אמן קעקועים

עוד כשהיה ילד בישראל נהג יוני זילבר לצייר על זרועות החברים שלו. הוא חלם להפוך למקעקע חשוב ומפורסם. עכשיו הוא מקעקע באחד מהמכונים הכי נחשבים באיסט וילאג'

יוני זילבר, 36, עובד באחד ממכוני הקעקוע הכי נחשבים באיסט וילאג': New York Adorned. את הראיון שלי איתו ערכתי בשני מפגשים. הראשון בסטודיו בו הוא עובד והשני בשיחת טלה-וידאו. אני עם כוס בירה והוא עם כוס תה. לקח לי כמה רגעים להבין שהחולצה שהוא לובש היא בעצם שלל של קעקועים שמתחילים מהרגליים ונגמרים רגע לפני הצוואר. לזה לא ציפיתי. ובהחלט לא ציפיתי לסיפור שהוא גלל בפניי.

 

 

זילבר נולד בארבעה ביולי 1976, היום בו נהרג יוני נתניהו במהלך מבצע אנטבה לשחרור בני הערובה החטופים ממטוס אייר פראנס. כשאמו של זילבר שמעה על כך מיד החליטה לקרוא לבנה על שמו. במידה ולא שמתם לב, זהו גם תאריך יום ההולדת ה-200 של ארצות הברית, ביתו החדש של יוני.

 

כאמן קעקועים, זילבר מתמחה במספר סגנונות אמנותיים: ציור תאילנדי, ארט נובו, אורנומנטס (עיטורים) ובשנים האחרונות התמחה בסגנונות האמנות הטיבטית. "אני אוהב איך קווי המתאר, הקומפוזיציה העשירה והפשטות של האמנות הטיבטית נראים על הגוף. לא מדובר רק במיומנות טכנית. האמנות הטיבטית דורשת חוש פרופורציה מדויק והערכה לסמליות ולמסורת הטיבטית שהחלה לפני כמעט אלף שנה. בשנת 2007 למדתי ציור טיבטי במוזיאון רובין בניו-יורק. התחברתי לפמה רינזין, אמן בעל שם עולמי שצייר, בין היתר, על קירות המקדש של הדאליי לאמה בהודו. רינזין הפך אותי לחניך שלו וכעת אני נמצא בעיצומו של מסע ארוך לימוד המורכבות של האמנות הטיבטית העתיקה. בנוסף לעבודה בסטודיו, אני גם מלמד ציור במוזיאון".

 

איך התחלת לקעקע?

"בגיל 12 ידידה שלי הביאה לי מגזינים של קעקועים מניו-יורק ונדלקתי על זה. התחלתי לצייר על ילדים מהכיתה שלי. שנתיים אחר כך פגשתי בכנרת מלח שכל הגוף שלו היה מצוייר בקעקועים. הוא סיפר לי שהוא עבד כמקעקע בכל העולם והוא הכניס לי את ה'באג' הזה לראש, להפוך את התחביב שלי לעבודה שלי. בגיל 16 פניתי לאבי וענונו מ'פסיכו קעקועים' בתל-אביב והתחננתי אליו שילמד אותי לקעקע, אבל הוא סירב כי הוא חשב שאני צעיר ולא רציני. הבנתי שאם אבי, המקעקע הכי טוב שהכרתי, לא ילמד אותי אני חייב לעזוב את הארץ כדי ללמוד לקעקע. לקחתי את כל החסכונות שלי ובגיל 18 טסתי לאמסטרדם כדי ללמוד לקעקע. במשך חודשים חיפשתי מישהו שילמד אותי. לא ידעתי אנגלית ולא היה לי ניסיון וברור שאף אחד לא הסכים. החלטתי לנסות בלונדון. לא היה לי כסף לטוס אז עליתי על מעין סירת תענוגות ישנה. היינו רק הקפטן, אני ועוד שלושה אנשים. הגעתי לעיר נמל באנגליה, ילד צנום, עם אפרו בשיער וקעקועים ורשויות ההגירה לא נתנו לי להיכנס למדינה. אמרו לי שאני צריך לחזור לאמסטרדם על הסירה הבאה שתצא בעוד שלושה ימים. בגלל שלא היה להם איפה לשים אותי, הכניסו אותי לכלא לימים האלה. ישבתי בכלא ועשו לי חותמת שחורה. שלחו אותי בחזרה לאמסטרדם. הייתי מרוסק. הבנתי שהחלום שלי התנפץ והחלטתי שאני חוזר לארץ. קניתי כרטיס טיסה ולילה לפני שהייתי אמור לעלות למטוס נכנסתי לאיזה באר נידח. אני יושב בבאר ובוכה ופתאום אני שומע מישהו אומר לי, 'היי יוני, מה אתה עושה פה?' מכל האנשים בעולם זה היה אבי מפסיכו, הבנאדם שהכי רציתי שילמד אותי. הוא בדיוק הגיע לאמסטרדם והוא נכנס לבאר לשאול כיוונים. סיפרתי לו את הסיפור שלי והוא הבין שאני רציני. חזרתי לארץ ועברתי לתל אביב. עבדתי ביום בפיצוציה ובלילות הגעתי לסטודיו של אבי. הבאתי לו סנדוויצ'ים, שטפתי לו את הבית, לקחתי לו את הכלבים לסיבוב, עשיתי הכל רק כדי להיות ליד קעקועים".

 

מתי היה המפגש הראשון שלך בצד האחר של המחט? המקעקע ולא ורק המקועקע?

"הייתי גולש בחוף של הילטון בתל אביב והתחברתי לגולש ותיק ומכוסה בקעקועים שהיה פרסונה בתל-אביב. סיפרתי לו שאני בהתלמדות אצל אבי במשך ארבע שנים אבל עדיין לא קעקעתי. הוא מיד קפץ ואמר לי: 'מה זאת אומרת? בוא נלך עכשיו ותעשה לי קעקוע'. הוא ידע שיצא ממני משהו ורצה להיות הראשון שאני מקעקע. הייתי בשוק וחשבתי או שהוא צוחק עלי או שהוא השתגע. בחיים שלי לא החזקתי מכונה לפני זה".

 

אז מה היה הקעקוע הראשון שעשית לאותו גולש?

"רשמתי את השם שלו על היד...".

 

מה הביא אותך לארצות הברית?

"כשעבדתי עם אבי הייתי מגיע לכנסים בנושא קעקועים בניו-יורק. יום אחד הלכתי ברחוב ומישהי עצרה את הרכב שלה באמצע הכביש והתחילה לרדוף אחרי. היא ראתה את הקעקועים שהיו עלי ושאלה אותי אם אני מקעקע ורצתה לראות את העבודות שלי. היא חיפשה מישהו שיחליף את אחד המקעקעים בסטודיו שלה. הסברתי לה שאני גר בישראל ואני מקעקע חדש יחסית אבל לא היה לה איכפת. ראיתי שעל הכיסוי של המושבים ברכב שלה כתוב New York Adorned. זכרתי את השם הזה מהמגזינים שראיתי בגיל 12. הרגשתי כאילו מישהו מה-NBA בא לגייס אותי כשחקן חדש לקבוצה שלו. קיבלתי הצעה לעבוד באחד המכונים הכי נחשבים בתחום הקעקועים. בלי העזרה של אבי זה לא היה קורה ואני מעריך אותו על זה עד היום".

 

 

בשנת 2002 זילבר ארז את עצמו והגיע לארצות הברית. מאז הוא השתקע בניו-יורק ביום, ומידי ערב הוא חוזר לביתו שעל החוף של ג'רזי, שם מחכה לו בתו בת השנתיים, ליאורה, ואשתו, רֵנֶה דורסקי, דוגמנית לשעבר.

 

מדבריו של זילבר מסתבר שהנחיתה שלו בארצות הברית הייתה לא רק רכה, אלא גם פורצת דרך. זילבר מציג עצמו כראשון בארצות הברית שקיבל ויזת אמן על בסיס היותו אמן קעקועים. "באותו זמן, קעקועים לא היו מוכרים כאמנות בספרי ההגירה. קיבלתי פרטים של עורך דין שטיפל בידוענים כמו מדונה ובון-ג'ובי ושהדריך אותי איך להוכיח שקעקועים זה אמנות. עשיתי מחקר וצירפתי לבקשה שלי תמונות, צילומי תערוכות במוזיאונים, העתקי ספרים ואחרי תהליך ארוך העניקו לי ויזת אמן. פתחתי את הדלת לרבים אחרים שמקבלים עכשיו ויזת אמן על בסיס היותם מקעקעים. בעקבותי הכניסו את הקעקוע לאחת הקטגוריות שדרכן אמנים יכולים לקבל ויזה".

 

יוני יסדר אותי

למרות אהבתו לניו-יורק, זילבר אומר שהוא מרגיש הכי בטוח בישראל והשאיפה הכי גדולה שלו היא לקנות בית בארץ. "כשהגעתי לארצות הברית חשבתי שזה רק לחמש שנים. תמיד אהבתי את הארץ ואני כל הזמן חושב על לחזור", הוא מסביר. "אין פה את החופשיות שיש בארץ. בארצות הברית כל דבר שהוא טיפה מעבר לנורמה יכול להביא למעצר. החשיבה פה אחרת. בישראל אני הולך ברחוב ומרגיש שאני יכול לעשות מה שאני רוצה. ישראל פחות נוקשה. אני תמיד גאה שאני ישראלי, במבטא הישראלי שלי ואני לא מסתיר את זה. היום אני לא בטוח שאוכל לחזור לארץ. אשתי אמריקאית והילדה שלי גדלה פה. החלום הכי גדול שלי הוא

 לקנות בית בארץ שנוכל לבלות שם חודשיים כל שנה".

 

גם אשתו של זילבר מקועקעת. זילבר אומר שהוא לא מוכן לקעקע אותה בעצמו. "אני המבקר הכי גדול של עצמי. אני לא רוצה לקום בבוקר עם משהו שאני לא אהיה מרוצה ממנו. כשאני רואה עבודות שלי מלפני שנתיים, למרות שהן נראות נהדר, אני חושב שיכולתי לעשות יותר טוב. אני שואף לשלמות. אני לא רוצה להסתכל על קעקוע שציירתי לאשתי ולחשוב שיכולתי לעשות עבודה טובה יותר".

 

זילבר חוזר מידי שנה לקעקע בישראל. לדעתו, לא קל לעבוד עם הלקוח הישראלי. "בארץ אנחנו לא גדלים עם קעקועים מסביבנו. לא ראינו קעקועים על ההורים שלנו ועל הסבים שלנו וזה לא בתרבות שלנו. גם צורת העבודה עם ישראלים שונה. לקוח אמריקאי בא אלי ויודע מה הוא רוצה ויש לו כיוון כללי. ישראלי מגיע אלי בדרך כלל בגישת "יוני יסדר אותי". הוא סומך עליי שאבחר בשבילו את הקעקוע והוא לא מבין שזה משהו שהוא צריך לבחור כי הקעקוע ילווה אותו כל חייו. אנחנו דור ראשון של קעקועים ודור ראשון של קעקועים הוא תמיד דור בעייתי וזה ישתנה בסוף".

 

מה הקעקוע הכי מוזר שביקשו ממך לצייר?

"יום אחד הגיע אליי לסטודיו תייר אירופאי שביקש ממני לכתוב לו על היד My First Tattoo by Yoni .Zilber in New York זה היה די מוזר. אמרתי לו שהוא לא מכיר אותי והשם שלי יהיה לו על היד לכל החיים. הוא התעקש ועשיתי לו את זה. זה היה הקעקוע הראשון שלו”.

 

מה השאיפה המקצועית הגדולה שלך?

"אני רוצה לבנות סגנון קעקועים על השם שלי ולהשאיר חותם בעולם הקעקוע".

 

אתר הבית של יוני זילבר: www.yonizilber.wordpress.com