לפני המשחק שוחחתי ארוכות עם העיתונאים שהגיעו מלוקסמבורג. למדתי הרבה דברים מעניינים. למשל, הכדורגל שם לא פחות פופולרי מאשר בארץ, עם אוהדים פנאטים שנושמים את המגרש. אם אתם מתוסכלים מהעובדה שישראל לא מצליחה לעלות לטורנירים גדולים, רק דמיינו לכם עד כמה מבאס להיות אוהד שם.
ים שערים בעמודי התקצירים של ynet ספורט:
עוד גיליתי שהאכזבה שלהם מהתבוסה הראשונה לישראל הייתה עצומה, בגלל השיפור ביכולת והתוצאות הסבירות שהשיגו לאחרונה. השחקנים הגיעו עם ביטחון אדיר והאמינו שינצחו. גם הקהל. הם עוד רחוקים מההתקדמות עליה הם חולמים. אבל נשאיר להם את זה ונתעסק בישראל.
הדבר היחיד שהניצחונות השבוע מוכיחים הם עד כמה חשוב לביטחון לשחק לפעמים
מול יריבות כאלה. ההפסדים במשחקי ההכנה מול גרמניה וצ'כיה לא עזרו לנו בהיבט הזה, גם הניקוד בפיפ"א נפגע. צריך לבדוק את הכוח מול נבחרות גדולות לפעמים, אבל לזכור ששחקן צריך גם לקבל הזדמנויות למשחקים משוחררים יותר.
מעבר לכך, המשחקים מול לוקסמבורג יכולים להוות אינדיקציה לעתיד רק עם אלי גוטמן לא ייבהל לפני פורטוגל, על אחת כמה וכמה אחרי התוצאה שלה מול צפון אירלנד אמש, שפתחה את הבית. זה יהיה המבחן שלו יותר מאשר של השחקנים. הקשר בין פורטוגל ללוקסמבורג מקרי בהחלט, אבל אין סיבה לא להעז ולנסות לקחת את היוזמה גם מול יריבה עדיפה. אם לא במארס, אימתי?
כאן גוטמן יימדד. המהלך המובן מאליו, שכל מאמן נבחרת ישראל ממהר לברוח אליו בשנים האחרונות, הוא בריחה למערך טקטי זהיר, שיפרק את השילוב בין חמד ובן בסט ויקפיץ להרכב שחקן הגנתי יותר. זו תהיה טעות, כי אין לנו מה להפסיד יותר. נגד פורטוגל ההרכב (בהנחה שכל השחקנים יהיו בכושר משחק) והשיטה צריכים להיות זהים.
על משחק ההגנה הרי אין לנו מה לבנות, אז למה לא לנסות לנצל את הכשרון בחלק הקדמי? רק אם גוטמן יעשה את זה, אפשר יהיה לומר שלוקסמבורג הייתה נקודת מפנה. ויודעים מה? אפילו לא חשוב מה תהיה התוצאה, כי זה יהיה ניסיון נדיר לשנות דפוסים ולהעז.