ספרים היסטוריים בקהילה הסורית-לבנונית

שני ספרי תורה עתיקים הוכנסו השבוע לבית הכנסת של הקהילה הסורית-לבנונית למשמרת זמנית עד להקמת מרכז מורשת הקהילה בישראל

בקהילה הסורית-לבנונית של ברוקלין חגגו השבוע הכנסת שני ספרי תורה היסטוריים ובעלי ערך רב לקהילה. שני הספרי תורה הובאו לכאן מסוריה. אחד מהם נכתב לפני למעלה מ-300 שנה והשני לפני 250 שנה. לפני 18 שנים הוצאו הספרים מסוריה ועבר במסע מפותל דרך אירופה לארצות הברית וישראל. את הספרים ליווה בדרכם הרב אברהם חמרה, ששימש כארבעים שנה כרב הראשי של יהודי סוריה. היום משמש הרב כרב הראשי של יהודי סוריה בישראל, תואר שהוענק לו מהרבנים בקשי דורון וישראל לאו. באותה הזדמנות שהספרים הוכנסו לבית הכנסת בברוקלין, הכניס הרב חמרה ספר תורה שלישי וחדש, לזכרו של המקובל הרב חיים ויטל, אחד מתלמידיו של האר"י הקדוש, שעלה מירושלים לצפת ומשם המשיך לסוריה, שם נמצא קברו.

 

 

בתהלוכה גדולה שיצאה לכיוון בית הכנסת אחיעזר, שעל אושן פארקווי, ביום ראשון האחרון, ליוו בשירים ובריקודים מאות מהקהילה הסורית-לבנונית את שלושת ספרי התורה, עד שהוכנסו להיכל בית הכנסת, שם גמרו לכתוב את ספר התורה החדש לצד נכבדי הקהילה שקנו את אותיות סיום הספר. כל רבני הקהילה, ספרדים ואשכנזים כאחד, הגיעו לבית הכנסת לכבוד האירוע.

 

בקהילה הסורית מתרגשים לקראת טקס ההקפות של שמחת תורה, אותו יקיימו השנה עם הספרים העתיקים, שאבות אבותיהם בסוריה קראו בהם, נגעו בהם ורקדו איתם בשמחותיהם שלהם לפני מאות שנים. הרב אברהם חמרה, שניצח על האירוע והגיע לכאן במיוחד מישראל, מספר על המסע של ספרי תורה מסוריה ועד לברוקלין: "אני נולדתי בסוריה, שם הייתי הרב הראשי של הקהילה היהודית. התנהלתי מול הרשויות הסוריות ויצגתי את הקהילה. היו לנו ימים טובים יותר וימים פחות טובים, אבל בכל אופן חיינו במדינת עוינת. במלחמת שש הימים נכנסו אלינו לבתים עם רובים כששמעו שהיהודים כבשו את הכותל. במלחמת יום הכיפורים הגיעו שוטרים להגן על הרובע היהודי".

 

 

"התחלתי את דרכי כמורה בתלמוד תורה עד שהגעתי להיות רב ומשם להיות רבה הראשי של יהדות סוריה. כשאסד האבא התחיל לאשר ליהודים לצאת בשנת 1992 לכל מדינה באירופה וארצות הברית, רק לא לישראל, אני כרב הראשי התחלתי לפעול כמו קברניט ראשי, שפועל מהר בספינה טובעת. ישר התחלתי לזרז תהליכים לצאת משם. דאגתי להתארגן עם אירגונים באירופה ובארצות הברית, כדי שיקלטו את היהודים. היינו כ-4,000 יהודים מכל סוריה, כולל דמשק וחלב. כולם יצאו, חוץ מ-18 יהודים שלא רצו לצאת. דאגתי גם שהנשיא אסד יחנון את האחים סוואד, שנאסרו בגלל שביקרו בישראל. אני הייתי האחרון שיצא בשנת 94'. במשך השנתים עד שיצאתי דאגתי להוצאת ספרי התורה האלו לאירופה, בכל פעם ספר אחר. היה מאוד קשה להוציא את הספרים. אני מעדיף לא לדבר על זה כי יש לנו בדמשק עוד ספרי תורה היסטוריים, שאני מקוה שיגיעו אלינו".

 

 

"בסוריה היו 22 בתי כנסת קטנים וגדולים. אז תארי לך כמה ספרי תורה עוד יש לנו שם. אנחנו מקווים שאחרי שהמהומות יפסקו שם, נוכל להוציא אותם. אני זוכר שבחג הסוכות היה מפקד המשטרה הראשי של הרובע היהודי שואל אותי, כבוד הרב, נראה לך שירד גשם בסוכות או לא? ואני הייתי מצביע לשמים ואומר שהכל תלוי בשם. לפעמים היינו מתערבים שאם ירד גשם אני אתן לו כבש, ואם לא הוא יתן לי כבש. כמעט תמיד הוא היה מפסיד. בכל סוכות אני נזכר בסיפור הזה. עדיין שומרים לנו שם על בתי הקברות היהודים ועל שני בתי כנסת גדולים בדמשק".

 

"אני מזמין את כל מי שרוצה לבוא לבית הכנסת אחיעזר לעשות הקפות עם ספרי התורה היקרים האלו, שנשמרו בחירוף נפש ובקידוש השם על ידי יהודים שלא ויתרו על יהדותם ועל המורשת. אני מפקיד פה את הספרים לתקופה עד לפתיחת מפעל חיי – המרכז למורשת יהדות סוריה ולבנון, ששרדה ימים קשים ותלאות ושרדה. כשהמרכז יפתח ספרי התורה ההיסטוריים האלו ימוקמו שם".