אוננות יתר וצפיה ממושכת בפורנוגרפיה עשויים להתווסף בקרוב לרשימת ההפרעות הפסיכיאטריות: חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה מצאו כי עיסוק יתר במין הוא הפרעה נפשית לכל דבר, והגישו בקשה לאיגוד הפסיכיאטריה האמריקני להוספת האובססיה לסקס כאחת מההפרעות הפסיכיאטריות במהדורה הבאה של הספר.
עד כה המונח "התמכרות לסקס" היה שנוי במחלוקת בקרב מומחים. חלקם טענו כי מדובר למעשה בהפרעה אובסביבית קומפולסיבית. אחרים טענו כי מדובר בעצם באנשים המחפשים תירוץ להימנע מנאמנות לבן או בת זוג.
אבל כעת סבורים החוקרים כי הפרעה היפרסקסואלית היא הפרעה נפשית אמיתית, וכאמור, הגישו בקשה לעורכי ספר האבחנות הפסיכיאטריות בארצות הברית (DSM), להכלילו ברשימת האבחנות במהדורה הקרובה DSM5 שתצא בקרוב.
עם זאת, עדיין נותרה במחלוקת השאלה מהם הקריטריונים לאיבחון ההפרעה. כרגע מקובלת הקביעה כי עיסוק במין המפריע למהלך החיים התקין ופוגע בחיי החברה, חיי המשפחה, היכולת ליצור או לשמר זוגיות, היכולת להצליח במקום העבודה ולהגיע להישגים אישיים הוא שיוביל לאבחנה של "הפרעה היפרסקסואלית".
מתוך אלה שהופנו עקב הפרעות מיניות איבחנו החוקרים 134 כסובלים מהפרעה שכונתה "היפרסקסואליות" עקב העיסוק הרב במין. את 18 הנותרים איבחנו החוקרים כסובלים מהפרעה אחרת או כאלה שאינם סובלים כלל מהפרעה נפשית.
הרופאים ביקשו מהמטופלים לדווח אילו מהבעיות שכיחות ביותר אצלם ושעימם הם מתקשים להתמודד. אלה כללו אוננות, צפיה בפורנוגרפיה, יחסי מין מרובים, שיחות "סייבר-סקס" או ביקורים רבים במועדוני חשפנות.
מרבית המטופלים שאובחנו עם "הפרעה היפרסקסואלית" סיפרו על אוננות יתר או צפיה מרובה בחומר פורנוגרפי. חלק מהמטופלים סיפרו כי אינם מצליחים להתמיד בעבודה, או שפוטרו עקב העיסוק הרב באוננות או בפורנוגרפיה. בשלב הבא מתכוונים החוקרים לבדוק האם הסובלים מהפרעה היפרסקסואלית סובלים גם משינויים מוחיים, הדומים לשינויים המצויים בהפרעות התמכרות.
החוקרים הדגישו כי אין כוונה להפוך אנשים בעלי "תיאבון בריא" הנהנים מסקס בתדירות גבוהה לסובלים מהפרעה. אולם כשהעיסוק האובסביבי במין באופן מעשי או במחשבות מיניות מרובות נמשך מעל שישה חודשים, ופוגע בחיי היום היום הסבירים והתקינים, במירקם היחסים עם הסביבה ובמהלך החיים התקין בעבודה, במשפחה ובלימודים, הרי שמדובר בהפרעה הדורשת טיפול.