"החדשות היכו בנציבות הבריטית בניירובי בתשע ושלושים בבוקר יום שני. בסאנדי וודרו הן פגעו ככדור של רובה… היישר לתוך ליבו האנגלי החצוי". כך מתחיל הספר השמונה עשר של ג'ון לה קארה, אמן משיכת-הקורא-בשערות-בכוח-ישר-ללב-העניין. אני שייכת למועדון מאד גדול ולחלוטין לא אקסקלוסיבי של מעריצי לה קארה המושבעים. רק תביאו חידון טריוויה, ויש לי: רשימת כל מאהביה של אן, אשתו הבוגדנית של ג'ורג' סמיילי; באיזה בית ספר למד "התלמיד המכובד"; מהי העיר שהיוותה השראה ל"עיר קטנה בגרמניה"; איזה ספר של לה קארה אינו עוסק כלל במרגלים כי אם במשולש רומנטי קטלני (The Naive and Sentimental Lover, כשלון מסחרי); מי יעץ לו כשכתב את "המתופפת הקטנה", רומן שמוסדניקים מאכלסים את דפיו (יודעת אבל לא מגלה).
ג'נטלמן מהדור הישן
כשמעריצים, קשה לחכות. וודאי שלא מחכים עד שתרגום עברי יראה אור ואז יקראו לו אולי "הגנן המתמיד" ויאבדו וודאי את כל ההשתמעויות של 'The Constant Gardener' כמו הנחישות, העקביות, הנחרצות ואותה עמידה-בפרץ שהיא מאפיין ספרותי ידוע של הנשמה האנגלית הלא-חצויה, נשמה שבעליה חיים ומתים תדיר בספריו של לה קארה.
הגנן הוא ג'אסטין. כלומר, גנן חובב ופקיד בדרג בינוני של הנציבות, וגם ג'נטלמן מן הדור הישן של חניכי איטון המסורים למולדת. הוא עומד להתבשר כי טסה, אשתו הצעירה ממנו בעשורים אחדים, נרצחה בג'יפ שאמור היה להובילה לחור נידח, אפילו במונחים של קניה. עד שהגופה מגיעה לחדר המתים של ניירובי חולפים חמישים עמודים בערך.
מתקנת עולם דעתנית
לה קארה מוביל אותנו לסאנדי, מי שהיה לזמן קצר מאהבה של טסה, לנציב העליון לענייני קניה, למשרד החוץ הבריטי המנהל את ענייניו הקולוניאליים הגוועים בתערובת של זהירות וצביעות מחליאה, וגם לטסה עצמה, שמובילה את הסיפור הרבה אחרי שנרצחה: אריסטוקרטית פורקת עול, עורכת דין רומנטית, מתקנת עולם דעתנית, נואפת דגולה, מכשפה וקוסמת, מחבלת ללא רגישות יתירה בנשמות של אחרים וגם, בסופו של דבר, קורבן לרצח מסתורי. כי גוויתו ערופת הראש של נהג הג'יפ הקנייתי אמנם נמצאה, ואולי יימצא גם הראש שיאפשר לבני שבטו לקבור אותו כך שימצא מנוחה נכונה, אבל לאן נעלם דוקטור בלום, מתקן-עולם בזכות עצמו וככל הנראה גם מאהבה המתמיד של טסה? והאם אכן ילדה לו את תינוקה שמת, ומדוע ג'אסטין שותק ואינו מסביר לאיש מהם המסמכים שמיהר לקחת מביתם, כשאנשי הנציבות הורו לו, בפקודת משרד החוץ, להסתתר בביתו של סאנדי עד יעבור זעם, או עד שהעיתונאים יתעייפו מן המצור שהם מטילים על הנציבות...
כיוון שכולם רוצים לדעת מדוע טסה נרצחה ולאן נעלם דוקטור בלום הכריזמטי, לה קארה עושה זאת שוב: הוא מאגרף את הסקרנות שלנו, את נטיית-הלב הטבעית של קוראי ספרי בלשים לדעת מה יקרה בעוד עמוד או שניים, הוא אוחז בנו ולא נותן לנו רגע אחד של מנוחה, ובדרך הוא מצטיין (שוב!) במה שמייחד אותו מכל כותבי הז'אנרים הלא-קאנוניים לדורותיהם.
קריסת מערכות
ניירובי של לה קארה היא עיר שתעשה לכם חם ולח ומגעיל גם בקור ירושלמי מקפיא. תחזו בקריסתה של האימפריה, בדמות הנציבות המתבצרת בחרדה מפני משטר רודני בקניה, ותגלו להפתעתכם כי אתם בעד הבריטים ודי מתנגדים לכוחות הקידמה השחורים, גם אם לפני הספר הזה הייתם, בעיני עצמכם, ליברלים מושבעים. בתבונתו ובעורמתו, לה קארה יהפוך לכם את הקרביים אבל גם יבצע מניפולציות מופלאות בנאמנות ובאמפתיה שלכם. לאט לאט הוא יוביל אתכם אל הסוד שבגללו נרצחה טסה, ואם לא אהבתם אותה קודם, כשתגלו, ייתכן מאד שתרגישו קור לא נעים בתחתית עמוד השידרה.
כל חור נידח, כל פיסת-מציאות, כל השתברות של אור בגן ביתה של משפחת וודרו (גם היא קורסת. הכל קורס בספר הזה) ייראו לכם כאילו הייתם שם, ממש שם, כשהדברים אירעו, החל בחדשות שהגיעו לנציבות וכלה בהתמוטטות המוחלטת של כל המערכות הממסדיות וכל עולם האמונות של הגיבורים. וכשתגמרו לקרוא, אמן ההפתעות המתוחכמות יכין לכם עוד אחת.
ממזר גאוני
לה קארה כותב באחרית דבר: "הרשו לי למהר להגנת הנציבות הבריטית בניירובי. אין זה המקום שתיארתי, משום שמעולם לא ביקרתי בה… ובאשר לסאנדי וודרו המסכן – ובכן, לו היה בכלל גזבר לנציבות הבריטית בניירובי, היו בטוחים כי הוא או היא היו נושאי משרות חרוצים וישרי דרך שמעולם לא חמדו בן-זוג של עמית לעבודה או השמידו מסמכים חיוניים". לאמנות המסויימת הזאת קוראים הבריטים – חצויי הלב או המתמידים – בשם tongue in cheek, סוג של אירוניה כפולה הנמסרת למתבונן מן הצד ללא כל חיוך. עם זאת, היא מאפשרת למתבונן – הלא הוא הקורא - אחרי שהשתכנע עד תום באמיתות הסיפור של לה קארה, להיאנח לרווחה ולקבוע שהממזר הגאוני שוב עבד עלינו. טיפ אחרון לחובבי טריוויה: בכמה משמונה עשר הספרים של ג'ון לה קארה אין בכלל מרגלים? נכון לעכשיו, בארבעה לפחות. והם לא חסרו לי לרגע בספר הזה.
The Constant Gardener, John Le Carre, Scribner 2001, 492 pp.