לשים רגל במגרש

האם אנחנו מעורבים במשחק החיים שלנו כפרשנים או כשחקנים?

שרית נשואה לאודי. הם חיים בניו-יורק כבר כמעט 10 שנים ולשניהם עסקים בתחום האופנה. שנים שהם רוצים לעשות את החגים בישראל, אבל העבודה שלהם לא מאפשרת להם לעזוב בתקופה הזאת.

 

במקום זאת ההורים שלהם מגיעים מישראל לבקר אותם כאן. השנה ההורים של אודי מגיעים לחודש ימים.

 

שרית אינה יודעת את נפשה. היא יושבת מולי, מחזיקה את ראשה בידיה: "אני לא יודעת מה לעשות! מאוד קשה לארח את ההורים שלו חודש ימים. שלי מגיעים רק לשבועיים, למה חודש? הכי קשה לי עם אמא שלו. כל הזמן יש לה מה להגיד ולבקר... זה לא טוב וזה לא בסדר ואני פשוט יושבת שומעת ושותקת כשבא לי לצרוח עליה, שתפסיק עם ההערות שלה, ככה אני בוחרת לחיות! אני לא מבינה מה הבעיה כשהיא מעירה ומציקה ומבקרת בלי הפסקה. איך עוצרים את המכה הזאת?!"

אני מביט בשרית ויכול לראות את הכאב בעיניה. שרית, אני שואל, מה את היית רוצה שיקרה?

"הייתי רוצה שהיא תבין שככה אני בוחרת לחיות ושזה בסדר".

ואיך זה יכול לקרות? אני שואל.

"אני לא יודעת", היא משיבה.

בואי נבדוק יחד מה את כן יודעת. אני מבין שקשה לך ואני רואה גם שאת כואבת. יחד עם זאת, אנחנו כאן על מנת לשפר את הדברים ולכן בואי נבחר שפה וגישה אחרת: במי תלוי שינוי המצב?

"בי", היא עונה.

טוב, אז אם זה תלוי בך את כבר יודעת משהו אחד: שזה תלוי בך. במקרה הזה את חייבת לשים רגל במגרש ולגלות מעורבות.

"כן", היא עונה.

כאשר פועלים בתוך המגרש ומשחקים יכולים להתרחש כמה תרחישים: את יכולה להיפצע, להיות מורחקת, ואת יכולה גם לנצח. הכל תלוי באיכות המשחק שלך.

"אני מבינה".

כשחקנית, אני שואל, מה הדבר הראשון שכדאי לך לעשות?

"אסטרטגיה", היא עונה, "אני הולכת לבנות לי אסטרטגיה".

מעולה, אני אומר, מהי האסטרטגיה שלך במקרה הזה?

"לבחור במנהיגות ולהגיע להסכמות בעניין כללי המשחק במגרש שלי".

שבוע מאוחר יותר שרית הגיעה לספר לי שישבה לשוחח עם האמא של בעלה והגיעה איתה להבנות בקשר למגרש הביתי שלה. הכל נעשה בנעימות וממקום אסרטיבי. עכשיו היא מדווחת שמבחינתה ההורים שלו יכולים לבוא גם לחודשיים, זה בסדר.

מהו בעצם עיקרון המעורבות?

 

מדובר באחד מעקרונות ההצלחה החשובים ביותר. הדרך הטובה להדגים את העיקרון הזה היא בהשוואה למשחק כדורגל. בדיוק כמו במשחק הכדורגל שבו יש תשעים דקות, בחיים יש תשעים שנים (ולפעמים יש הארכה או זמן פציעות). במשחק יש שחקנים, מאמנים ופרשנים. היחידים שיכולים להשפיע על הנעשה במגרש הם השחקנים או המאמנים, ולכן בחירה בעמדת הפרשן אינה יכולה לייצר השפעה. הפרשן נמצא מחוץ למגרש, עסוק בלדבר על דברים ואינו נתון לביקורת, אינו משלם שום מחיר על הפרשנות שלו, שמתייחסת תמיד למה שכבר קרה והוא גם תמיד צודק.

 

השחקן עסוק מתוקף תפקידו בלעשות, לשחק במגרש. הוא רץ ומזיע. הוא במאה אחוז השפעה על הנעשה במגרש. הוא פועל בזמן הווה. הוא עלול להיפצע או להיות מורחק, וזה המחיר שהוא עשוי לשלם. יחד עם זאת הוא גם יכול לנצח ולזכות בתהילת עולם, וזה הרווח.

 

למאמן יש השפעה חלקית על הנעשה במגרש והוא עשוי לשלם את אותם מחירים שהשחקן משלם ולייצור רווח בדומה לשחקן.

 

כעת הסתכלו על סיטואציות בתוך החיים שלכם ושאלו את עצמכם מאיזה עמדה אתם פועלים: האם אני שחקן, מאמן או פרשן? ומה אני יכול לעשות כדי לעבור מעמדה לעמדה?

 

נסו, מקסימום זה יצליח.

 

 

שלמות זה מבחירה

 

ניסים שדה, בעל תואר MA מטעם אוניברסיטת תל אביב הוא מאמן בכיר למנהיגות ותקשורת בתחום האישי והעסקי ומעביר בניו-יורק הכשרת מאמנים בשיטת "תות" וסדנאות יחודית בתחום תקשורת והעצמה אישית.

הערות והארות יתקבלו בברכה: nissimsade@gmail.com