שירה: "אני מודה על הנסים הצומחים מתוכי"

"גם כשכואב מורידה את הקרום הקשה/ וקוראת לו בשם/ אפילו מחלות מתות מפחד". שירים מאת ליאורה בן יצחק

עיר פנימית

עִיר פְּנִימִית מַמְצִיאָה אוֹתִי בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ.

אֲנִי טוֹעָה מִתּוֹךְ פִּזּוּר דַּעַת וַעֲיֵפוּת,

הוֹלֶכֶת לְאִבּוּד בִּרְחוֹבוֹתֶיהָ.

אֵינִי יוֹדַעַת אִם אֲנִי נֶעֱלֶמֶת

אוֹ נִבְחֶנֶת בִּיכֹלֶת הִשָּׂרְדוּת,

כְּשֶׁאֲנִי צוֹנַחַת,

פַּחַד מְרַפֵּד אֶת הַמַּכָּה.

לְעוֹלָם לֹא אוּכַל לִלְמֹד מֵהַצִּפֳּרִים,

הַמַּצְפֵּן שֶׁלִּי נִסְדַּק.

נְעוּלָה בְּתוֹךְ סַד

לוֹמֶדֶת לָלֶכֶת.

 

כל אחד צריך בית

אֲנִי גָּרָה בְּבַיִת מִשֶּׁלִּי.

יֵשׁ בָּזֶה נֶחָמָה,

אֵינִי צְרִיכָה לְהִתְרַגֵּל

לְבַעַל בַּיִת חָדָשׁ.

הוֹלֶכֶת בְּקֹשִי, לְעוֹלָם

אֵינִי מִתְרַחֶקֶת מֵהַבַּיִת.

עִם הַמַּזְגָן, הַיָּמִים חוֹזְרִים

עַל עַצְמָם, כּוֹתֶבֶת.

כָּל הַזְּמַן כּוֹתֶבֶת.

אֵינְסוֹף עוֹלָם

גָּר

אִתִּי

וְהַנֶּפֶשׁ, כְּמוֹ פַּעֲמוֹן

 

אפילו מחלות מתות מפחד

אֵינִי מִתְעַמֶּקֶת בְּיוֹם הַמָּחָר.

עוֹד רֶגַע אֶהְיֶה מְחֻבֶּרֶת לַמָּקוֹם

בּוֹ הִבְשַׁלְתִּי לְסַפֵּר אֶת סִפּוּרִי.

אֲנִי מוֹדָה עַל הַנִּסִּים הַצּוֹמְחִים מִתּוֹכִי.

גַּם כְּשֶׁכּוֹאֵב מוֹרִידָה אֶת הַקְּרוּם הַקָּשֶׁה

וְקוֹרֵאת לוֹ בְּשֵׁם.

אֲפִלּוּ מַחֲלוֹת מֵתוֹת מִפַּחַד.

וַאֲנִי – הַבְּדִידוּת שֶׁתָּמִיד הָיְתָה

שׁוֹאֶבֶת מִלִּים

מִתּוֹךְ מַיִם הַמִּתְקָרְבִים לַמָּקוֹם

שֶׁרָחֲקוּ מִמֶּנּוּ

בָּאֲגַם הַגָּדוֹל שֶׁל הַדְּבָרִים.

 

ואז הכל משתנה

אֶצְלֵנוּ לֹא מַצִּיגִים לְרַאֲוָה

תְּמוּנוֹת מִשְׁפַּחְתִּיּוֹת עַל כּוֹנָנִית

הַסָּלוֹן כְּמוֹ בְּאָמֶרִיקָה.

אֶצְלֵנוּ שׁוֹמְרִים הַכֹּל בַּלֵּב.

וּכְשֶׁזִּכָּרוֹן מִתְפּוֹרֵר,

מַדְבִּיקִים בְּדֶבֶק מְיֻחָד

מְהַכֹּלְבּוֹ.

וְאַחַר כָּךְ אֲנִי מְגַלָּה אֶת הָעִיר הַגְּדוֹלָה,

בָּהּ הַכֹּל וְהַרְבֵּה. וְאֵיךְ יוֹדְעִים

עַד שֶׁמִּתְאַהֲבִים לְתוֹךְ בַּיִת מוּאָר

וְאָז הַכֹּל מִשְׁתַּנֶּה:

אָבִי הָלַךְ וְאִמִּי הָלְכָה אַחֲרָיו

עִם הַסַּרְטָן

וַאֲנִי שׂוֹרֶדֶת עִם רוּחַ, הַדּוֹחֶפֶת

אֶת הַגּוּף קְצָת וּמְאֻשֶּׁרֶת

טִפָּה יוֹתֵר מִתּוֹךְ שֶׁקֶט,

מִתְעוֹרֶרֶת הַשִּׁירָה לְלֹא זְמַן

וּמָקוֹם

כִּי כָּכָה זֶה עַכְשָׁו אֲנִי מְדַבֶּרֶת

וְרַק זֶה נֶחְשָׁב

 

שירים אלו לקוחים מהספר "עיר פנימית" מאת ליאורה בן יצחק, שראה אור לאחרונה בהוצאת "אבן חושן". ליאורה בן יצחק ילידת 1950. בת קיבוץ העוגן, צ'לנית בעברה. מנחה סדנאות לכתיבה יוצרת לילדים, נוער ומבוגרים במסגרות שונות. לספר זה קדמו הספרי השירה "כרית סביונים" (כרמל 1995) ו"ידיים חולמות מילים" (כרמל 2004), וכן ספר הילדים "גלה גלגולה" (דני ספרים 1996).