעלי היה הופך לנשיא?", "לא תודה", אומר אישי ומדפדף הלאה בעיתון. האמת? קצת מפחיד להיווכח שגורלו של מנהיג העולם המערבי תלוי על חודו של שבב, לא מהסוג שמפעיל מערכות, אלא כזה העשוי משוקולד.
עוד בערוץ האוכל:
באופן אישי לגמרי, מעולם לא הצלחתי להבין את החיבה העמוקה שהוגים האמריקנים לסוג זה של עוגיות, המלא עד כלות בכל מה שהרופאים אוסרים עליו: החל מכולסטרול ושומנים רוויים וכלה במנת סוכרים שיכולה להפעיל בית חרושת לאינסולין. בקיצור, פצצת פחמימות מהסוג הקטלני במיוחד. תודו שהן גם לא נראות משהו: גדולות, מגושמות, חסרות עידון וחן. אבל מי אני שאשפוט אומה שלמה, המשוועת למתכון האולטימטיבי של אשת המועמד הנערץ, שאולי יכריע במקומה מי מתאימה יותר להאכיל את מנהיג האומה?
בלי לנסות ולשפוט מי מהמתכונים שווה יותר - זה של אן רומני, המתמחה באפיית עוגיות בלילה, או זה של מישל אובמה, שמקדישה זמן מטבח בעיקר לניצול הגידולים האורגניים שלה - ברור ששניהם עונים בדיוק למה שאמריקה רוצה (וגם אנחנו): משהו גדול, עגול,מתוק, פשוט, חזק, מהיר ולא חייב להיות אלגנטי. תשובה שמקפיצה באופן מידי את רמת הסוכר בדם וגורמת להזרמה מובטחת של אנרגיה זמינה ומצב רוח מרומם. משהו מנחם - כן, מנחם - שסוחב כוס חלב קר או שוקוחם, ולעזאזל הדיאטה.
אז קבלו את המתכון שלי ורק אל תעמידו אותו בתחרות עם אף אחד. אם אזכה, בעלי לא יעמוד בזה.
מאחר שאנחנו לא באמריקה, אני מעדיפה את העוגיות האלה קטנות יותר, בקוטר של כ-5 ס"מ. למי שמעדיף את המודל האמריקני, מומלץ להניח את התערובת על פני התבנית בכף, במקום בכפית.
המרכיבים (לכ-60 עוגיות קטנות, 30 גדולות):
100 גרם חמאה רכה
1 כוס סוכר חום בהיר
1 ביצה
1/4 1 כוסות קמח
1/2 כפית אבקת אפייה
1/2 כפית סודה לשתייה
100 גרם שוקולד צ'יפס או שוקולד מריר שבור לחתיכות קטנות
50 גרם אגוזי מלך כתושים
אופן ההכנה: